הרהורי כפירה על שעון הקיץ

השבוע האחרון היה רצוף אירועים שעוררו אצל חרדים רבים הרהור נוסף באשר לטיב יחסיהם עם החברה הישראלית. "בתי העינוגים" הסגורים בתשעה באב, המאבק על שעון הקיץ, שחרורו מהכלא של אריה דרעי וההתנגדות החרדית אפילו לשבועיים שירות של בחורי הישיבות, הניבו כמה אמירות מעניינות באשר ליחסי חרדים – חילונים.

חרדים נגד המאבק לקיצור שעון הקיץ

אחד הביטויים ל"הרהורי הכפירה" באשר לדרך ההתנהלות של החרדים באה לידי ביטוי במאמר פרי עטו של יונתן רוזנבלום, בשבועון החרדי הפופולרי "משפחה". רוזנבלום מתח ביקורת על ההתעקשות החרדית לשנות את שעון הקיץ, כדי להקל על הצמים ביום כיפור, זאת תוך כדי הפרת הסכם קודם בעניין. "ההחלטה לפתוח מחדש את נושא שעון הקיץ, מצביעה על כישלון מוחלט בהבנת החששות והפחדים של הציבור החילוני מפני כפייה דתית", כתב רוזנבלום והוסיף: "אנחנו מוכרחים לעשות הכל כדי לא להוסיף 'דלק' לחששות אלו. הווה אומר, עלינו לבחור את המאבקים בשימת לב מיוחדת, ולהיאבק רק על הנושאים החשובים לנו ביותר. שעון הקיץ הוא פשוט לא נושא כזה". רבים בציבור החרדי אמרו כי אינם מבינים את פשר ההתעקשות וכי "ממילא צמים את אותן ה-25 שעות, אז מה זה משנה מה השעה?". בש"ס, שהובילה את המאבק, הסבירו כי לא מדובר במאבק סקטוריאלי–חרדי, אלא ברצון להקל גם על החילונים הרבים שצמים ביום כיפור.

גיוס החרדים - הנימוק האמיתי

בלא שהתכוון, הצליח השבוע ח"כ יוסי כץ (עבודה) להאיר באור גדול את שורש ועומק ההתנגדות החרדית לגיוס לצבא. כץ, במסגרת תפקידו כיו"ר הוועדה להסדר דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל") הציע הצעה פשרנית מאוד: בחורי הישיבות יתנדבו 14 ימים בשנה למשמר האזרחי. החרדים הגיבו בהתנגדות להצעה, גם אם מדובר בימים בהם ממילא בחורי הישיבות נמצאים בחופשה (מה שמנטרל את הטיעון החרדי שאי אפשר לבטל לימוד תורה שכן הוא "מסייע לביטחון ישראל") וגם אם מדובר בשירות באזורים חרדיים (מה שמנטרל את החשש החרדי מחשיפה לעולם החילוני).
לא היה צורך בתגובה החרדית להצעתו של כץ כדי להבין כי האמירה הרווחת של המסבירנים החרדים על פיה "מי שלא לומד בישיבה, שיילך לצבא", היא בעיקר פולמוסית וכי על פי השקפתם גם בחור שלא לומד כמו שצריך, מוטב שלא יתגייס ובלבד שיישאר ב"גטו החרדי הוולונטרי" ולא ייחשף לישראליות.
אז למה באמת מתנגדים החרדים לשבועיים שירות, בחופשה, באזורים חרדיים? השבוע ניתנו לכך מבחר תשובות החל מ"מדובר בהצעה קנטרנית שלא תעזור כלום, כי ימשיכו להגיד שהחרדים משרתים רק שבועיים בעוד החילונים שלוש שנים וימשיכו להגיד שהחרדים לא משלמים בדם כי הם ישרתו באזורים חרדיים", כהסברו של הרב ישראל אייכלר, עורך "המחנה החרדי", ועד: "זה אינסטינקט", כהסברו של פעיל חרדי בכיר.
נראה כי בשורש "האינסטינקט" עומד החשש כי הסכמה חרדית לחקיקה שכזו תפתח פתח לדברים נוספים, ובעיקר הרצון לשמור על האוטונומיה החרדית בכל הקשור ל"ישיבות הקדושות", ולא לאפשר למדינה שום התערבות במהלך חייהם של בחורי הישיבות, לא בתכני הלימוד וגם לא בתכני החופשות. "בבחורי הישיבות אף אחד לא יגע", הסבירו, "בפועל הרי החרדים מתנדבים יותר משבועיים בשנה, אז למה צריך חוק"?

