המשימה: ראש טוב בחוף טוב

ברצועת החוף הקטנה הזו שאנו מדברים עליה יש גם בעיות אחרות. הארובות של תחנת הכוח בחדרה, הנראות היטב מאזור בית ינאי, מעלות הרהורים נוגים על מידת ניקיונו או איכותו של האוויר. גם אם זה לא מדויק מדעית, לא נעים לנפוש מול ארובות מעלות עשן.

המשמעות – אי אפשר להתחמק ממשביתות השמחה האלו. המומחים אומדים את מספרן של המדוזות שיגיעו הקיץ לחופים במאות מיליונים. לדבריהם עסוקה המדוזה בקיץ בעיקר בקיום יחסי מין ובאכילה. זה נשמע נחמד ואינטימי, אבל המציאות צורבת מאוד. ממצאים מעלים שבמערכת האקולוגית של הים התיכון אין למדוזה אויבים ובזכות כך היא מגיע למיצוי כל פוטנציאל ההתרבות שלה. זו אולי שמחה גדולה למדוזות, אבל הצריבה של היצורים האלה משמחת הרבה פחות.

לאורך רוב רצועת החוף יש שטח חולי שרוחבו כמה עשרות מטרים. באזור מכמורת, באזור בית ינאי ובאזור חבצלת השרון יש חופים מוכרזים עם מצילים ושירותי חוף. הבעיה האנושית מתמקדת בעיקר בקטע החוף הנעים ביותר, שאינו צפוף או מסודר מדי, בין חוף בית ינאי לחוף חבצלת.

מדובר בכשני קילומטרים של חוף נפלא. למרבה הצער גם עשרות בעלי רכבי שטח חושבים כך. הם מנצלים את דרך העפר התלולה שיורדת אל החוף מדרום לבית ינאי ומפגינים את היכולות המשוכללות מאוד של מערכות הממסר שלהם. אף פעם לא הבנתי את העניין הזה. הרי לא הם בנו את המכוניות. לא הם המציאו את ההנעה הקדמית, אז מה יש כאן להשוויץ? גם שוטרים, שמסיבות כלשהן דוהרים על החוף בטרקטורונים, לא מוצאים לנכון לרשום דו"חות או לטפל בבעלי הרכבים שירדו אל החוף. כך, דווקא הקטע הנעים ביותר באזור, הופך לאוטוסטרדה מסוכנת.

גם הגרסה הקדומה של רכבי 4X4 אינה נעדרת כאן. בחבצלת השרון יש חוות רכיבה משגשגת, שמדריכיה אוהבים מאוד להוריד את קבוצות הרוכבים שלהם אל החוף. זה אמנם מראה די רומנטי - 20 סוסים דוהרים על החוף בשעת השקיעה, אבל גללי הענק מעלי הצחנה שמותירים אחריהם הסוסים האלה מפיגים כל בדל של רומנטיקה.

לידו פועל המוקד החברתי הסואן ביותר של האזור כולו – 'המזח של יורה'. אצל יורה הפשטות היא הסגנון ואכן, לאור ההצלחה, מקפידים שם כבר הרבה שנים לא לשנות מאומה. כנראה כדי לא לפגוע במזל. קהל האורחים בעיקר צעיר מאוד והאוכל שמוגש לא מלהיב או ראוי להתייחסות כלשהי. יחד עם זאת, יש כאן הרבה אנשים, השירות מהיר וחביב, המוזיקה סבירה והבירה, או הקפה, דומים מאוד לאלה שמקבלים במקומות אחרים (כן, זה יתרון). כל העניין הוא במיקום, בדיוק מול הים. בשעות הערב והלילה הופך המקום לתופעה אמיתית. בקיץ, גם בשעה שתיים בלילה קשה להשיג אצל יורה שולחן פנוי ומכל עבר אפשר לשמוע חוויות טריות מן היחידה, או מן המסלול, או מחוף גואה. זה חביב בעיקר למי שקסמי הנעורים משפרים את הרגשתו.

קצת דרומה יותר, בחוף חבצלת, פועל קפה מסעדה נעים, מסודר, קרוב מאוד למים, שמגיש את התפריט הרגיל של מקומות מעין אלה (חומוס, מלוואח, סלט פטריות). אין הרבה מדי מקומות נעימים וקרובים כל כך למים שאפשר לשבת, לשתות, לראות את השקיעה ומיד אחר כך לשכשך רגלים במים. אלה המעטים והצנועים יבורכו.

חשוב לזכור שהמחיר לא כולל אוכל ושתייה. ההשוואה של החופשות האלה עם הצעות דומות בטורקיה או באיי יוון לא מחמיאה במיוחד לחוף הישראלי. באזור מרמריס בטורקיה אפשר להשיג נופש במחיר של בערך 400 דולר לאדם במלון עם חצי פנסיון (שתי ארוחות). חישוב מהיר מעלה שמשפחה של ארבע נפשות תשלם שם 1,600 דולר (כולל טיסה).