חרמש מתוסכל: היתה לי עוד הרבה עבודה

בשבוע שעבר חשפה חברת אל על את מחלקת העסקים החדשה, פלאטינום, במטוסיה. דוד חרמש, המנכ"ל המתפטר, ישב במושב הנוח של המחלקה, ונראה היה שהוא מרגיש מוזר, מעט נבוך, טיפה בצד.
ההתפטרות, אחרי כשנה וחצי בתפקיד, היתה צפויה, אבל ברור כי חרמש חש שנגרם לו עוול. במסיבת העיתונאים לרגל חנוכת המחלקה, במטוס ה-777 שחנה במתקני החברה בנתב"ג, הוא שמר על חוש ההומור המיוחד שלו, סיפר בדיחות ועקץ בציניות את הסובבים אותו, אולם כל אלה לא הסתירו את מצב רוחו העכור. את פירות המחלקה היוקרתית החדשה שנחנכה יקטוף המנכ"ל הבא. זהו בדרך-כלל גורלם של מנהלים בכירים, אבל אצל חרמש זה קורה אחרי זמן קצר מאוד בתפקיד.
חרמש הובא לכיסא מנכ"ל אל על על-ידי שר התחבורה הקודם, אמנון ליפקין-שחק. אחרי שמילא תפקידים בכירים בחברת עמידר ובבנק דיסקונט, הוא הגיע לאחד התפקידים הקשים במשק - ניהול חברת תעופה נכה, שטסה רק חמישה וחצי ימים בשבוע, מפסידה (ב-2000 היא הפסידה 109 מיליון דולר), ושהסיכוי להפרטתה דומה לסיכוייו של גוש קרח במדבר סהרה.
גם אם לקח חרמש בחשבון את נכותה של אל על כשהסכים להצעת השר, הוא לא יכול היה לצפות את קריסת ענף התעופה בעקבות אירועי 11 בספטמבר בניו-יורק. חרמש אמנם מודה שאל על דווקא הרוויחה מהיסטריית האבטחה, אבל ספגה מכה קשה עם פריצת האינתיפאדה. אל על התגלתה כאי של יציבות בתקופה של קריסת ענף התעופה, אומר חרמש בראיון ראשון מאז ההתפטרות, תוצאות 2001 ותוצאות הרבעון הראשון של 2002 מוכיחות זאת.
ובמספרים: ב-2001 הפסידה אל על 85 מיליון דולר, כאשר התחזית היתה להפסדים של 130 מיליון דולר. ההכנסות הגיעו לכ-1.5 מיליארד דולר - גידול של 129 מיליון דולר לעומת 2000. חרמש טוען בנוסף, כי התוצאות לרבעון הראשון, שנתוניו עוד לא סוכמו רשמית, הן הטובות ביותר מכל הרבעונים הראשונים בחמש השנים האחרונות. התקופה לא היתה קשה כל-כך מבחינת אל על, שדווקא הרוויחה מהיסטריית הפיגועים.
"נכון שאל על הרוויחה, בעיקר בתחום המטענים. נוצר ביקוש למטוסי המטען שלנו בגלל הבדיקות הקפדניות שהמטען שעולה על מטוסים אלה עובר. גם בנוסעים היה ביקוש בתחילה, אבל בגלל האינתיפאדה האפקט נעלם", אמר.

אם ההישגים כל-כך טובים, מדוע החלטת להתפטר?

ההחלטה שלי נובעת מההכרה שהישארותי בחברה היתה גורמת לה נזק, בגלל חילוקי דעות מקצועיים מהותיים עם יו"ר מועצת המנהלים, מיכאל לוי.

