מילטון פרידמן: הבעיה העיקרית שלכם אינה הכלכלה
חברות ענק מבשלות את הספרים ופושטות את הרגל, הנוכלים יוצאים מהחורים, דווקא בוש עומד להדק את הפיקוח הממשלתי, אבל פרופ' מילטון פרידמן, ממש כועס כשאומרים לו שהקפיטליזם במשבר; הכהן הגדול של השווקים החופשיים כבר בן 90, אבל עמדותיו רק התחדדו במהלך השנים. בראיון מיוחד לממון, לרגל הוצאתו המחודשת של ספרו הקלאסי קפיטליזם וחופש בעברית, מספר פרידמן למה התחרות היא המזור לבעיות הכלכלה והחברה, וגם מייעץ איך צריכה הכלכלה הישראלית להתנהל בזמן מלחמה
פרופ' מילטון פרידמן הוא אחד משני הכלכלנים הגדולים של המאה העשרים (רק קיינס המנוח נחשב לכלכלן בסדר גודל דומה) וגדול הכלכלנים שבחיים. בן 90, פרידמן עדיין במלוא כוחותיו: כותב, יוצר, נואם ומשפיע. רבים לפניו שיבחו את תפקודה של כלכלת השוק התחרותית, אצל פרידמן היא טיפסה לדרגה של גן עדן אנושי. בקפיטליזם התחרותי הטהור ראה ורואה פרופ' מילטון פרידמן את השיטה האידיאלית ליצירת עושר אנושי, רווחה חברתית וחירות אזרחית. בלהט של נביא וכהן גם יחד לא מפסיק פרידמן להטיף להסרת כל מגבלות שהן מפעילות השוק החופשי, לצמצום עד למינימום של מעורבות הממשלות בכלכלה, למיסוי הכנסות הכי נמוך שרק אפשר ולמלחמת חומרה במונופולים, קרטלים והגבלים עסקיים. רצון ממשלתי לתקן את השווקים רק מקלקל אותם, אומר פרופ' פרידמן.
פרידמן הוא כלכלן תיאורטי ומדיני כאחד, וגם פולמוסן רהוט. עם הוצאה מחדש בעברית של ספרו הקלאסי "קפיטליזם וחופש" (בהוצאת מרכז שלם) העניק פרופ' פרידמן ראיון מקיף לממון". הספר יצא בתחילת שנות ה-60, אבל דעותיו לא השתנו במהלך השנים. הוא לא התרכך, רק החריף. הוא מגיב היום בכעס רב על שאלתי אם אין לו הרהורי חרטה לנוכח משבר הקפיטליזם האמריקני, כפי שמכונה תופעת הרמאויות והנוכלויות הנחשפות בקהיליית העסקים של ארה"ב.
הקפיטליזם במשבר?! איזה משבר? איפה משבר? אין שום משבר, הוא זועם. הרעיון של משברים הכרחיים בקפיטליזם הוא ירושת התיאוריות המופרכות של מארקס.
אין משבר? תראה את ההפסדים האדירים של הפירמות שנחשבו לשיא ההצלחה.
קפיטליזם הוא מערכת של רווח והפסד, לא רק של רווח. אנשים נוטים לשכוח את עניין ההפסד ולהתמקד רק ברווח, כי זה נוח להם. אבל ההפסדים הם חלק בלתי-נפרד מהשיטה הקפיטליסטית - באותה מידה, אם לא יותר, כמו הרווחים.
"מה טוב בהפסדים הגדולים? מה טוב בקריסת תאגיד כמו אנרון"?
להפסדים תפקיד חיוני בכלכלת השוק. הם מצביעים על שימוש לא יעיל בהון; הם עושים את ההבדל בין עסק מצליח ללא מצליח, עד שהלא-מצליח נעלם מהאופק. בכל שיטה כלכלית יהיו פרויקטים שיפסידו; אי-אפשר להימנע מכך. ההבדל הגדול הוא בהתייחסות להפסדים. כשפרויקט ממשלתי מפסיד, מה עושה הממשלה? היא לא סוגרת אותו, היא משקיעה בו עוד ועוד. היא 'מצילה' אותו, על-חשבון כולנו. כשעסק פרטי מפסיד, הוא פושט רגל ומפנה מקום לאחר, מוצלח ממנו. רק בשיטה קפיטליסטית-תחרותית סילוק ההפסדים נעשה במהירות וביעילות ומאפשר את ההקצאה הכי טובה של המשאבים הכלכליים הנדירים.
בקונגרס האמריקני מונחות שורה של הצעות חקיקה מיוחדות נגד מעשי הונאה בוול-סטריט. רבים סבורים שרק מהפך יסודי בכל תחום החקיקה הפיננסית יחזיר את אמון המשקיעים בשוקי ההון. האם אתה תומך בכך?
אתה שואל אותי אם אני תומך בחקיקת חוקים נוספים בתחומים של ניירות ערך ובורסה? תשובתי חד משמעית: אני מתנגד לכך. אני רואה בזה תרגיל ביחסי ציבור של פוליטיקאים המתקרבים לבחירות. כמובן שצריך למנוע מעשי הונאה בשווקים פיננסיים. לשם כך יש לנו חוקים בשפע, המון חוקים, יותר מדי חוקים, ואין צורך בחדשים. יש צורך באכיפה יותר יעילה. זה לא קל. לא קל להבטיח שווקים שיהיו גם פתוחים וגם הוגנים. כל חברה אנושית מתלבטת בשאלה איך עושים זאת, כי בכל חברה אנשים רעים עוברים על החוק. כך היה וכך יהיה. מכאן ועד לטענת משבר בקפיטליזם, ארוכה הדרך.
כלומר, אינך רואה בפרשות אלו משבר שיטתי?
לא ולא. זה לא משבר של שיטה. אלו רק אפיזודות, מקרים מבודדים של נוכלים. כמה תפוחים רקובים בסלסלה גדולה. הרוב המכריע של התאגידים הכלכליים עושה את עסקיו כחוק, בדרך נאותה, ללא הונאה.
