הטייסים של גינסבורג

בית הספר התיכון "האורן" ע"ש גינסבורג ביבנה נמצא באופוריה. שמו מתנוסס בעיתונים ומושמע מעל גלי האתר מזה שבועיים וללא הרף, ועוד בהקשר שהוא בעצם חלומו של כל מנהל או מנהלת ושאיפתה של כל מערכת חינוך: בוגרים שהפכו לטייסים.
השנה נרשם שיא, כאשר התברר שבכיתה אחת בתיכון "האורן" צמחו חמישה טייסים, ששניים מהם סיימו השנה את קורס הטיס ואחד מהם הוא מצטיין הקורס. אבל הנתון היותר מעניין הוא שבית הספר הצמיח בעשור האחרון לא פחות מעשרים טייסי קרב המשרתים כולם בחיל האוויר. להישג הזה לא היה תקדים בארץ.
חלומה של כל אמא יהודיה הוא שבנה יהיה רופא, עורך דין או טייס. החלום הזה נמוג אצל משפחות רבות, אבל ביבנה, עיר שהתפרסמה גם בגלל השכונה הצבאית שקמה בה לפני שנים והתרחבה עם הזמן, החלום הזה גם מתממש.
יש שיגידו שזה עובר בגנים, יש שחושבים שהאווירה עושה להם את זה ואחרים יאמרו שהחבר'ה הצעירים פשוט מוכשרים. וכשנוברים ברשימות ובנתונים, מגלים שיש עוד צעירים רבים שהתקבלו לקורס טיס, אך נפלטו ממנו בשלב זה או אחר ועברו ליחידות מובחרות אחרות.

הבנים

מתברר כי רוב הבוגרים שסיימו בהצלחה קורס טיס הם בנים לטייסים. בכמה מהמשפחות יש גם אח בוגר שהוא טייס, כלומר שלושה טייסים באותה משפחה ובאותו בית. רובם מתגוררים בשכונה הצבאית ביבנה, שכונה של אנשי צבא קבע, בעיקר קציני חיל האוויר שגידלו דור חדש של טייסי קרב.
ב' היא מורה בבית הספר התיכון גינסבורג. בעלה טייס, בנה טייס קרב, החבר של הבת שלה הוא טייס קרב וחלק מתלמידיה לשעבר הם טייסים. ב' מאמינה שהסביבה חינכה את בני הנוער לערכים, עובדה היא שרובם הלכו ליחידות מובחרות, "אבל טיס", היא אומרת, "זה סיפור אחר. לדעתי זה גנטי. או שיש לך את זה או שאין לך. במקרים מסויימים, אחרי העלייה הראשונה למטוס נפלטים מהקורס, גם אם הנתונים הם הטובים ביותר שיש".
בעלה של המורה ב' הוא לא רק טייס קרב בחיל האוויר, הוא טייס ניסוי ואווירובוטיקה. הוא משתתף בסלון האווירי היוקרתי ביותר באירופה המתקיים בצרפת, "לה בורג'ואה", ומומחה לתעלולים באוויר שמטרתם להרשים את המתעניינים בתוצרת האווירית מישראל. "למרות שגרנו בבסיסים של חיל האוויר, הילד לא היה בכיוון בכלל. הוא רצה להתגייס לקומנדו הימי".
בנם של ב' ובעלה טייס הניסוי, באמת לא רצה להיות טייס. האמת היא שגם ההורים לא תלו בו תקוות גדולות בכל הקשור לטיס, בעיקר בהשוואה לאביו. "הבעל שלי הוא בעל ידע טכנולוגי בכל מה שנוגע לחשמל, אלקטרוניקה, חוקים פיזיקליים, מאינסטלציה ועד לעבודות נגרות. פשוט מומחה בעל ידי זהב, ואילו הבן שלי התקשה למצוא ערוצים בטלוויזיה, כשאלה השתבשו. אמרנו, די, הילד באמת נטול סיכויים להיות טייס".