חילוקי דעות בכל התחומים

כאשר הגיע לוי, תעשיין אמיד (נשיא חברת נילית לייצור סיבי ניילון ויור סמלת, יבואנית פיאט, לנצ'יה ואלפא רומיאו), לתפקיד יו"ר אל על, חשבו רבים שהוא ימלא תפקיד ייצוגי ולא יהיה מעורב בתפעול השוטף. הם טעו. לוי הפך, אחרי תקופת לימוד קצרה יחסית, ליו"ר הפעיל ביותר שהיה לאל על זה שנים רבות. בשקט, בפרופיל נמוך, הוא יצר לו מעמד של מנכ"ל-על, המעורב בכל הליך חשוב בחברה.
למרות שהוא מקפיד להדגיש את חלוקת הסמכויות הברורה בינו ובין המנכ"ל, בחברה יודעים שהוא האיש הדומיננטי. בתחילה חשו חלק מממלאי התפקידים הבכירים בחברה לא נעים לבוא היישר ללשכתו, כשהם עוברים בדרכם על-פני לשכתו של חרמש בקומה הרביעית בבניין ההנהלה. בהמשך הם התרגלו. כאשר הכימיה בין לוי לבין חרמש לא עבדה, היה ברור כי ימיו של המנכ"ל ספורים. לוי נטרל את חרמש מרוב סמכויותיו, עד שלא נותרה לו ברירה.

במה התמקדו חילוקי הדעות בינך לבין היו"ר?

חרמש: לא היתה בינינו הסכמה על הראייה הניהולית והאסטרטגית של החברה. אני לא אומר מי משנינו צודק, אבל היה ויכוח מתמיד, עמוק. אני מוכרח לומר שהיו"ר נזהר מאוד שלא לתת הוראות לדרגי השטח בחברה, אולם היה שוני בתפיסה בינינו, ולא רציתי להגיע לעימות. חילוקי הדעות היו כמעט בכל התחומים החשובים.
הוויכוח על עתיד המחלקה הראשונה במטוסי אל על הוא הדוגמה הטובה ביותר. חרמש החליט לבטל את המחלקה הראשונה, והחל בביצוע. כאשר זה נודע ללוי, הוא כעס. הג'נטלמן המושלם לא הרים את קולו אמנם, אבל דאג לסכל את תוכניתו של המנכ"ל במהירות וביעילות, סיכול שהשאיר משקעים עמוקים.

בתקופת כהונתך נשמעו טענות על יחסי אנוש לקויים מצידך. האם נכשלת ביחסי אנוש גם עם יו"ר החברה ולכן נאלצת ללכת?

איני מקבל את הטענה שאין לי יחסי אנוש טובים עם אנשים. הגעתי לחברה בתקופתה הקשה ביותר ותפקידי לא היה לעשות אווירה של מסיבות, אלא לקצץ בהוצאות ברמה של 50 עד 100 מיליון דולר. מסיבות אולי לא היו, אבל קיצוץ בהוצאות כן.
לדעת חרמש, ההישג הגדול ביותר שלו הוא מה שכונה תוכנית ההתאמה - צעדי צמצום שנועדו למזער באופן מיידי את הנזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מהירידה הדרסטית במספר הנוסעים. אני יוצר התוכנית והמוציא לפועל שלה. 300 עובדים ירדו מרשימת מקבלי השכר, היצע המושבים קטן ב-1,200, ו-11 תחנות בחול נסגרו, הוא אומר ומוסיף: בדרך להישגים האלה דרכתי על יבלות - ניסיון להסביר את המתח שנוצר בינו ובין כמה מגזרי עובדים בחברה, ובראשם הטייסים.
תוכנית ההתאמה היתה תוכנית חירום שהוכנה כדי להפסיק את הדימום. בהמשך נשכרה חברת היועצים מקינזי, כדי להכין תוכנית אסטרטגית חדשה לאל על.

היה הכרח להוציא כמיליון דולר מקופתה המדולדלת של החברה כדי לשכור חברת ייעוץ שהמלצותיה נראות מובנות מאליהן?

