שרון: "הרשות מונעת על ידי טהרן, בגדד, דמשק ובין לאדן"

ראש הממשלה, אריאל שרון, אומר היום כי "מאחורי הטרור של הימים האחרונים עומדת רשות טרוריסטית פלסטינית המונעת בידי טהרן, בגדד, דמשק ובן לאדן. שרון אמר את הדברים בעת שביקר בישיבת הקונגרס הציוני העולמי שנערך בירושלים.
בעת נאום ראש הממשלה הניפו צעירי מרצ שלטים בעד סיום הכיבוש ויציאה מהשטחים. הפעולה הכעיסה בני נוער מהליכוד-צרפת, שהתנפלו עליהם בצעקות וניסו לקרוע את שלטי השמאל. "הוויכוח נמשך עשרים דקות", אומר רועי ילין ממרצ, "לא היו מכות, לא היו אגרופים. זה נגמר בדחיפות ובניסיון לקרוע שלטים".

נאום שרון המלא

"מכות כואבות ניחתו עלינו, ביום שלישי בשכונת גילה ואתמול בגבעה הצרפתית. דווקא משום כך, ההתכנסות הזו היא בעלת משמעות סמלית רבה במיוחד בעת הזאת. זהו מפגן מרשים מאוד של אחדות יהודית חובקת עולם.
זהו מסר לכל תפוצות ישראל, כי עמנו עומד איתן, נטוע במולדתו, וכוחו עמו להתייצב כאחד מול כל אתגר - ולנצח.
ביום שלישי בבוקר הייתי בדרכי אליכם כשהגיעה אלי ההודעה הקשה ההיא.
אמרתי בעבר כי אין בכהונתו של ראש ממשלה רגע ארור יותר מהרגע הזה שבו צלצול הטלפון, או הפתק המוכנס לישיבה, מביא את בשורת האיוב. זה הרגע הנורא מכל. הבודד מכל.
וכשבאה הבשורה הקשה עומד שקט באוויר, שמות נלחשים ותמונות צפות, ילדה בת 15 מחייכת בדרכה ל"יום כיף" בבית ספרה, אב לחמישה בדרכו לעבודה. נהג האוטובוס שהחליף חבר כדי להספיק ולראות משחק כדורגל, נער פצוע המלווה למנוחות את אחותו הגדולה.
מגיל 17 אני ניצב בשירותו של העם היהודי. עברתי את שדות הקטל הנוראים ביותר, ראיתי את כל אימי המלחמה ומוראותיה, אחזתי ביד חברי המדממים למוות, עצמתי את עיני הנופלים - ולא ראיתי זוועה כמו זו שראיתי ביום שלישי בירושלים, זוועת הגופות המרוטשות, המבותרות, המתגוללות בדם - זוועת ההרוגים שרוצחם המתועב ניסה לגזול לא רק את חייהם, אלא גם את כבודם.

שנאה בעולם

זוהי עת חירום לעמנו. מזה עשרים ואחד חודשים נתונה ישראל תחת מתקפת טרור קשה. בה בעת גואה גל עכור נוסף של שנאת ישראל ברחבי העולם, שביטוייו הנפשעים היו בהתקפות על בתי כנסת, מוסדות קהילה ויהודים בארצות רבות.
אין זו יד המקרה, שהאנטישמיות מוצאת את ביטויה המקביל במתקפת הטרור בארץ ובפגיעות היהודים בגולה.
אחדותו של העם היהודי ושותפות הגורל בין ישראל והתפוצות אינן ניתנות לחלוקה. אך יש הבדל יסודי עמוק בין ההתקפות והפוגרומים שידעו היהודים לפני היות הציונות ומדינת ישראל ובין המאבק הניטש היום: העם היהודי איננו עוד בן בלי בית, איננו עוד חסר ישע ואיננו תלוי עוד בחסדי זרים.
המסע הציוני הגדול יימשך ויעפיל אל יעדיו, וכפי שהוכח שוב ושוב - שום מכשול לא יעמוד בדרכו.
זו איננה מתקפת הטרור הראשונה שידענו בארץ ישראל מאז ראשית ההתיישבות. למעשה, זה רק גל נוסף במערכה הנמשכת כבר למעלה ממאה ועשרים שנה.
ההבדל בכך הוא שהפעם עומדת מאחורי פעולות החבלה והרצח רשות טרוריסטית פלסטינית, בתמיכת ציר הטרור העולמי טהראן-בגדד-דמשק-בן לאדן. ישראל לא תחדל, גם בעיצומה של המערכה הזאת, לחפש נתיבים לשלום עם שכניה. אך כלל ברזל אחד יש לקבוע, אם חפצי חיים אנחנו באיזור הזה: מיגורו של הטרור והפסקה מוחלטת של האלימות וההסתה הם תנאי מוקדם לכל אפשרות להשיג שלום, ועל כך נעמוד בכל כוחנו.