דרעי ומדינת ההלכה

גם האסיר המשוחרר אריה דרעי, ער להרעה ביחסי החרדים והחילונים. לאחרונה הוא התוודע בין היתר אל תגובות הקוראים ב-ynet ואמר: "אי אפשר להמשיך ככה עם השנאה הזאת". לא בכדי השמיע דרעי בצאתו מהכלא דברים מפויסים במיוחד. במגירות מוחו של דרעי כבר מגובשת תוכנית חלקית לתיקון היחסים בין חרדים לחילונים, בין מזרחים לאשכנזים ובין עשירים לעניים. מדובר בתוכנית מפתיעה, אך דרעי מסרב לאפשר לפרסם את פרטיה, בטיעון שהוא ממילא לא מתכוון לחזור לפוליטיקה, כך שמדובר בהגיגים בלבד.
עם זאת, לאור החששות בציבור החילוני כי החרדים, והוא בתוכם, חולמים לכונן פה מדינת הלכה, הסביר דרעי בימים האחרונים את עמדתו בנושא. נראה כי על פי דרעי, בעלי השקפה חרדית אמיתית חולמים על חזון כזה כמו שהם חולמים על כינונו המחודש של בית המקדש, כלומר חלום שכל יהודי חרדי חייב לחלום, אך לא צריך לעשות צעדים אקטיביים פוליטיים לקראתו. "עניין מדינת ההלכה מועלה רק כדי להפחיד את הציבור החילוני. קודם כל היום אנחנו מיעוט, כך שאין שום אפשרות כזו, אז למה מעלים את זה בכלל? ואם יום אחד יהיה פה רוב שירצה מדינה יותר יהודית אז מה לא דמוקרטי בזה? דבר שני, אם יקרה שיהיה פה רוב שירצה מדינה יותר יהודית, אני אהיה זה שאגן על זכויות המיעוט. אנחנו לא נתנהג אל מיעוטים כמו אלה ששולטים היום", הסביר.

יציאת השבת

מי שציפה לביקורת גלויה בציבור החרדי על קבלת הפנים האוהדת לאסיר המורשע אריה דרעי, התאכזב השבוע. אפילו הדיווח המינורי בביטאון הליטאי "יתד נאמן" התאזן עם העובדה שמנהיג הליטאים, הרב יוסף שלום אלישיב, קיבל את דרעי לשיחה ארוכה במיוחד. "ערוצי הקודש" (תחנות הרדיו החרדיות פיראטיות) שידרו תוכניות מיוחדות, השבועונים החרדים יצאו במוספים מיוחדים ל"יום השחרור" וכמעט כל מי שביקש מדרעי ראיון חגיגי קיבל (חוץ מביטאון ש"ס "יום ליום"!).
אם הושמעה ביקורת נגד דרעי, הרי שהיא היתה על דבריו המפויסים בצאתו מהכלא, דברים שהוגדרו על ידי מקורביו כ"נאום דן מרידור". גם הרב ישראל אייכלר העז למתוח על דרעי "ביקורת" גלויה באשר לדבריו בצאתו מהכלא. אייכלר התייחס לדבריו של דרעי כי הוא "שילם את חובו לחברה" ואמר: "מה זה 'שילמתי את החוב לחברה הישראלית'? הוא הרי לא גנב, הוא נאסר אך ורק כדי שיפסיק להחזיר יהודים בתשובה. זה כמו שמישהו נמצא בשבי ומאמץ את הטענות של השובים שלו. זה פשע שלא יתואר, אני לא יודע אם אפשר לסלוח לו על המשפט הזה".