3 המלצות לקיץ שוייצרי

פעילויות טבע מגוונות לכל המשפחה

אחת העיירות המבססות את תיירות הקיץ שלהן על משפחות ומציעות פעילות למבוגרים ולצעירים היא גרינדלוואלד (Grindelwald), הידועה גם בשם 'עיירת הקרחונים'. היא נמצאת בחבל ברניס אוברלנד, אחד האזורים המתויירים בשוויץ, לרגלי הר אייגר ומול הרי מונק, יונגפראו ופסגות אחרות.

הנתונים הרשמיים מלמדים כי מדי שנה פוקדים את העיירה מאות אלפי אורחים. רבים מהם מגיעים אליה בשל היותה נקודת המוצא לכמה מהאטרקציות החשובות והמפורסמות ביותר של שוייץ, כמו גם נקודת מוצא לאתרי הסקי. רבים אחרים שוהים בעיירה מספר ימים, הן בקיץ והן בחורף, ומנצלים את מגוון אפשרויות הבילוי באזור, בהן מסלולי הליכה בנוף הררי מדהים ביופיו, מסלולי רכיבה על אופניים או על קורקינט (ספורט שהפך ללהיט בשנתיים האחרונות) ופעילויות אחרות.

בלשכת התיירות המקומית יודעים לספר כי מדי שנה נרשמות במקום כמיליון לינות של תיירים מ-74 ארצות, כמה אלפים מהם ישראלים. למרות שבתקופה זו אין הרבה ישראלים באזור, הצלחנו כבר בשעה הראשונה לבואנו לשמוע כמה משפטים בעברית. זה היה כשנפגשנו עם אוליבר סטולדט, המנהל הגרמני של מלון אייגרבליק (נוף האייגר), הנמצא בבעלות ישראלית. סטולדט אף טרח להניף דגל ישראל על אחד מתרני המלון.

כמה מלים על גרינדלוואלד: העיירה שוכנת בגובה של כ-1,100 מטר. היא מרוחקת כ-195 ק"מ מציריך ומרחק דומה מז'נבה. מנמלי תעופה אלה ניתן להגיע במכונית לגרינדלוואלד לאחר כשעתיים וחצי של נסיעה. ברכבת הנסיעה עשויה להיות ארוכה יותר, אבל גם יפה יותר.

גרינדלוואלד שוכנת בתוך עמק שהתברך בימים רבים של שמש, אף שגם בחודש יולי יכול לרדת בה גשם ובפסגות ההרים אפילו שלג. האזור בו נמצאת העיירה נקרא גם 'אזור היונגפראו' וסביב לה פסגות מפורסמות רבות שגובהן נע בין 3,500 ל-4,200 מטר.

כל בית - מלון

רחובה הראשי של העיירה משופע בתי מלון ברמות שונות, כשלצידם חנויות רבות לבגדי ספורט, מזכרות ושעונים שוייצריים. זאת בנוסף למסעדות רבות, בארים ומועדוני לילה. ברחובות הצדדיים יש עוד בתי מלון, חדרי אירוח ובתי נופש, ולמעשה אין כמעט בית בעיירה שלא צמוד לו בית המיועד לאירוח. אגב, למרות שבעיירה רק כ-4,200 תושבים, היא משתרעת על שטח עצום. אין בה כמעט בתי קומות, והבתים שמעבר לרחוב הראשי משתרעים על חלקות אדמה גדולות, שלחלק מהן מובילות דרכים פרטיות אליהן אין כניסה לזרים.

העיירה מהווה בסיס מצוין למי שרוצה לשכור אופני הרים ולצאת לטיולים במסלולים ארוכים, הן בקיץ והן בחורף. ניתן לעלות ברכבל לפסגות ההרים, או לרדת במחצית הדרך ולצאת למסע ארוך, לפעמים גם קשה, בשבילים החוצים משטחי אחו ענקיים, אגמים שנוצרו בשל הפשרת שלגים, גשרים יפהפיים ובתים ציוריים שלצידם רועות פרות כשלצווארן פעמונים. ואם תשאלו את האיכרים השוייצרים מדוע לפרות יש פעמונים, תקבלו כמה תשובות. כשהפרות רצות, רעש הפעמונים עוצר אותן וכך הן אינן מתרחקות מהמרעה; במזג אוויר ערפילי, כשבקושי רואים את הפרות, ניתן למצוא אותן על פי רעש הפעמונים;

לפעמונים של כל איכר יש צלילים שונים, כדי שיידע היכן הפרות שלו ולא של שכנו. חוץ מזה, צליל הפעמונים מלמד מתי הפרות אוכלות. לפי הצלצולים הבלתי פוסקים, הפרות האלה פשוט נמצאות בפיקניק מתמשך.אחרי הטיולים הרגליים וטיולי האופניים, ניתן לצאת גם לטיפוס הרים או גלישת מצוקים, ראפטינג, סירות קאנו, קפיצות באנג'י, דהירה מהירה בטובוגאן (מעין מגלשות ארוכות), מצנחי רחיפה ועוד. ההליכה בהרים, כמו גם הרכיבה חזרה בקורקינט, הם חוויות לכל המשפחה.

