פשוט רשלנות

הדיווחים, יש לומר זאת, היו גרועים מאוד. אמינות אפסית, טעויות מביכות, חוסר אבחנה מוחלט בין טפל לעיקר ושטחיות איומה. אבל, בניגוד לדעה הרווחת לפיה כולם אנטישמים או סתם נגדנו, הבעיה האמיתית היא המקצועיות של העיתונאים הזרים. הרשתות הזרות שלחו למזרח התיכון כתבים ומגישים אינספור, שרבים מהם בורים מוחלטים בכל הקשור למתרחש כאן. הבורות הזו אינה מאפשרת להם להבחין בין ספקולציה לעובדה, בין הדלפה אינטרסנטית לבין מגמות אמיתיות בשטח. כיוון שהפלסטינים טובים יותר במניפולציות, השידורים נראים פרו פלסטינים. זאת לא אנטישמיות, סתם רשלנות. והראיה: השידורים המוצלחים יחסית של רשת סקאי, שמקפידה על אמינותה הרבה יותר מהסי.אן.אן וגם מהבי.בי.סי, שיש לו שם טוב, אבל בימים אלה לא נראה שיש לו הרבה על מה להתבסס.

גבע קרא עוז

לאורך כל הקדנציה שלו זכינו לשמוע את דעתו המלומדת בנושאים מדיניים. חרקנו שיניים והמשכנו הלאה.

אבל דומה שבימים אלה הוא עובר את אחרון הגבולות. בתקופה שבה הרמטכ"ל צריך לעסוק בלחימה ובדאגה אישית לרווחתו של איש המילואים שגויס בצו 8, ממשיך מופז לעסוק בדברים לא לו, ולמסור אותם לציבור בפה מלא ובוטח.

צריך להיות נאיבי במיוחד כדי לחשוב שמופז לא ידע שהמיקרופונים פתוחים כשהמליץ בעדינות לראש הממשלה בקלקיליה כי "חייבים עכשיו לגרש אותו (ערפאת)".

כשהוא מתעלם מהפרדת הסמכויות הטבועה בחוק בין הדרג המבצע (צבאי) לדרג המחליט (מדיני), ניצל מופז את התקשורת כדי לעקוף את שרון מימין, אולי לקראת חבירה אפשרית לנתניהו.

נדמה שלקראת סוף הקריירה שלו רוצה מופז לשחזר את ימיו כקדם ולזכות בעוד מארב שייקרא על שמו, כמו המארב המבצעי שפיתח בזמנו כדי להתקבל לקורס קצינים.

ובעוד ראש המטה הכללי עסוק בעניינים פוליטיים, סובלים אנשי מילואים רבים מתנאים בלתי אפשריים, מחסור בפריטי לבוש חמים ואוכל נורמלי.

אפשר לטעון שבמלחמה אין מקום להיות מפונקים, אולם הבחירה האסטרטגית של הפלסטינים באלימות לא הפתיעה איש. מי שעקב אחר ההכנות הטקטיות לעימות עוד במהלך יישום הסכמי אוסלו, יודע שצה"ל לא הופתע.

אבל מופז, שעסוק עד מעל הראש בעתידו, שבר את השמירה על ההכנות הלוגיסטיות. מה זה חשוב, במילא עשרות אלפי המילואימניקים לא חשובים בקרב על הכנסת. את מופז אולי מעניינים יותר הבוחרים שמוצבים בימים אלה באוהלה של תורה.

עודד שלו