נבחרת יפן

מי שנחשבה עד לפני מספר שנים כלוזרית האלוטימטיבית של אסיה, עשתה לאחרונה שידרוג אירופי-דרום אמריקני והפכה תוך ארבע שנים לנבחרת הבכירה של היבשת הגדולה בעולם. מלבד העובדה כי הם מארחים את הטורניר, יציגו היפנים במונדיאל נבחרת אטקרטיבית ומשתפרת, שעשוייה להפתיע גם את גדולי הפרשנים ולהיות הנבחרת האסייתית הראשונה שמגיעה לרבע הגמר.
עד לפני ארבע שנים הכדורגל ביפן היה לא יותר מקוריוז. המדינה, שנמצאת באופן תמידי בטירוף בייסבול, לא ייחסה חשיבות לכדורגל, עד שהוקמה ה'ג'יי ליג' - ליגת הכדורגל המקצוענית של יפן. יחד עם הליגה נחתו ביפן כוכבים בעלי שם עולמי (סטויאקוביץ', זיקו ועוד רבים וטובים), שלימדו את המקומיים את הילכות הכדורגל המודרני והפכו את הנבחרת היפנית מנבחרת מכנית וחסרת יצריתיות, לאחת הטובות באסיה.
באליפות אסיה האחרונה הוכיחו היפנים את המוניטין שיצרו לעצמם בשנים האחרונות, כשזכו בטורניר (שנערך בלבנון) בצורה מרשימה. שנה קודם לכן, בגביע הקונפדרציות, הם הגיעו למשחק הגמר (נכנעו לצרפת בהרכבה החזק 1:0), לאחר שחלפו על פני קמרון, אוסטרליה ואפילו ברזיל.

היסטוריה: מלוזריות לווינריות

ההיסטוריה של הכדורגל היפני מלווה בהרבה מאוד אכזבות. הגדולה שבהן הייתה לפני כשמונה שנים, לפני המונדיאל בארה"ב, כששער של איראן בדקות הסיום הקנה להם את העלייה למשחקים והשאיר את החבורה היפנית ללא הופעה במונדיאל.
ארבע שנים לאחר מכן השתנתה התמונה כאשר יפן, לראשונה בתולדותיה, העפילה לטורניר הגמר. מהטורניר בצרפת אמנם חזרה יפן עם שלושה הפסדים בשלושה משחקים, אולם גם עובדה זו לא הפריעה לכדורגל שלה להמשיך ולצעוד אל עבר הצמרת.
ההישגים הגדולים של הכדורגל היפני היו זכיות באליפות אסיה (ב-92' וב-2000) ומדליית ארד אולימפית במשחקים במכסיקו בשנת 68'. הנבחרת הצעירה של יפן רשמה גם היא הישג משמעותי, כשנוצחה רק בגמר אליפות העולם לנבחרות עד גיל 17, בשנת 1999.

שחקן בולט: הידוטושי נקאטה

למרות היותו שחקן משני לחלוטין בהרכב פארמה האיטלקית, נקאטה הוא המנהיג, הלב והשחקן הטוב ביותר של הנבחרת היפנית. הקשר ההתקפי היה הסנונית הראשונה שבישרה על יציאתו של הכדורגל היפני מהארון, כשנקנה עוד לפני המונדיאל בצרפת על ידי פירוג'ה מהליגה הבכירה באיטליה. בהמשך שיחק נקאטה גם ברומא והיה שותף (משני בהחלט) לזכייתה של הקבוצה באליפות השנה שעברה. אחרי שנמאס לו לראות את באטיסטוטה וטוטי מהספסל, עבר נקאטה לפארמה תמורת 26 מיליון דולר.
נקאטה אולי לא שווה את הסכומים שמשולמים עליו, אבל עבור הקבוצות שרוכשות אותו, מדובר בנכס של ממש. המכירות של האביזרים הנלווים של הקבוצות (חולצות, מזכרות וכו'), עליהם מוטבע שמו של הכוכב היפני, נמכרות בטירוף בארצו ומגדילות בצורה משמעותית את רווחי הקבוצות. לכן קבוצות רואות בנקאטה לא רק שחקן כדורגל אלא אמצעי שיווק מצויין, שמחירו בהתאם.
בנבחרת מתפקד נקאטה כפליי-מייקר ויכולתו במונדיאל בהחלט תקבע לאן מועדות פניה של הנבחרת. יכולת המסירה הנפלאה שלו, בתוספת הניידות הגבוהה ויכולת סיום מוחצת, עשוייה לעשות את ההבדל אצל היפנים בין עוד מונדיאל של הפסדים, לאחד כזה שייזכר לנצח.

תסריט אופטימי: רבע גמר הסטורי

בעידודם של עשרות האלפים באיצטדיון, מצליחה יפן לסיים ראשונה בבית 8 ופוגשת בשמינית הגמר את השנייה בבית 3 (כנראה טורקיה). גם מול טורקיה המשתפרת היפנים מסתדרים והם עולים לרבע הגמר, למפגש מרתק מול הראשונה בבית 6 (ארגנטינה, אנגליה או כל מי שתשרוד את בית המוות). כאן, למרות הביתיות, רוח הלחימה ומשחק הירואי של נקאטה, אונו, אינמוטו וקאווגוצ'ים למיניהם, יפן מסיימת את חלקה הטורניר והולכת עם הרבה כבוד לקבל אות אבירות מהקיסר.

תסריט פסימי: קרב על המקום השלישי בבית המוקדם

המונדיאל שוב מוכיח כי לנסיון אין מחיר והיפנים חסרי המורשת מאבדים את הראש מול שתי האירוםפיות של הבית, רוסיה ובלגיה, שתופסות את שני המקומות הראשונים בבית ושולחות את יפן למשחק חסר משמעות מול טוניסיה בקרב על המקום השלישי.