בית הספר גאה

חבריו לכיתה של ס' בתיכון גינסבורג, כתבו מתחת לתמונתו בספר המחזור "אנשי הצפרדע אנשי הדממה", וס' לא איכזב. הוא התקבל לקומנדו הימי וכולם היו מרוצים.
"יום אחד", ממשיכה המורה ב', "הוא קיבל זימון לקורס טיס, ומשם הכל כבר התגלגל. כיום הוא טייס 'אפ-15. אי', שזה מטוס הקרב המשוכלל ביותר שקיים בעולם. הילד שלי יושב בתא טייס שהוא גלגל ענק, במצב של שכיבה. התא כולו הוא מחשב אחד ענק עם מיליוני מהבהבים ואני חושבת לעצמי, אלוהים, איך המוח האנושי יכול בכלל לשלוט בדבר הזה. גם להטיס, גם לחמוק מטילים, גם להפיל אחרים, גם לתפעל וגם לנווט? אין לי תשובה".
זה רק אחד מהסיפורים של משפחות רבות המתגוררות בשכונה הצבאית ביבנה. מטעמי צנזורה, לא ניתן לציין כמה משפחות כאלה יש בשכונה, כמה טייסים וכמה בני טייסים, אבל הנתונים של תיכון גינסבורג בהחלט מהווים אינדיקציה.
"הנוער ביבנה הוא נוער איכותי, שמגיע לבית הספר עם מוכנות גבוהה לנתינה ולתרומה", אומרת השבוע מנהלת התיכון השש שנתי "האורן", רות שרעבי. שרעבי מנהלת את התיכון שנים ספורות בלבד, אבל היא מאוד בקיאה במערכת בשל העובדה שניהלה את חטיבת הביניים באותו התיכון זמן רב ועקבה מקרוב אחר התלמידים שעושים בימים אלה כותרות.
"כמובן שאנחנו מאוד גאים", היא אומרת, "בית הספר כנדבך נוסף בחינוכו של הנוער, מדגיש מאוד במסגרת החינוך החברתי ערכים של נתינה לפרט, לקהילה, למדינה ואהבת המולדת. זאת בנוסף לערכים רבים אחרים. הצוות החינוכי של בית הספר גאה להיות שותף וחלק מהצלחה זו".
את מסדרונותיו של תיכון "האורן" מקשטים מסגרות ענק ובהן תמונותיהם של בוגרי המחזורים השונים. בכל שכבה ניתן למצוא את תמונתו של לפחות אחד מטייסי חיל האוויר המשרתים כיום בצה"ל. רבים מבוגרי התיכון משרתים ביחידות מובחרות אחרות, וגם זה מהווה מקור לגאווה.
בימי הזיכרון לחללי צה"ל נוהגים בוגרי גינסבורג להציף את התיכון. זה כבר הפך למסורת. המנהלת והמורות מזילות דמעה, ספק מהעצב שממלא אותן ביום הקשה הזה, ספק מהשמחה שמציפה אותן כאשר רחבת הדשא של התיכון נצבעת בצבעי חאקי וירוק זית.
כומתות בשלל צבעים מבצבצות בקהל, וזה מחזה שחוזר על עצמו מדי שנה, כשבכל שנה גדל מספר האורחים. "הבוגרים חוזרים הביתה", אומרת אחת המורות, "זה הבית שלהם. נדיר שהם עושים את זה בכיף, ברצון ובאהבה, מתגעגעים משהו למסגרת הבית-ספרית, אבל הם מודעים לכך שההצלחה שלהם בחיים עברה דרך כאן".