יחסים עמוקים

מדינת ישראל מקיימת מערכת יחסי חוץ מסועפת עם רוב אומות העולם. יש לנו ידידים חשובים ונאמנים בעולם החופשי, ובמיוחד עמוקים ואיתנים יחסינו עם ארצות הברית של אמריקה. אלה הם יחסים המושתתים על ערכים משותפים, על מסורת רבת שנים, וגם על אינטרסים ושיקולים מדיניים, כלכליים, צבאיים ואסטרטגיים. אולם, ידענו כבר בעבר עיתות גאות ושפל, ביחסינו עם מעצמות ומדינות חשובות, על רקע של חילוקי דעות מדיניים וניגודי אינטרסים.
רק גורם אחד במערכת יחסיה של מדינת ישראל הוא נתון ידוע, קבוע, בלתי מותנה ומובן מאליו: יחסי ישראל והתפוצות. זו ברית אחים שאין חזקה ממנה, היא עמדה במבחנים רבים.
כאשר היה צריך להעלות בבת אחת חמישים אלף יהודי תימן "על כנפי נשרים" לארץ ישראל ומאות אלפי יהודי צפון אפריקה ומאה ושלושים אלף יהודי בבל; כאשר היה צורך למצוא מסילות ליהדות הדממה ולשמור על גחלת הקיום היהודי המחתרת מאחורי מסך הברזל; כשדרוש היה מאמץ ליצור לחץ ורעש בדעת הקהל העולמית למען מסורבי העלייה ואסירי ציון; כשהתחולל המפנה ההיסטורי המיוחל ונפתחו השערים לעליית המיליון ממדינות חבר העמים; כשצריך היה להיערך מייד ברוח ובחומר לקליטה המונית של נחשול העולים המבורך; כשנקרתה ההזדמנות ההיסטורית להצלתה של יהדות אתיופיה; וכשנקרא הלב היהודי לעשות לתיקון מצוקות ועוולות חברתיות במפעל שיקום השכונות - בכל אלה ובאלפי יוזמות ואתגרים, שבהם הרימה מדינת ישראל את הנס, ושבהם נבחנה האחדות היהודית - עמד העם היהודי בכל תפוצותיו בכבוד.
גם בעצם הימים הללו, חרף כל המצוקות והקשיים, אני עד להתגייסות יהודית לאתגר העלייה מארגנטינה. אני אישית רואה בעלייה מארגנטינה בעת הזאת, ובעלייה בכלל, משימת קודש, ראשונה בסולם העדיפות הלאומי. אני מקדיש לכך זמן ותשומת לב מרובים. הקשר האמיץ בין העם היהודי בארץ ישראל ובין אחינו מעבר לים הוא קשר הדדי איתן. מדינת ישראל זקפה את קומתם של היהודים באשר הם והצילה את העם היהודי מהתפוררות אחרי השואה. ישראל היא כיום הציר והעוגן ומרכז הקיום היהודי. ישראל נוטלת על עצמה, את האחריות לגורל העם ברחבי העולם.
אני בטוח כי אתם יודעים היטב את המשימה המשותפת שלפנינו: ביצור קיומו של העם היהודי, הבטחת עתידו וחיזוק זהותו של הדור הצעיר. הכלים שיש בידינו כדי לעגן ולטעת בילדינו זהות וגאווה ושייכות יהודית הם בעיקרם כלים חינוכיים.
לימוד השפה העברית, ההתחברות אל המקורות, ידיעת ההיסטוריה היהודית העשירה, הכרת מורשת התקומה והגבורה וקשר חי ועמוק למדינת ישראל - כל אלה הם הכלים שבהם נמלא את שליחותנו.
ומעל לכל, ובראש הכל, העלייה לישראל.
במשך כל שנות הגלות התפללו היהודים כשפניהם למזרח ובפיהם השבועה "אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני". לצערנו, כשזכינו וקמה מדינת ישראל ונפתחו שערי הארץ לעלייה - שכחו חלק מאתנו את השבועה. האשמה בכל אינה רק על אלו שלא עלו לארץ אלא גם על ממשלות ישראל, שהשלימו, מי פחות, מי יותר, עם מציאות זו.

עלו לישראל

אני יודע שייתכן ויהיו כאלה שדברים אלו יישמעו להם קשים אולם עבורי אלו דברים הנאמרים מן הלב לו היה בידי הזמן לכך, הייתי יוצא למסע בקהיליות היהודיות בעולם, ונפגש עם המוני היהודים כשבפי מסר אחד ויחיד: עלו לישראל, עלו לישראל. אני מאמין כי יום יבוא ואני עוד אעשה זאת.
העלייה היא הצעד הציוני ביותר, היא הצעד המוסרי ביותר, היא הצעד הנכון ביותר. ידידי באי הקונגרס הציוני, אנחנו נמצאים בשבוע של פרשת "בלק". בשבת הקרובה בכל בתי הכנסת בישראל ובגולה, יקראו יהודים את הפסוק: "הן עם כלביאים יקום וכארי יתנשא...". היום ינעלו שערי הקונגרס הציוני ואתם תשובו, איש-איש למקום מגוריו. מה תספרו לבני משפחותיכם? מה תגידו לילדיכם?
ספרו להם על מתקני המחקר והמדעים המשוכללים ועל האוניברסיטאות מהטובות בעולם, ספרו להם על מדינה פורחת בעיבורו של המדבר.
ספרו להם על גבורת היומיום של אזרחי ישראל ועל כוחות הביטחון שלנו העומדים איתן, ספרו להם על ילדה בת 15 שלא תראה עוד אור יום לעולם.
ספרו להם כי ראיתם את ארצנו - והיא מדממת ובוכה, ספרו להם כי פגשתם את עמנו - והוא עומד בגבורה.
ספרו להם כי זכינו ועמנו כלביא קם וכארי נישא.
תודה רבה.