יש טיולים בדרגות קושי שונות, שבקלות שבהן יכול כל אחד לעמוד. מי שמגיע לאזור חייב לנסות סוג זה של פעילות בין הנופים המרהיבים של האזור.

רק הרים גבוהים

אבל מי שמגיע לאזור גרינדלוואלד, בעיקר בתקופת הקיץ, עושה זאת גם בשל האטרקציות האחרות, כשהעיקרית בהן היא העלייה לפסגת היונגפראויוך, או בשמה המפורסם יותר 'פסגת אירופה'. מדובר באתר שזכה לשמו בשל העובדה כי קו הרכבת המגיע אליו, וחוצה את בטן הר האייגר והר מונק, לאורך חמישה ק"מ של נסיעה, הוא מסילת הרכבת הגבוהה ביותר באירופה. מסילת הרכבת הזו נבנתה בין השנים 1912-1896. במהלך הנסיעה לפסגת אירופה עוצרת הרכבת פעמיים בבטן ההרים, שם נחצבו פתחים עם חלונות, מהם ניתן לראות את נוף העמק, כמו גם את פסגות ההרים שבסביבה.

בפסגת היונגפראויוך נמצא מבנה ענק שכולל כמה קומות של מסעדות, חנות מזכרות, תערוכה ובה מידע על בניית קו הרכבת והמנהרה, ארמון קרח ובו פסלי קרח של דובים ונשרים, ואפילו באר-קרח בו מגישים לאורחים שמפניה או משקה קל. כשעולים במעלית עוד 150 מטר ומגיעים לגובה 3,571 מטר, מגיעים ל'ספינקס', מרפסת תצפית ממנה משקיפים מלמעלה על חלק ממהפסגות הגבוהות של האזור. בחדר הפיקוד של כל המתקן העצום הזה יושב אדם אחד עם מחשב נייד, שאחראי לכל מה שקורה באתר. באמצעות השלט רחוק שבידו הוא יכול לכבות את האור בכל אחד מהחדרים, להפעיל את המעליות, לראות היכן נמצאים המבקרים ואפילו לדעת אם נורה כלשהי נשרפה באחד החדרים.

מפסגת היונגפראויוך ניתן כאמור לראות את הפסגות של ההרים הגבוהים בסביבה, כמו מונק ואייגר, וגם את קרחון אלאטש הענק, שמשתרע לאורך 24 ק"מ. הקרחון הוכרז לא מכבר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. באתר נמצאות כמה מסעדות, אבל הן יקרות מאוד. מומלץ להביא כריכים ושתייה קלה מהעיירה. גם העלייה מקליינשיידאק ליונגפראויוך אינה זולה כלל ועיקר. לפחות ילדים זוכים להנחות משמעותיות, מה שימנע מכם את הצורך לבקש הלוואה בבנק כדי לסיים את הטיול.

אחת העיירות המפורסמות בשוויץ

אם אתם מגיעים לגרינדלוואלד לכמה ימים עד שבוע, יהיה לכם זמן לרדת לאינטרלקאן, אחת העיירות המפורסמות בשוייץ. בתקופה זו של השנה תוכלו להנות ממגווון פעילויות משפחתיות גם באזור זה. כדאי מאוד לעלות לאחת הספינות היוצאות מאזור תחנת הרכבת בעיירה ולהפליג לטיול באגם טון.

באינטרלאקן, אגב, בונים עכשיו פארק מסתורין שייקרא על שמו של אריק פון דניקן, מחבר 'מרכבות האלים', שהיה תושב המקום. הפארק ייפתח באיחור, דבר שממש אינו אופייני לשוויצרים, בשל בעיות מימון וחיפוש אחרי משקיעים נוספים. שוייץ היא ארץ יקרה, בלשון המעטה. הכסף נוזל מהכיס במהירות רבה ולכן כדאי לחפש דרכים להוזלת הטיול, כמו כרטיסי רכבת לתקופה ארוכה והנחות לילדים, וגם לנסות ולהמעיט באכילה במסעדות באתרי התיירות. למרות שמדובר במדינה יקרה, התמורה שמקבלים בהחלט ראויה. שבוע בשוייץ הוא שבוע של בריאות, שלווה והנאה רצופה. ועל זה, מה לעשות, צריך לשלם הרבה.