נבחרת ניגריה

אומרים שהנשרים פושטים עם שחר, אבל כשמדובר באלו של ניגריה הם בדרך כלל חוזרים חזרה לקן בעיצומו של היום ומשאירים אחריהם נוצות מרוטות וטפרים שחוקים. כך זה במקרה של "הנשרים" של נבחרת ניגריה, שמגיעים לכל טורניר גביע עולמי בשנים האחרונות כעופות דורסים ושבים לאפריקה עם הפנים בין הכנפיים. ולמרות הכל, אי אפשר להגיד שהנבחרת הניגרית חסרת מעוף. הניגרים, שעלו לגדולה בשנות התשעים כנבחרת הבכירה של יבשת אפריקה, בהנהגת מאמנים זרים כמו קלראנס ווסטרהוף ההולנדי ובורה מילוטונביץ' היוגוסלבי, איבדו מהקסם והדומיננטיות בשנים האחרונות, דווקא לאחר שיצאו לעצמאות עם המאמן המקומי, שאייבו אמודו.
כמו תמיד גם בנבחרת הניגרית הנוכחית יש שחקני התקפה בשפע והם באים בכל גודל וסוג: ויקטור איקפבה (בטיס), ויקטור אגאלי (שאלקה), נוואנקאנו קאנו (ארסנל), טיג'אני באבאנג'ידה (איאקס), ג'וליוס אג'אהוואה (שחטיור דונייצק) ואפילו יעקובו איגביני (מכבי חיפה).
כולם מריחים שערים, בעלי טכניקה מצוינת ומהירות ויכולים לפרוץ קדימה בטורניר הנוכחי, ממש כפי שעשו ראשידי יאקיני, עמנואל אמוניקה, אוגוסטין אוקוצ'ה ופינידי ג'ורג' לפניהם. הבעיה המסורתית של הניגרים היא שכולם רוצים להשתתף בחגיגת הכיבושים ומלבד הקשר סאנדיי אוליסה מבורוסיה דורטמונד, אף אחד לא ממש תורם להגנה. במרווח הדליל בינו לבין השער, עומדת חבורה אנונימית שחבריה מנסים לזכות בחשיפה בזכות תיקולים אגרסיביים מדי והרחקות. טריבו ווסט (קייזרסלאוטרן), ג'וזף יובו (מארסיי), סלסטין באביארו (צ'לסי) ואריק אוג'יופור, שכרטיסו שייך למכבי חיפה, הם לא חומר לבנות עליו בגביע העולם הקרוב.

היסטוריה

ההיסטוריה של ניגריה בגביע העולם קצרה מאוד, אך זכורה לטובה. "הנשרים" השתתפו עד כה בשני טורנירים בלבד: ארצות הברית 94' וצרפת 98'. בשני המקרים היו הניגרים הלהיט של השלב המוקדם והפגינו כדורגל אטרקטיבי, שהביך נבחרות אירופיות ודרום אמריקניות כאחד. למרות זאת, עם העפלתם לשלב המכריע, קרסו הניגרים ומצאו עצמם בחוץ. בשנה האחרונה איבדו הניגרים גם את ההגמוניה שלהם באפריקה כשהודחו מאליפות אפריקה האחרונה כבר בשלב חצי הגמר.

שחקן מפתח: ג'וליוס אג'אהוואה

הכשרון הניגרי הצעיר התגלה דווקא על ידי הקבוצה האוקראינית, שחטיור דונייצק, שהחתימה אותו בגיל 18 ונתנה לו הזדמנות להיחשף לכדורגל האירופי. אג'אהוואה ניצל את ההזדמנות בשתי רגליים ומתכוון להגדיל ולעשות בטורניר, כשעיני כל העולם נשואות אליו. האינטרס של אוהדי הכדורגל שיצפו במשחקי ניגריה הוא שאג'אהוואה יכבוש וכמה שיותר (אפשרות סבירה בהחלט נוכח כושר ההבקעה האדיר בו הוא מצוי לאחרונה) ולו רק בגלל הסלטות המרהיבות, אה-לה נאדיה קומאנצ'י, שהוא מבצע לאחר כל כיבוש.

תסריט אופטימי: אותו תסריט מוכר

למרות הכל, ניגריה היא נבחרת עם פוטנציאל חיובי עצום ופוטנציאל הרס עצמי גדול עוד יותר. ביום נתון, יכולה ניגריה לנצח כל נבחרת בעולם, כולל ארגנטינה, אנגליה ושבדיה, יריבותיה בבית ו' המוקדם. בהחלט ייתכן כי "הנשרים" ינסקו אל שמינית הגמר אחרי קמפיין הירואי בבית המוקדם. כל זאת רק כדי להתרסק מול נבחרות נחותות יותר בשמינית הגמר.

תסריט פסימי: חזרה מוקדמת לאפריקה

התסריט הפסימי הוא הסביר יותר כשמדובר בנבחרת שברירית ולא אמינה כמו ניגריה. מול נבחרות יעילות ותכליתיות כמו יריבותיה בבית, גם הברק של הניגרים לא יבוא לידי ביטוי והנבחרת תחזור הביתה בלי שמינית גמר לראשונה בתולדותיה.