תקוות גדולות בדמשק

גם בתוך האבל הכבד שירד על תושבי סוריה, אפשר היה לזהות אתמול - בצד ההיסטריה וההתעלפויות הסדרתיות בשל מותו של הנשיא, חאפז אל אסד - גם ציפיות ותקוות גדולות, המקננות בציבור הסורי באשר לעתידה של מדינה זו.
בשיחות שקיימנו הן עם אנשי מדינה ופקידי ממשל והן עם אזרחים, מלת המפתח היתה שינוי. גילו הצעיר של היורש, בשאר אסד, השנים שעשה במערב וההשכלה המשובחת שרכש שם, כמו גם העניין הרב שהוא מגלה בעולם הטלקומוניקציה ובטכנולוגיות החדישות - כל אלה נוטעים תקוות לתמורות ושינויים של ממש בכיוון של פיתוח טכנולוגי וכלכלי מואץ.
בתחום הפוליטי יש להניח שהשינויים יהיו מושכלים ואיטיים יותר, וייעשו עקב בצד אגודל. כל זאת, מתוך רצון לשדר יציבות ורציפות ולמנוע זעזועים.
לאחר שהשתתפנו בשעות הבוקר בטקס הלוויה רב הרושם, והחלפנו מילות נימוסים ונחמה קצרות עם נשיאה החדש של סוריה, הוספנו עמיתי למשלחת ואני, לשוטט ברחבי הבירה הסורית ושוחחנו עם העוברים ושבים.
כמו כן, ביקרנו במחנה הפליטים ירמוכ שבפאתיה של דמשק, ובעיר עצמה שהיא קסומה ומרתקת גם ביום טעון שכזה - הארכיטקטורה שלה היא שילוב של ישן וחדש, מסורתיות שזורה בקדמה.
סוריה היתה אמש אבלה ומקווה.