צומחים מתוך המשבר
האם חלק לא מבוטל מהילדים להורים גרושים מצליחים בסופו של דבר להתגבר על המשבר ולגבש לעצמם כישורי חיים טובים יותר? המרואיינים למחקר החדש, כולם בני משפחות שהתפרקו, טענו כי הרוויחו מגירושי הוריהם וגדלו להיות אנשים מעשיים יותר, מפוכחים, עצמאיים ובוגרים. החיים שאחרי הטראומה
| האהבה נגמרה |  | נקודת משבר ותפנית | | כאב ורווחים | | מחיר הגירושים |
אלא שגל לא היה היחיד בבית שהתקשה להבין, להאמין. אמו רות היתה שבורה כליל בעקבות הפרידה הפתאומית. גל, כמו גם אחיו הבכור, נאלץ להיות לה משענת ולתמוך בה בדרך הארוכה לקבלת הגט ולהתאוששות מהמשבר. כשנתיים מאוחר יותר נשא גל את חברתו, אולם כעבור חודשים ספורים הפתיע את סביבתו והתגרש ממנה. היום הוא נשוי באושר לאישה אחרת. "זה נשמע אולי מוזר", הוא אומר, "אבל דווקא ההלם מהגירושים של ההורים גרם לי להבין שאין סיבה להתפשר, שאסור למשוך מערכות יחסים שאתה לא שלם איתן.
היום אני יודע שיש דבר כזה זוגיות שלמה וטובה, ולפעמים פוגעים באנשים אחרים בדרך להגשים אותה". גל הוא אחד מתוך רבים מקבוצת "ילדי הגרושים". ילדים ונערים שהוריהם הבינו בשלב כלשהו בחייהם המשותפים שהאהבה נגמרה, שה"ביחד" לא טוב יותר ושחייבים לשנות. ילדים ונערים שעולמם חרב עליהם, לעתים באופן פתאומי, כאשר הקן המשפחתי הבטוח והקבוע התפרק והותיר אחריו במקרה הטוב מבוכה וצער ובמקרה הפחות טוב - תסכול, בדידות וחרדות קשות מהעתיד.
אולם אם נדמה שטוב לא יכול לצאת מהמשבר הזה, בא מחקר חדש שנערך לאחרונה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה וגילה כי בנים להורים גרושים יכולים להפיק מהתהליך הכואב והעצוב הזה לא מעט רווחים.
"השאלה שבבסיס המחקר לא יכולה היתה להישאל לפני 30-40 שנה", אומרת אילנה סבר, שהמחקר הוא עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה בהדרכתם של פרופ' יוסי גוטמן וד"ר אמנון לזר. "כיום אנחנו יכולים לשאול עליו שאלות יותר פתוחות, כמו: הייתכן שילדים שהוריהם מתגרשים לא נשארים "תקועים' בפגיעה ולא הופכים לאנשים מוגבלים מבחינת תפקודם הרגשי והחברתי?
האם גם הם, כמו ההורים עצמם, יכולים לעבור תהליך שתחילתו בקושי ובמשבר והמשכו בהתמודדות, למידה על העצמי, על יחסים בינאישיים, ובסופו הסת - גלות מוצלחת לנסיבות החיים החדשות ורכישת כישורי חיים?"
"הבחירה בסטודנטים אמנם יוצרת הטיה מסויימת", מודה סבר, "שכן זו אוכלוסייה שהיא מראש בעלת נתוני פתיחה טובים לחיים המתבטאים בצורך בהישגים ובאמביציה ללמוד ולהתפתח כדי לממש את הפוטנציאל האישי. אבל מבחינתי כבר בכך שמצאנו סטודנטים שהם ילדי גרושים יש אמירה, שהרי זה סותר לכאורה את הסטריאוטיפ שנוצר סביבם".
בשלב הראשון ביצעה סבר ראיונות עומק עם כמה עשרות משתתפים, שהתבקשו לספר על התגלגלות האירועים מנקודת מבטם ולתאר כיצד התמודדו עם המאורעות ומה "יצא להם מזה". סבר מספרת שאחוז ניכר מהמרואיינים סיפרו, באופן ספונטני, שהרוויחו מגירושי ההורים.
הם תיארו את הפיכתם לאנשים מעשיים יותר, מחוזקים, מפוכחים, עצמאיים ובוגרים. "היו בתיאורים גם זכרונות כואבים, אכזבות, עצב וגעגועים למשפחתיות שאבדה", אומרת סבר, "אך לצד אלה הצעירים ביטאו היבטים ברורים של חוזק, התחשלות וצמיחה אישית". בשלב השני של המחקר הועברו שאלונים ל- 158 צעירים שהוריהם גרושים.
סבר: "המטרה שלנו היתה להתחקות אחר התהליך שבאמצעותו ניתן להגיע לרווחים בעקבות גירושים, כדי שנדע בעתיד לכוון הורים וילדים למסלול של התמודדות המביא לצמיחה.׃ התברר, כי סגנון ההתמודדות עם המצב המשברי הוא הגורם העיקרי בתהליך הצמיחה מתוך משבר הגירושין.
