חדשים על מגף היינות

בשבוע שעבר הסתיימה בפעם ה - 36 תערוכת היין השנתית הגדולה "וינטאלי", בעיר ורונה, באיטליה. זהו קיבוץ רחב היקף של נציגי יקבים, מומחים, סוחרים ויבואנים מרחבי העולם, שלא לדבר על כמעט 2000 עיתונאים. הם ריחרחו וטעמו, רקקו ורק לעיתים רחוקות בלעו, מיבולם של 4000 יצרני יין וחברת יין מ - 26 מדינות אשר הציגו את מיטב בקבוקיהם.
סיסמת האירוע היתה: "מסביב לעולם היין בחמישה ימים", אולם רוב המשתתפים יותר מ- 90% הגיעו מהסביבה, מאזורי איטליה השונים. התגובות הראשונות בעיתונות היין העולמית דיברו על רמה הולכת וגובהה של היינות, והתעצמות המאבקים בתחום השיווק במדינות השונות.
עם ובלי קשר לתערוכה בוורונה, איטליה ממלאת נפח גדל והולך, כך התחושה, גם בפלח היינות המיובאים לארץ. יש לכך כמה סיבות: יחס מצוין בין איכות למחיר, טעמים עם נטיה ים תיכונית המתאימה לאף ולחיך המקומיים, וייתכן גם שהמטבח האיטלקי הפופולרי אצלנו דוחף קדימה את בן זוגו המבוקבק. כך או כך, בימים אלה הגיעו אל המדור דוגמאות משני יקבים איטלקיים ועם כל ההבדלים שביניהם, המסקנה הכללית היא שאפשר יהיה לעבור איתם את הקיץ הקרוב ביתר קלות – כי היינות האלה מארץ המגף נועדו לשתיה.

פטוריה די ברבי

יקב היסטורי במונטלצ'ינו, אזור היין המהולל של טוסקנה הנותן מענבי סנג'יובזה את האדום האיטלקי הנחשב במיטבו לאחד הטובים בעולם – הברונלו. בסוף המאה ה - 18 זמן קצר לפני שנפוליאון כבש את טוסקנה, רכשה משפחת קולומביני 1000 דונם כרם במונטלצ'ינו ואת היקב הצמוד ונשארה שם מאז ה"פטוריה די ברבי, ברונלו די מונטלצ'ינו, 1955", הוא יין המדגים יפה את המוניטין של שמו. יש לו גוון אבן אודם מושך, המזכיר רהיט עץ ישן שנמרח בשעווה. זר הניחוחות המיידי שלו עשיר ומפתח, הוא מורכב ומאוזן, שופע טעמי פרי ונמשך עת ארוכה על הלשון. לפתוח עכשיו, או בחמש השנים הבאות, בשקט נפשי. 195 שקלים.
"פטוריה די ברבי, רוסו די מונטלצ'ינו, 1999" – על פי המסורת המקומית, הגפנים הצעירות יותר נותנות גירסה פחות מחייבת של "הברונלו", המוכנה "רוסו", הצבע האדום שלו אוורירי יותר, הוא קל יחסית, בעל גוף בינוני, - מדובדבנים בשלים ועד שזיף מיובש. אפשר לפתוח ולשתות, אפשר להניח לו להשתבח שנתיים שלוש. 98 שקלים.
"פטוריה די ברבי, רוסו די ברבי, 1999" – יין פשוט והגון שייצר היקב מענבים המגיעים מחוץ לכרמים המוגדרים שלו ובוקבק ללא התיישנות בחביות עץ. "יין פיצריות" חביב, עם ניחוח קל וטעמי פרי מרחפים על פני השטח. לשתות עכשיו. 49 שקלים.

סנטה מרגריטה

אחת מחברות היין הידועות באיטליה, אשר באה לעולם בשנת 1935 כאשר רכש הרוזן גאטנו מרזוטו, חווה עם היסטוריה המתחילה במאה ה - 16, המשתרעת על פני כ 10000 דונם באיזור ונטו, לא הרחק מוונציה. במשך השנים רכשה החברה עוד כרמים באיזורים שונים בתחום הקיאנטי קלאסיקו בטוסקנה.
"פינו גרינג'יו, 2001" – יין לבן יבש. עשוי היטב ונעים לשתיה. הוא המצליח והמזוהה ביותר של החברה (כמעט 5 מיליון בקבוקים בשנה). מענבי פינו גרי כהים עושים את היין בדרך הדומה לזאת של יקבי השמפניה בצרפת – סחיטה עדינה, וככל האפשר ללא מגע עם הקליפות. גוון הקש הבהיר שלו זרוע בניצוצות ירוקים הארומות שלו נקיות וטעמו מרענן וחלק. 66 שקלים.
"שרדונה, 2001" – יין לבן יבש בעל גוון צהבהב עם רמיזות מוזהבות, ניחוחות נקיים עם גוון הדרי קלוש ונגיעה של מרקחת תפוחים. טעמו מרענן ומלווה בריקוד תוסס קל על הלשון. 56 שקלים.
"ורסטו, מרלו, 2000" – יין אדום יבש, הטוב לטעמו של המדור בטעימה הנוכחית. יש לו בכוס גוון אדום חי ונוצץ, ניחוחותיו עשירים ומענגים את האף רגע ארוך במשבים קלים של שזיף בשל, דובדבן שחור, פצוע - קליפה ושנף שמקורו בעץ חבית. טעמיו חלקים מאוזנים ונמשכים. קניה טובה במחיר של 66 שקלים.
"מרלו, סלבה מג'יורה, 2000" – גירסה מודרנית ומהוקצעת של יין הזן הזה. צבעו אבן אודם יציבה, ניחוחותיו נקיים, בטעימה הוא מאוזן וחלק. 56 שקלים.