נבחרת גרמניה

אל תתנו ל-1:7 על הנבחרת הקיקיונית שלנו להטעות אתכם. אל תלכו שולל אחרי ה-0:4 בהצלבה על אוקראינה. גרמניה אמנם עלתה לעוד מונדיאל, אבל מבט חטוף על שני הטורנירים החשובים האחרונים, צרפת 98' ויורו 2000, מגלה שגרמניה הפכה לנבחרת מהדרג השני. עדיין קבוצה חזקה, אבל לא ממש מועמדת ודאית.

עבר מפואר, הווה עגום

קשה לגרמנים להסתגל למצב הנוכחי. בשנות השמונים והתשעים הייתה להם נבחרת אימתנית, שזללה תארים בקצב. גארי ליניקר, חלוץ העבר המתוסכל של נבחרת אנגליה, שהרבה להפסיד לגרמנים בכל מסגרת אפשרית, אמר פעם את המשפט שהפך לסמל של "המכונה הגרמנית": "כדורגל הוא משחק פשוט, בו שתי נבחרות מנסות להבקיע שערים ובסוף גרמניה מנצחת".
לא עוד. הדור הנוכחי של הכדורגל הגרמני הוא בינוני, בלשון המעטה, וההדחות ברבע גמר המונדיאל הקודם ובשלב המוקדם ביורו 2000 היו רק הסימפטום. הליגה הגרמנית הולכת ונחלשת, בסגל אין כמעט כוכבים מבטיחים, ואת ההוכחה למצב העגום של מי שנחשבה מזה שנים למעצמת הכדורגל מספר אחת באירופה (ביחד עם איטליה) נתנה התבוסה הביתית 5:1 לאנגליה, שאחריה גם הגרמנים הבינו בדיוק מהו עומקה של התהום שאליה הידרדרו.

סגל אנונימי

הסגל הנוכחי של גרמניה כמעט ואינו כולל אף שם מוכר לחובבי הכדורגל העולמי, אולי מלבד אוליבר בירהוף (שמבלה לרוב על הספסל), כוכבי באיירן מינכן, מהמט שול, אוליבר קאן וקרסטן יאנקר, ושחקן ליברפול דיטמאר המאן. בשנים האחרונות החלה פלישת זרים לכדורגל הגרמני, והכשרונות הצעירים לא הצליחו למצוא מקום בהרכבי קבוצות הפאר. מירוסלאב קלוסה, מיכאל באלאק, ברט שניידר ואחרים הם שחקנים מוכשרים, אבל לא כאלו שיסחבו את הנבחרת לגבהים שאליהם הביאו אותה פרנץ בקנבאור, לותר מתאוס, יורגן קלינסמן ומתיאס זאמר.

היסטוריה: שנייה רק לברזיל

נבחרת גרמניה שנייה רק לברזיל בכל הנוגע להישגים בכדורגל העולמי. יש לה שלוש זכיות בפרס החשוב ביותר, הגביע העולמי (בשנים 1954, 1974 ו-1990) ושלוש זכיות בתואר האירופי לאומות (1972 ,1980 ו-1996).
עד לאחרונה, כמעט בכל מפעל שבו השתתפה נבחרת גרמניה אפשר היה למצוא אותה בשלבים המכריעים. שלוש פעמים היא היתה סגנית אלופת העולם (1966, 1982, 1986), פעמיים היא נוצחה בגמר גביע אירופה, ועוד שלוש פעמים היא הגיעה לרבע גמר גביע העולם.

כוכב בולט: אוליבר קאן

השוער אוליבר קאן, שיחגוג את יום הולדתו ה-33 שבועיים אחרי סיומו של המונדיאל, הוא הקפטן והשחקן החשוב ביותר בנבחרת הנוכחית של גרמניה. כמה שזה ישמע מפתיע, לקאן, שהוביל בשנה שעברה את באיירן מינכן לזכייה בגביע האלופות, אין עדיין ולו הופעה אחת במסגרת טורניר גמר גביע העולם. בשנת 1994, עוד כשהיה שוער קרלאסרוה, הוא ראה מהספסל את בודו אילגנר סופג צמד מרומניה ברבע הגמר. ארבע שנים מאוחר יותר, היה זה אנדראס קאפקה שלא הבריק בנבחרת הגרמנית, ששוב ספגה תבוסה מוחצת ברבע הגמר.
קאן החל להתקדם רק בקיץ 95', כשנקנה על ידי באיירן מינכן מקרלאסורה, שבינתיים הידרדרה לליגה השנייה. עם באיירן הוא זכה באליפויות גרמניה, ובשנה שעברה הוא רשם ברזומה שלו תואר אירופי ראשון שלו, אחרי שעצר את הפנדלים של ולנסיה וסידר לבאיירן גביע אירופי ראשון מאז אמצע שנות השבעים.
קאן הוא שוער גדל גוף ומאיים, שלמרות מבנהו הפיזי ניחן בזריזות מדהימה, אינסטינקטים מצויינים ומיקום פנומנלי. השקט הנפשי והאוטוריטה שלו מאפשרים לו לשלוט בהגנה המעובה של הגרמנים ולנווט את הנבחרת גם מרחבת ה-16. כושר גבוה של קאן שווה לגרמנים המון. ביום טוב שלו, אוליבר קאן הוא חומה בלתי עבירה, והוא נוסך ביטחון אדיר על כל שחקני קבוצתו.

תסריט אופטימי

בשלב הראשון הכל מתחבר. סעודיה לא מהווה אתגר וקמרון ואירלנד נכנעות ל-0:1 טקטי של הגרמנים החסונים. בשמינית הגמר ההגרלה מזמנת לגרמניה את השנייה בבית ב' (סלובניה או פראגוואי), אותה היא עוברת ללא קושי מיוחד. ברבע הגמר, אחרי 0:0 משמים עם איטליה, קאן שוב עוצר פנדלים ושלוח את הנבחרת של רודי פלר למפגש בחצי הגמר נגד ספרד. גם הספרדים נכנעים למכונה הגרמנית, אבל בגמר זו צרפת (או ארגנטינה) שסותמות את הגולל על החלומות הגרמניים לתואר רביעי ומחזירה את הנבחרת לברלין כשהיא גאה ומאוכזבת בעת ובעונה אחת.

תסריט פסימי

את הסעודים הגרמנים מנצחים במשחק הפתיחה, אבל במשחק השני הם מופתעים על ידי אירלנד הדינמית עם צמד הקינים שלה. במשחק השלישי, על החיים ועל המוות, גרמניה פוגשת את קמרון אלופת אפריקה. הקמרונים האתלטים מעלימים את החוסן הגופני של הגרמנים, מנצחים ושולחים את רודי פלר להתעמת עם התקשורת הגרמנית מוקדם מן הצפוי.