"זיהינו שני סגנונות התמודדות", מספרת סבר. "סגנון התמיכה הכרוך ביכולת להיעזר בקרובים, חברים, בן-זוג וכו', לצד היכולת לעזור, ומולו הסגנון המתגונן שבו מושם דגש על הגנות נפשיות, כמו כעס, פחד, חרדה, רגשי אשמה והתנהגות חריגה.
"הצעירים שהסגנון הדומיננטי אצלם היה סגנון התמיכה הם אלה שהצליחו להתחזק ולצמוח. לעומתם מי שסגנונם הדומיננטי היה המתגונן, דיווחו על עיסוק מתמיד בגירושים, פגיעה בתחום היחסים הבינאישיים, חוסר ביטחון וחוסר אמון בעולם".
האם בנים להורים גרושים מועדים יותר להתגרש בעצמם?
"83 אחוז מבין המרואיינים שלנו היו רווקים במצב של מעורבות זוגית קבועה. במישור של משאלת הלב כולם היו רוצים שקשריהם הזוגיים יימשכו לנצח, אבל הם גם היו מפוכחים ונכנסו למערכות יחסים בידיעה שהן לא בהכרח יימשכו לעד. לצד זה יש גם חרדה 'שאולי גם לי זה יקרה'". הנשאלים עצמם, מספרת סבר, מקשרים בין המצב המשברי שאליו נקלעו בעקבות גירושי ההורים לבין כישורי החיים שרכשו ומצהירים כי ההתמודדות עם הגירושים חיזקה וחישלה אותם. האם תחומי האישיות שיצאו נשכרים מהמשבר לא היו חלק מהאישיות קודם לגירושים?
"אם התכונות הללו היו קודם, הן התחזקו בעקבות ההתמודדות, ואם לא - הן צמחו מתוך המערבולת שדרשה התארגנות מחדש". גורם חשוב נוסף המסייע להתמודדות בונה עם המשבר הוא האווירה בבית לפני הגירושים. "ככל שהאווירה נתפסה כקשה יותר, כך היו החרדות, הכעס, האשמה וההגנתיות אצל הילדים חזקים יותר. אם האווירה נתפסה כטובה, או לפחות סבירה, היו הילדים נכונים לתמוך ולהיתמך, ומאוחר יותר גם להכיר בהשפעות החיוביות של הגירושים.
"לא צריך להסתיר את הקונפליקט מהילדים", אומרת סבר. "מצב של אי-ודאות רק יגביר אצלם את החרדה. כשהם חשים שהם חלק מקבוצה שיש לה בעיה, כשהם יודעים שהם יכולים לנהל דיאלוג עם מישהו מההורים, לומדים הילדים שגם בזמנים קשים אפשר לדבר, שגם להורים יש חולשות ושלכל בעיה יש מספר דרכי פתרון.
לכן, מעורבות ברמה של יידוע הילד באשר למתרחש מאפשרת לו להתחזק". סבר, מטפלת משפחתית במקצועה, מציעה לזכור שלא צריך לא להתגרש, גם לא בשביל הילדים. "הילדים יוצאים מזה", היא קובעת.
"לכן עדיף שאנו המבוגרים, הורים, מורים ואנשי מקצוע, לא נחשוב שחייהם נהרסו בעקבות הגירושים, כי סיפור החיים שלהם לא נגמר במשבר. יש סיפור חיים נוסף שמתפתח אחרי הקושי.ככל שנהיה שם עם הילד, נלווה אותו נכון בתהליך, כך נאפשר לו להגיע לאור בקצה המנהרה".
לדבריה, התמונה העולה מתוצאות המחקר פשטנית במידה מסוימת ואינה משקפת את מורכבות הבעיה. "כל המחקרים מראים שבממוצע קבוצת ילדי הגירושים מתפקדת פחות טוב מילדים שגדלו בבית הרמוני, בבית שבו התפקוד הזוגי וההורי היה טוב ותקין.
"גירושים מהווים משבר מאוד קשה עבור הילדים, והם נחשבים לאירוע הטראומטי השני בחשיבותו, כשהראשון הוא מוות. עם זאת, מובן שיש הבדלים אינדיבידואליים בהתמודדות. ככל שהילדים צעירים יותר, ההשפעות קשות יותר. גם לתפקוד ההורים אחרי הגירושים יש חשיבות. הורים רבים מפנים את המשאבים שלהם לארגון חייהם מחדש ואינם פנויים לטפל בקשיים של הילדים.
גם אופיו של הילד ישפיע על טיב ההתמודדות שלו עם השינוי. "ילדי גרושים עלולים לחוות, בטווח הרחוק, קשיים ביחסים עם בני-זוג, דיכאון, קושי לתת אמון, חוסר ערך עצמי, קושי לסמוך על אחרים ועוד. חלקם אינם מודעים למחיר שהם שילמו על גירושי הוריהם ואינם מקשרים בין התגובות שלהם לבין מה שקרה. בקרב קבוצה זו גם יש יותר מקרי גירושים".
לפנייה לכתב/ת 