דור של מורעלים

השכונה הצבאית ביבנה הוקמה בשנת 1983. ראש העירייה, צבי גוב ארי, שלא חשב אז בכלל להיות ראש עירייה, היה אחד ממקימי השכונה. הוא היה בדרגת תא"ל, שימש כראש להק כוח אדם בחיל האוויר ויזם את פרוייקט הקמת השכונה יחד עם מי שמכהן כיום כראש עיריית באר-שבע, יעקב טרנר, אז מפקד חיל האוויר.
השניים איתרו את השטח, ולא במקרה נבחרה העיר יבנה. היא נמצאת במרכז הארץ, קרובה לבסיס תל נוף, סמוכה לבסיס פלמחים, לא רחוקה מבסיס חצור וקרובה לחוף הים.
600 יחידות דיור הוקמו בשכונה הצבאית, כולן בתים פרטיים שאנשי צבא קבע וחיל האוויר יכולים היו לרכוש בתנאים טובים. לקראת שנת 2003, בה ימלאו 20 שנה לשכונה, ערכו בוועד השכונה סקר וממנו עולה כי למעלה מ-500 משפחות שרכשו את הבתים לפני כ-20 שנה, עדיין מתגוררות בהם. בחלק מהבתים מתגורר אפילו הדור השני, בניהם של ותיקי השכונה שנישאו.
מטבע הדברים, רבים מתושבי השכונה כבר פרשו מצה"ל ויצאו לפנסיה. רבים מהם נקלטו בחברת התעופה "אל-על".
יו"ר ועד השכונה, יוסי סמבירה (53), הוא אלוף משנה במיל. בחיל רגלים, אך עדיין משרת במילואים (למרות שהוא כבר לא צריך). זה אולי מסביר את האיכויות של האוכלוסייה המתגוררת בשכונה, אוכלוסייה שמגדלת דור של "מורעלים", של "קרביים", של טייסים.
"הצבא ביסודו מחנך לערכים", אומר סמבירה, "ערכים שלצערי הרב, במקומות אחרים כבר נשחקו. הצבא מחנך לציונות, להתנדבות, למצויינות, והחינוך הזה הנמצא בקרב אנשי צבא הקבע, מקרין על הבית, על הסביבה ועל הילדים. כשיש לך ריכוז של 600 משפחות שכולן עם אותם ערכים, זה משפיע. נטייה טבעית היא שרופאים מגדלים בנים רופאים, וכך לגבי טייסים. שכונה שלמה היא קבוצה דומיננטית. זה גוש גדול. כשהגענו לפה פתחו בתי ספר בשבילנו".

סגרו מעגל

טייס חיל האוויר ע', בוגר תיכון "האורן" שסיים לפני שנה את קורס הטיס, היה בן שלוש כשהוריו עברו להתגורר בשכונה הצבאית ביבנה. אביו ח' הוא נווט בחיל האוויר, אבל הילד לא גילה שום סימני התעניינות בתחום הטיס, גם לא כשהתבגר.
"יש ילדים שהם פריקים של אביזרים הקשורים לצבא, לחיל האוויר, לתמונות", מספרת אמו ט', "בחדר של ע' לא היו דברים כאלה. כשהוא קיבל את הזימון לקורס טיס, הוא לא התלהב מזה. הוא הלך לא מתוך התלהבות. עבר שלב ועוד שלב. בעלי, שהכיר את המערכת מקרוב, תמך בו, עזר, דיבר, היו עליות וירידות, וביום בו היינו בטקס והוא קיבל את הכנפיים, היתה התרגשות גדולה. גם סגרנו מעגל".
כשע' הגיע הביתה ליבנה, חיכה לו שלט ענק בכניסה לשכונה הצבאית, "לעולם לא תטוס לבד - אמא", נכתב עליו.
"יבנה יכולה להיות מאוד גאה בבניה", אומרת ט', "יש פה ריכוז של נוער מיוחד במינו. אלה חבר'ה קרביים שתורמים, ולא רק בחיל האוויר. יש לבנים שלי חברים שהתגייסו ליחידות מובחרות אחרות. לתרום למדינה זה בפירוש עניין של חינוך, וטוב שתהיה כתבה על הנושא, כי זה מגביר את המוטיבציה בקרב צעירים אחרים".
טייס חיל האוויר סגן ע', בן 23 מיבנה, הביא לפני כשבועיים לעירו מנה גדושה של גאווה. הוא הוכתר למצטיין שבחניכי הקורס. זרי פרחים רבים חיכו לו בבית.
אביו של ע' הוא טייס קרב. כיום מדריך טייסים צעירים במסגרת שירות מילואים. אחיו של ע' הוא טייס בטייסת פנטום. ע' נאלץ להסתפק עם גיוסו בתפקיד אחר בחיל האוויר, בגלל בעיה שהתגלתה בלבו.
ע', תלמיד "האורן", התגבר על כל הבעיות וסיים את הקורס בהצטיינות. הוא מיועד לשרת בטייסת מסוקי קרב. "המשפחה תמכה בי לאורך כל הדרך", סיפר, "הם עזרו לי לערער על ההחלטה לפסול אותי מלכתחילה לצאת לקורס. במהלך האימונים, הם שוחחו איתי ועודדו אותי. הבעיה הפיזית לא הפריעה לי".

