בואנוס איירס: החיים ממשיכים לעזאזל

במדינה בה חלונות הבנקים מצוידים בזכוכיות משוריינות מפני זעמם של החוסכים הדורשים את כספם, במדינה שצללה בתוך חודש 30 שנה לאחור, במדינה שהתפכחה מחלום של 10 שנים על נורמליות וקידמה רק כדי לגלות שהיא ממוקמת במקום גבוה בסולם המדינות הנחשלות של העולם השלישי – התנפץ לפני שבוע חלום נוסף, זה של נבחרת הכדורגל.
את החיים בארגנטינה אפשר להגדיר כסך כל הזמן שעובר בין מונדיאל למונדיאל, ולאחר 4 שנים של ציפייה לאליפות העולם ביפן-קוריאה, החלום נגמר מהר, מהר מדי.
בואנוס איירס הייתה מאז המשחק ההוא עיר עצובה. נדמה שהתבוסה המשפילה לאנגלים פגעה בגאווה הלאומית יותר מההתמוטטות הכלכלית, יותר מההתדרדרות של 50% מהאוכלוסייה אל מתחת לקו העוני בתוך שלושה חודשים, יותר משערוריות השחיתות הבלתי פוסקות ואפילו יותר מהאדישות הקרה בה מתייחס העולם המתועש להתמוטטות של מי שהיתה חביבת קרן המטבע הבינלאומית עד לפני שנתיים.
בדיחה פופולארית במדינה גורסת שהעסק הטוב בעולם הוא לקנות ארגנטינאי במה שהוא שווה ולמכור אותו במה שהוא חושב שהוא שווה. במצב העניינים הנוכחי העסקה החמה היא לקנות את ארגנטינה במה שהיא חושבת שהיא שווה ולמכור אותה במה שהיא שווה. אגב, זה בדיוק מה שקרנות הון ספקולנטיות וחברות ענק בינלאומיות גמרו בדעתן לעשות, בעזרתן הבלתי נלאית של ממשלת ארצות הברית וקרן המטבע הבינלאומית.
ההשפלה של נבחרת הכדורגל התכלת לבן היא בשורה טובה לציידי הכשרונות של ליגות אירופה; היום יותר מתמיד אפשר לקנות שחקנים ארגנטינאים בזול ולמכור אותם ביוקר. הם יכולים לקחת שעור מזורז אצל חברת בנטון ואצל ג'ורג' סורוס, שכבר היום נחשבים כבעלי הקרקעות הגדולים במדינה השדודה.

חזרה למציאות העצובה

במשך עשרה ימים קצרים משכו את העין הדגלים, הכובעים והצעיפים בצבעי תכלת לבן, שהועמדו למכירה בכל פינת רחוב. בטלוויזיה זכו לצפיית שיא תוכניות הפרשנות, הדיווחים החיים והראיונות עם מי שהיו עד לפני שבוע מרכז הקונצנזוס הלאומי והסמל לתקווה היחידה שהיתה לארגנטינה כדי למצוא קצת סיפוק וגאווה לאומית.
עכשיו, כשנגמר האבל, הסתיימו הניתוחים, ההאשמות והפקת הלקחים, חוזרת ארגנטינה לתוך המציאות העצובה באמת, אותה רצינו לשכוח למשך חודש ימים. שוב חוזרים למשוך את העין ילדים המחפשים מזון בפחי האשפה במדינה שהיא גם היום יצרנית המזון החמישית בעולם. שוב שמים לב לערימות הטינופת ברחובות העיר, שכונתה "פריז של דרום אמריקה" וגם סניפי בנקים הסגורים ישובו להזכיר מערכת בנקאית שהיתה "היציבה ביותר בעולם המתפתח".
בטלוויזיה שב לככב נשיא שלא נבחר, שר אוצר שימיו ספורים ושאר פוליטיקאים מושחתים, שנואים אפילו יותר מנבחרת הכדורגל של ברזיל. לא היה לנבחרת ארגנטינה תומך נלהב יותר מהקבינט הכלכלי, שבחסות המונדיאל קיווה לחודש של שקט. הדעה הרווחת ברחוב היום היא שנשיא המדינה רצה בניצחון ארגנטינאי יותר משחקני הנבחרת, שחוזרים לבתיהם באירופה ולמשכורות העתק הדולריות - שמנות בהרבה מכל סיוע כלכלי לו ארגנטינה יכולה לקוות.
המונדיאל נגמר והחיים ממשיכים לעזאזל.

גיא נבו הוא בוגר האוני' העברית בירושלים ומתגורר מזה 5 שנים בבואנוס איירס בארגנטינה, שם הוא הקים ומנהל את חברת האינטרנט דסידיר הפועלת בארגנטינה ברזיל מקסיקו וצ'ילה