תמכתי בהבאת חברת ייעוץ בינלאומית. חברה כזאת גורמת להנהלה לחשוב בצורה שיטתית, ויש לכך תוצאות מיידיות וטובות. זה קרה גם עם מקינזי. ההשקעה היתה כדאית.
פרשת מקינזי היתה גורם נוסף להתפטרותו של חרמש. אחרי שחברת הייעוץ הגישה את המלצותיה, היה צורך לשכור חברה שתיישם אותן. חרמש רצה להביא חברה אחרת, על-בסיס העיקרון של אחד ממליץ והשני מבצע. מיכאל לוי עשה שריר והעביר במועצת המנהלים החלטה לשכור את מקינזי גם לצורך היישום. חרמש זעם, אולם כוחו כבר הלך ונחלש והיור ניצל זאת.

במבט לאחור, האם תפקיד מנכ"ל אל על לא גדול עליך? האם העובדה שאתה מינוי פוליטי לא חרצה מראש את גורלך בתפקיד?

אני חושב שהיתה לי הצלחה מלאה בתקופה בה ניהלתי את אל על. באתי בתקופה הקשה ביותר, ולכן להישגים שלי יש אפילו משמעות גדולה יותר. לכל תקופה יש מנכל מתאים. לדעתי, אני הייתי המנכ"ל המתאים לתקופת המשבר. אדם עם ניסיון בניהול חברת תעופה היה אולי מצליח עוד יותר, אבל אין חיה כזו, ולכן הבחירה בי היתה נכונה.

הבנתי שלא הולכים להפרטה

כאשר אמנון ליפקין שחק הביא את חרמש לנהל את אל על הוא נטע בו את ההרגשה כי משימתו העיקרית תהיה להפריט את החברה. הוא אינו המנכ"ל הראשון שקיווה להיות זה שיוביל את אל על לבורסה של תל-אביב או של ניו-יורק. אולם גם מה שיודע כל עובד זוטר באל על לא היה ברור לחרמש ולקודמיו - ממשלת ישראל אינה מעוניינת באמת בהפרטת אל על, וכל הדיבורים על כך אינם אלא פטפוטים חסרי משמעות.
נכון, באתי לאל על כי הבנתי שהולכים להפרטה, הוא אומר, היה לי ברור שאל על תישאר חברה התעופה הלאומית, אבל שמשהו כמו 25% ממניותיה יימכרו בשלב הראשון בבורסה של תל-אביב. על פני השטח כולם רוצים תהליך כזה, אבל כלום לא נעשה בעניין. כשהבנתי את זה, זו היתה סיבה נוספת להחלטתי להתפטר.

מה יקרה אם אמנם החברה לא תופרט גם בעתיד?

אם היא לא תעבור הפרטה, תמיד תרחף עליה השאלה, להיות או לא להיות.
לחרמש היו כמה עימותים גם עם שר התחבורה, אפרים סנה, בעיקר בכל הקשור למדיניות השמים הפתוחים. הוא התנגד למהלך שהוביל סנה, שמטרתו לתת לחברות התעופה הישראליות הפרטיות ארקיע וישראייר זכויות טיס המוחזקות זה שנים בלעדית בידי אל על, ולאפשר לאחת מהן להיות מוביל נקוב (מוביל לאומי) שני על קווים שבהם פועלת אל על.

שר התחבורה לא הסתיר את רצונו לראות בתפקיד מנכ"ל אל על מישהו אחר. האם היית מודע ליחסו אליך? האם זה פגע בתפקודך?

לא ראיתי את עצמי במצב שבו הייתי חייב להוכיח נאמנות לשר סנה. הנאמנות שלי היא לחברת אל על וזה יצר, מטבע הדברים, חילוקי דעות עם שר התחבורה. במקרים כאלה לא התביישתי לומר לשר שהוא טועה. כמה החלטות של משרד התחבורה הן איום אסטרטגי על חברת אל על. החמורה שבהן היא ההחלטה לאפשר לעוד חברת תעופה ישראלית לשמש כמוביל נקוב רשמי של המדינה. גם ההחלטה להעניק לקאל רשיון של חברת מטענים עצמאית היא טעות, ממנה נהנות כיום רק חברות התעופה הזרות. שוב החלטה אומללה. את ההחלטה הזו, אגב, קיבל אמנון ליפקין שחק כשהיה שר התחבורה.

