שתף קטע נבחר

רוקדים את הלורקה

הפרמיירה של "משורר בניו-יורק" אמש העמידה את הקהל על הרגליים. דורי פרנס ודורון תבורי הצליחו לתרגם את לורקה המסובך והכואב למפץ מוזיקלי נגיש ואפילו רקיד

בפתיחת הרצאה שנשא פדריקו גרסיה לורקה במסגרת ערבי קריאה באוניברסיטת מדריד, אמר המשורר הספרדי: "לא באתי כדי לבדר אתכם. אני לא רוצה לתת לכם דבש אלא חול, או מים עבשים, להשמיע לכם שירים שהם עצמי ובשרי, שמחת חיי, תמצית הרגש שלי. אין שירה בלי אוזניים ששומעות". יצירתו של דורי פרנס, "משורר בניו יורק", שהועלתה אמש בבכורה עולמית במסגרת פסטיבל ישראל בירושלים, הצליחה במקביל להעניק לקהל את הדבש, את החול ואת המים העבשים והעבירה כבמטה קסם את תמצית קיומו של לורקה לאוזניים שהקשיבו, שמעו והוקירו. פרנס הפך את המוזיקה הקלאסית ואת המילים של לורקה לערכה שלמה ונגישה למשתמש. הוא הצליח לשבור גבולות ולחבר בין התחומים באופן ראוי להערכה ובמידה רבה פתח את האולם לקהל מגוון, שהורכב לא בהכרח רק מחובבי מוזיקה קלאסית או פואטיקה.

מסע לירי לניו-יורק

לא בכדי הוגדר המופע של פרנס כיצירה מוזיקלית – פרנס השתמש באסופת שיריו של לורקה, שיצא למסע בניו יורק בשנת 1929 והוליד ספר שמורכב משירים מורכבים וטעונים במיוחד, ככלי סיפורי שמתאר את המסע. כל אחד מחלקי המסע מפורק לגורמים תוכניים-מילוליים מבחינה מוזיקלית, עם נגיעות מושרשות בקלאסי לצד שעשועי בלוז-סווינג, תחילת עידן המיוזיקל של שנות ה-20, מוזיקת מקהלות כנסייתית, טונאליות ספרדית ומקצבים אפריקנים וקובניים. את השירים, וחלקים מהרצאותיו של לורקה, מעביר השחקן דורון תבורי לעתים כטקסט מדובר ולעתים כשירה מולחנת. תבורי הוא לורקה והמילים זורמות מתוכו כאילו היו שלו. פרנס מפגיש על הבמה את התזמורת הסימפונית רשות השידור עם האנסמבל הקולי ואנסמבל מתופפי רימון, הזמרת זהורה בת-ישראל (מקהלת האש החדשה של ירושלים) ותלמידי בית-צבי אסף פריינטא, איתי טירן ויגאל מזרחי. את ריקוד המלחמה שניהל לורקה עם ניו יורק, ריקוד שהורכב מיחסים של מתבונן מהצד, משורר-צייד שטורף את העיר ממנה הוא מתעייף לעתים אך לעולם לא שבע, אותה הוא מתעב וממנה הוא מסתקרן בתשוקה, הפך פרנס לריקוד אישי שלו. הוא נאבק בשדים ובמילים של לורקה ולעתים אונס אותן לתוך התווים ("המלך של הארלם חלק 1") נע בין יחס אירוני כלפי המשורר, שבא לידי ביטוי בניואנסים מוזיקליים, לבין שעשוע, חמלה, אהבה, ספקנות וכבוד.

פינאלה מרשימה

פרנס מוציא את המילים של לורקה מבין דפי הספר ומלביש אותן במטפורות מוזיקליות. "מחול המוות חלק 1", שנכתב על אזור וול סטריט, אותו הגדיר לורקה "החלק המרשים ביותר מבחינת הקור והאכזריות… בשום מקום לא חשים יותר משם את הקור הרוחני ואת אובדן האלוהים", הוא אחד החלקים המרשימים ביותר גם ביצירה של פרנס – תזמור מלא מלווה במקצב תופים מתגבר שהופך להמיה עיקשת, כמו מנסה לחזק את התיעוב המילולי של לורקה מול המכאניות של גלגלי המסחר ואיבוד הדעת של העולם המודרני המתועש. ההגשה של תבורי נותנת למילה הכתובה מימד ויזואלי אנושי, חם ומרגש במיוחד בשיר "ילדותך במנהטן" והוא מצליח להפתיע באיכויות ווקאליות דווקא משום שמדובר בשחקן בעל יכולת תיאטרלית וחיבור עמוק ליצירה ולא בזמר מקצועי.
פרנס בוחר להיפרד מהקהל עם השיר "סון של שחורים בקובה", המתאר את ההפלגה של לורקה מניו יורק לקובה, אותה הוא מכנה "אמריקה של אלוהים, אמריקה הספרדית". את הפינאלה מבצעים כלל המשתתפים בערב, וזוהי מתנה מוזיקלית עליזה בסגנון קובני שהצליחה אמש להקפיץ את הקהל באולם הנרי קראון. חיזיון נדיר בן עשר דקות שלמות בהן עמד הקהל על רגליו וסרב להיפרד מצוות המבצעים המצוין, שהעניק את אחד מהערבים המרתקים, המאתגרים והמענגים ביותר עד כה במסגרת פסטיבל ישראל. קבלת הפנים החמה של הקהל, שגדש את האולם, רצוי שתהווה תמריץ להנהלת האכסניה של פסטיבל ישראל להמשיך ולהשקיע ביוצרים ישראלים ולאפשר לקהל הרחב את המפגש עם מיטב היצירה המקומית.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: קטלוג הפסטיבל
פרנס. רוקד עם השדים של לורקה
צילום: קטלוג הפסטיבל
צילום: קטלוג הפסטיבל
תבורי. המילים זורמות ממנו כאילו היו שלו
צילום: קטלוג הפסטיבל
לורקה. ריקוד מלחמה עם ניו יורק
מתוך הערב, אמש. דבש וחול
לאתר ההטבות
מומלצים