שלום אין ברירה

בסוף יהיה טוב, אני בטוח. אני יודע, רבים איבדו תקווה. אני מבין, זה יום רע להגיד את הדברים, אני משער, לא מעט קוראים מרימים את אצבעם אל מול רקתם, מסובבים, ואומרים, "הבחור השתגע, אין מה לדבר". אבל, בשעות הללו, אחרי המראה הקורע והמכאיב של הלינץ' ברמאללה, אחרי תמונות ההפגזות של תגובת הנגד שלנו, אני יודע, בוודאות, שאין מנוס. בסוף יהיה כאן שלום.

התעייפנו ממלחמות

אין ברירה אחרת. פעם היו לנו מלחמות אין ברירה. עכשיו, אולי לראשונה, אנחנו ניצבים מול שלום אין ברירה. לא שלום שנובע מחלומות ורודים - מאלו כבר התפכחנו, לא שלום של אמיצים - אין אמיצים באזור שלנו, רק אנשים מרירים ושונאים.
מה שמחכה לנו הוא שלום של בני זוג כועסים, אולי מובסים, שיודעים שיש להם יותר מדי מה להפסיד. שלום של מפוכחים. שלום שנובע מהעובדה שבעולם יש רק מעצמה אחת, המעצמה הזו דורשת שקט באזור, אנחנו תלויים בה למחייתנו, הפלסטינים תלויים בה הרבה יותר מאיתנו, ושני העמים – אם רצונם בחיים – חייבים לא למתוח את החבל יותר מדי עם העם שמאכיל אותם.
ועוד אני יודע כי התעייפנו ממלחמות, ואני קורא את הסקרים שמתפרסמים אחרי כל אירוע קשה, וכתוב שם שאין אמון בראש הממשלה, ואין כוח מהאופזיציה, ומיאסר ערפאת בוודאי ובוודאי שנמאס. אבל עדיין – בכל הסקרים, בכל המבחנים, מתברר כי הציבור ברובו הגדול עדיין תומך בתהליך השלום.
הציבור תומך כי התבגרנו, ואנחנו לא רוצים עוד מלחמות, התעייפנו מגאווה לאומית ריקה מתוכן, שיש בה הנאה רגעית וכאב אין סופי. אנחנו רוצים להיות ככל העמים, משוחררים ממלחמות, אינדוידואליסטים, נינוחים, וכן, אני אגיד את המלה הגסה - מאושרים. הידעתם, למשל, כי משדרי טלוויזיה אסקפיסטיים, "הפיתוי" למשל, ששודרו בעצם הימים הקשים הללו, קיבלו רייטינג הרבה יותר גבוה ממשדרי טלוויזיה אקטואליים, מחודדים ומושקעים, המשדר המיוחד של אילנה דיין, לדוגמה? הציבור העדיף לברוח מהבעיות. נמאס לו.

מעבר לדם, מחכה לנו שלום

גם הפלסטינים, אני חושב, נמצאים היום במקום אחר. הם הרבה יותר רעבים מאיתנו, ולכן מוכנים יותר להילחם, להקריב, אבל גם שם נפלה החלטה אסטרטגית לנטוש את דרך המלחמה. הרשות הפלסטינית קשרה את גורלה בעולם המערבי, קיבלה לגיטימציה, וקבלתה כגורם לגיטימי בין האומות, היא עניין של חיים ומוות עבורה. המדינה הזערורית שבדרך לא תוכל להתקיים אם תוחרם על ידי העולם המערבי. היא חיה ממנו.
אני אומר את העובדות הללו כדי לנחם את עצמי ואת מי שרוצה להתנחם, כי השעות הללו באמת קשות, והשעות שלפנינו עלולות בהחלט להיות קשות עוד יותר, ויכול להיות שבאמת תהיה דחייה משמעותית בתהליך השלום בין שני העמים, וסביר להניח – כמה נורא להניח – שעוד דם יוקז ביננו. אבל בסוף יהיה כאן שלום. לנו אין ברירה, להם אין מוצא. מעבר לדם, לדמעות והשכול, מחכה לנו שלום אין ברירה. איך ניסח זאת הנשיא ביל קלינטון? הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא טרגדיה גדולה, אבל הוא בהחלט יכול להיפתר.