אתה רוצה הפרטה, אבל ממשיך להתנהג כמו מונופול דורסני.

בעולם מקובל שלמדינות גדולות מישראל יש מוביל נקוב אחד, וכאן משרד התחבורה רוצה ליצור מצב של שני מובילים נקובים. ההתנגדות שלי היא לזה. זה אינו נוגד את התמיכה שלי בהפרטת אל על.

אל על יכולה לצאת מהמשבר

משרד התחבורה והשר סנה הם לא האיומים היחידים על אל על, לדעתו של חרמש. גם רשות החברות הממשלתיות, בראשותו של ירון יעקובס, היא ברשימת הרעים שלדעתו פגעו באל על. חרמש לא הסתיר את מורת רוחו מהתבטאויות של יעקובס בעניין אל על. למשל, על כך שאל על עלולה להגיע למצב של פירוק, כפי שקרה לה ב-1982. ההתבטאות הזאת הסלימה את המאבק בין השניים, עד כדי כך שחרמש דרש מראש הממשלה, אריאל שרון, לפטר את יעקובס. שרון אכן פיטר את יעקובס, לא בטוח שדווקא בשל הסיבה הזאת.
לשאלה האם הדחתו של יעקובס מוצדקת מסרב חרמש להתייחס, אבל אומר: רשות החברות במתכונתה הנוכחית היא אבן נגף בדרכה של כל חברה ממשלתית שחייבת לפעול בשוק הבינלאומי. ההתערבות שלה בניהול אל על היא הרסנית ממש.

שימשת תקופה קצרה כמנכ"ל, לא הגשמת את יעד ההפרטה. אתה כועס? פגוע?מתוסכל?

בעיקר מתוסכל. היתה עוד הרבה עבודה באל על. יכולתי להביא לחברה עוד הרבה תועלת. התוצאות של 2001 פחות גרועות ממה שצפו. את התוצאות של הרבעון הראשון השנה יכולתי לשחזר גם בהמשך. אל על יכולה לצאת מהמשבר. יש לי הרגשת החמצה.

מה הלאה, תחזור לתחום הבנקאות, תמשיך בתחום התעופה?

ראשית אדאג לתקופת חפיפה מלאה על מחליפי. אני לא זכיתי לכך. כאשר באתי לחברה קודמי, יואל פלדשו, כבר לא היה כאן. אכניס את מחליפי לתפקיד בצורה מסודרת. לאחר מכן אנוח מעט ואז אתחיל לחפש עבודה. אני לוקח פסק זמן. כל הצעה שאקבל תיבחן. אני יודע שהתקופה לא קלה, אבל אני בטוח שאמצא משהו.

סנה: אף מועמד לא שלו

יו"ר אל על, מיכאל לוי, סירב להתייחס להתפטרותו של חרמש, "אני מכבד את החלטתו", אמר לנו לוי. לוי דוחה בתוקף את ההנחה, כי אחת ממשימותיו היתה להדיחה את חרמש, וגם את הגדרתו כמנכ"ל-על של החברה. "תפקיד היו"ר מוגדר בחוק, וכך אמלא אותו, למנכ"ל החדש יהיו כל הסמכויות", הוא אומר.
יו"ר רשות החברות הממשלתיות היוצא, ירון יעקובס, אומר בתגובה כי כל פעולותיו בעניין אל על היו לטובת החברה: הכול היה ענייני ונקי משיקולים זרים.
שר התחבורה אפרים סנה, אומר כי לא פעל להדחתו של חרמש, כדי למנות מקורב במקומו. לדבריו, אף אחד מבין 59 המועמדים למשרת מנכ"ל אל על אינו מועמד שלו. יש תהליך מיון ובחירה מסודר. אם יביאו אדם מתאים הוא יקבל את מלוא תמיכתי. אין כאן שיקולים פוליטיים אלא רק של טובת החברה.