פרק 12: מעשה במשרה וירטואלית במגה-פון

אם אכן תשלח קורות חיים אל חברות ההשמה ותוזמן לראיון היכרות, תגלה דבר ממש מעניין: המחזוריות, המיחזור והפיזור. אלו הן תופעות סוציולוגיות חברתיות הידועות לכל מי שמחפש עבודה, והפכו לבדיחה בקרב יושבי הלשכה (לא המרכזית לסטטיסטיקה, אלא לשכת החוסר תעסוקה).

מעט משרות, הרבה חברות, יותר מדי מודעות

תופעת הפיזור היא תופעה סופר פשוטה. יש מעט משרות בשוק, נכון? יש הרבה חברות השמה בשוק, נכון? נו, אז מה עושים? מפזרים! כל חברת שמגייסת, מפרסמת את אותה משרה בקרב הרבה חברות השמה. יותר מדי חברות השמה. וכך, ידידי המובטל, אתה עומד למצוא עצמך בסיטואציה שהיא קצת אבסורדית.

סצינה ראשונה

הטלפון מצלצל. אתה מביט בשעון. השעה 9:00 בבוקר. אתה מרים את השפופרת.
"היי, מדברת אודליה מחברת 'השמה זה אנחנו'. אתה עדיין מחפש עבודה?"
"בוודאי", אתה תאמר לה.
"אני רוצה להציע משרה בחברת מגה-פון".
"או קיי".
"המשרה הינה משרת מנהל".
"כמה כפופים תחתיי יש במשרה?" אתה מנסה להבין מה קורה פה.
"אף אחד".
אל תנסה להבין, פשוט תאמר משהו כמו: "סבבה".
"המשרה דורשת תואר ראשון. יש לך תואר ראשון?"
"כן, לא ראית את קורות החיים שלי?" אתה תתפלא
"ראיתי, רציתי לוודא ששום דבר לא השתנה מאז".
אבסורדית ככל שהשיחה נשמעת, כנראה שיש מדינות שאחרי זמן מסויים התואר הראשון פג לו, נעלם באוויר.
"לא השתנה".
"או קיי, אני שולחת את קורות החיים שלך, רק אל תשכח להגיד שאנחנו הפנינו אותך למשרה"
"לא אשכח".
"או קיי, בהצלחה".
"תודה".

סצינה שניה

הטלפון מצלצל. אתה מביט בשעון. השעה 9:05 בבוקר. אתה מרים את השפופרת.
"היי, מדברת שרית מחברת 'אנחנו זה השמה'".
"היי, אני מדבר מחברת 'אני זה עבודה'", אתה מתלוצץ, דבר שמתגלה כטעות.
"סליחה, טעות", היא סוגרת.
הטלפון מצלצל, שוב.
"היי, מדברת שרית מחברת 'אנחנו זה השמה'".
"היי".
"איזה קטע, כרגע חייגתי לאחת החברות המתחרות שלנו. לא חשוב. תגיד, אתה עדיין מחפש עבודה?"
"מחפש".
"עבודה?"
"כן, בטח שעבודה, בטח. למה, מה יש לך להציע?"
"יש לי משרת שיווק במגה-פון, מעוניין?"
"בטח".
"אני מעבירה קורות חיים".
"תגידי, זו לא משרת מנהל?"
"לא, למה?"
"כי הציעו לי משרה כזו כמה דקות קודם לכן".
"לא, לא, הם פשוט מגייסים המון עכשיו כשהמצב השתפר. זו בטח משרה אחרת".
(מה? יכול להיות שהמצב השתפר ושישנת כל החורף?)
"או קיי" אתה אומר, "תעבירי קורות חיים".
"רק אל תשכח שאנחנו הפנינו אותך למשרה וששמעת עליה מאיתנו".
"לא אשכח".

סצינה שלישית

הסלולארי מצלצל. אתה מביט בשעון. השעה 9:10 בבוקר. אתה מרים.
"היי, מדברת רונית מחברת 'השמה, אחרת איך תעבוד?'"
"איך?"
"מה?"
"לא חשוב".
"אני רוצה להציע לך משרה. על חברת מגה-פון שמעת?"
"תני לי לנחש, הם זקוקים למנהל או לשיווק? כבר הציעו לי את זה".
"לא, לא, מדובר על משרה של פרוייקטים".
"פרוייקטים".
"ואני זוכרת, אם אני זוכרת נכון, שיש לך נסיון בזה".
"לא, אין לי" (אתה שואל את עצמך – האם בכלל הן קוראות את הדבר הזה שנקרא 'קורות חיים'?)
"אז תשנה את קורות החיים ותשלח לי עותק שכתוב שיש לך נסיון בזה, הם דורשים לפחות שנה אז תרשום שנתיים".
"שנתיים?"
"שנתיים נסיון בפרוייקטים, מה אתה באקווריום שאתה לא שומע?"
"אני ארשום".
"אז אני שולחת אליהם קורות חיים".

אחר כך זה יופיע בעיתון

בחמש השעות הקרובות כל חברות ההשמה שאתה רשום אצלהם עומדות להתקשר אליך ולהציע לך משרה במגה-פון. מדהים ככל שזה יישמע, אתה אולי תבין שמדובר באותה משרה, אבל הן לא יבינו. הן יספרו לך שזו משרה מצויינת, שהיא בלי ועם רכב, שמקבלים סלולארי מיד וגם אחרי חצי שנה, שהמשכורת נעה בין שלושת אלפים לעשרים אלף לא כולל בונוסים ושצריך תואר ראשון, או שני, או רק ראשון, או רק שני. כשתקרא את עיתון סוף השבוע, אתה תראה מודעה בנוסח "לחברת מגה-פון דרוש מנהל פרוייקטים בשיווק, עם תואר ראשון ושנה נסיון".