הכיתה המעופפת

ע' למד בכיתה י"ב 3 שסיימה את התיכון ב-97'. ארבעה מחבריו לכיתה הם כיום טייסים. חמשת התלמידים שהפכו לטייסים, למדו בכיתתה של המורה גילה דולברג מיבנה. הכיתה שלה כונתה "הכיתה המעופפת". "הרגשתי כמו מחותנת. ברכות וטלפונים. אפילו דוד קשיש של בעלי שמתגורר בנהריה התקשר אלינו. קיבלתי הרבה מחמאות ופירגונים, גם מהשכנים, וזה בהחלט מחמם את הלב", אומרת גילה על הפירסום שלו זכתה הכיתה שלה.
"הכיתה הזאת היתה עיונית מדעים במגמה ריאלית. לא רק טייסים יצאו ממנה, אלא קצינים וקצינות רבים. מה שאיפיין את הכיתה הזאת היה שהתלמידים ברובם הלכו ליחידות התנדבותיות ומובחרות. יכול להיות שזה גם המתכון, למרות שלא בטוח שהפיצול של גינסבורג תורם לעניין הזה, שהרי מספר התלמידים פחת בשני בתי הספר, וכך גם מספר המגמות. למשל, כיום אין מגמה כלכלית".
גילה מאמינה שהקמת השכונה הצבאית ביבנה תרמה לעיר בכל התחומים והעלתה את רמת הלימודים בה. "הילדים מהשכונה שגדלו בבתים בהם חינכו לערכים, למצויינות ולתרומה למולדת, משכו אחריהם ילדים משכונות אחרות, והראיה היא שיש לנו תלמידים שאינם מתגוררים בשכונה הצבאית שהגיעו ליחידות מובחרות, חלקם גם לטיס".
שנה קשה עברה על שני בתי הספר התיכוניים ביבנה "האורן" וה"אלון" בכל הקשור לוונדליזם והשחתת רכוש ציבורי על ידי תלמידים. המעשים החריגים של חלק מהתלמידים עשו מטבע הדברים כותרות וזה דחק הצידה את ההישגים, את הפרוייקטים המיוחדים ואת המהפכה שעברו שני התיכונים מבחינת המבנים, הכיתות, הציוד, השטחים הציבוריים ועוד. עשרות מיליוני שקלים הושקעו בשיפוץ ובבנייה של שני התיכונים, וראש העירייה, צבי גוב ארי, יצא מגדרו ומתקציבו על מנת להזרים לתיכונים עוד ועוד משאבים.
אפילו ההישגים בבחינות הבגרות היו מעל לממוצע הארצי בהרבה, מה ששימח מאוד את ראשי המערכת בעיר. ולמרות כל אלה, מבחינה תדמיתית נדמה היה שגינסבורג בירידה תלולה. אלימות, ונדליזם ומעשיי קונדס חריגים בחומרתם, הפכו לסמל המסחרי של התיכון. אבל מה ששינה את תדמית בית הספר התיכון "האורן" ע"ש גינסבורג הוא בעצם איכות התלמידים וההישגים שהם רושמים בתחומים שונים, ביניהם גידול במספר הבוגרים שמתגייסים ליחידות קרביות וטייסים רבים שהם גאוות העיר והמדינה.