מחקר: בני נוער מעדיפים חופשה בלי הורים

שלושה בני עשרה יושבים מולי ומתבוננים בי במבט ספקני. הם לא סומכים עלי בכל מה שנוגע לתכנון הנסיעה המשפחתית הבאה. לדעתם, הרעיונות שאני מעלה תמוהים, לא מספקים ומוטב היה לגנוז אותם עוד לפני שהוצגו לדיון על שולחן המטבח המשפחתי.
בני העשרה האלה, (18,15,13) בטוחים שמוטב היה להם לנסוע עם חברים, עם בני כיתתם, עם קבוצת הטניס, או עם להקת הבלט. כל דבר ובלבד שלא יסעו שוב עם הוריהם. טיול קמפינג מעורר אצלם גיחוך, ביקור בטורקיה נדחה בטענה המוזרה שזה "מסוכן עכשיו". מסלול הליכה באלפים נשמע להם כפעילות לפנסיונרים עם מקלות הליכה. "לא כדאי לחשוב על משהו יותר כייפי?" הם שואלים בסוף כל פרק של השיחה.
בסופו של דבר, לא קשה לשער, הנסיעה המשפחתית תצא אל הפועל. אנחנו, הוריהם של בני העשרה האלה, משלמים עבור הנסיעה, יתרון שמאפשר לנו לקבוע את היעד והמסלול. הוא לא מבטיח את ההנאה. זו תלויה לא מעט במצב ההורמונים של שלושה בני עשרה ביקורתיים מאוד. כיוון שמדובר בעצם בנסיעה משפחתית אחרונה במתכונת הנוכחית, לפני הגיוס לצבא של הבן הבכור, יש בעינינו חשיבות גדולה לבילוי במסגרת המשותפת הזו. אנחנו נכונים אפילו להוצאה הכספית החריגה והגדולה ובלבד שנחרות עוד זיכרון משפחתי משותף משמעותי אחד באלבום המשפחה. השאלה הגדולה היא איך לעשות את זה כדי שכולם יהנו.
מחקר שערכה לאחרונה העיתונאית הבריטית שרה טאקר, המתמחה בכתיבה על נסיעות משפחתיות, עשוי לעזור במצוקה. טאקר ראיינה 1,500 הורים ובני עשרה ומסקנתה היא, שככל שעולה גיל בני הנוער מצטמצם הסיכוי לחופשה משפחתית מאושרת. הבסיס הוא לדברי טאקר שאם היתה להם אופציה אחרת היו בני הנוער מעדיפים לא לצאת לחופשה עם הוריהם. בסופו של דבר רובם עושים זאת. הנסיעה בחברת ההורים נראית להם כמגבלה שמצמצמת את החופש שלהם. במקרים רבים זו נראית להם התערבות בחייהם.

סולידריות מעצבנת של נרגנות וביקורתיות

בניסיון עיקש לברר מה עשוי לעבוד מגיעה טאקר לכמה מסקנות. חופשות סקי וחופשות ספארי עשויות להצליח יותר מחופשות בערים הגדולות. חופשות בבתים או בוילות שכורות מתאימות יותר משהייה במלונות. כל דבר שבעולם טוב יותר מלינה משותפת לבני נוער בחדר אחד, או בחלל אחד (קרוון, אוהל) עם ההורים.
אפשרות שרבים נוטים לאמץ היא יציאה לחופשה עם משפחה נוספת, גם לה יש ילדים באותם גילים. לדברי טאקר יש כאן הימור מסוכן. דרישת המינימום היא שיש יחסים טובים בין בני הנוער משתי המשפחות כמו גם בין שני זוגות ההורים. כל הסתייגות מן הקביעה הנחרצת הזו היא מתכון לאסון. כל חיכוך קל בין בני הנוער, או בין ההורים יתעצם במהלך החופשה לכדי קטסטרופה. גם במקרה המוצלח, בו בני הנוער מסתדרים מצוין, אפשר לצפות לבעיה מסוימת. מהר מאוד הם יהפכו למעין "מחתרת" ויגלו סולידריות מעצבנת של נרגנות וביקורתיות במושב האחורי של המכונית. כך, במקום להתמודד רק עם צעיר מר נפש אחד, תאלצו להתמודד עם תנועה עממית. במקרה הרע תאלצו להתמודד עם חולית טרור.
כאשר שאלה טאקר במסגרת מחקרה מה הצליח בחופשות משפחתיות התקבלו התוצאות הבאות (כדאי לזכור בהסתייגות שמדובר בנשאלים בריטים): 90 אחוז ענו שחופשות מוצלחות כוללות שמש, חום, רצוי על חוף ים, עם אפשרות לחבור לצעירים אחרים בני גילם, לא משנה מאיזה מין או מאיזה לאום. כולם הסכימו שאם יש יותר מדי ילדים פעוטים או יותר מדי מבוגרים בסביבת הנופש – זה רע מאוד.
חופשה מוצלחת היא לדעת הנשאלים במקום בו יש חיי לילה פעילים, בעיקר דיסקוטקים, אליהם הם יכולים ללכת לבד, ללא ליווי הוריהם (באתר נופש, במועדון סגור, בקמפינג וכדומה, לא במרכז עיר שנראה מסוכן או מאיים).
80 אחוז מן הנשאלים העדיפו חופשה מחוץ לעיר. זה לא אומר כמובן שהם חובבי טבע גדולים. הם פשוט מעדיפים אתרי נופש גדולים, רחבי ידיים, עם חוקים מקומיים מתירניים. קלאב מד, למשל, נתפס בסקר זה כמקום נפלא.
70 אחוז העדיפו כמה חופשות קצרות, בנות כמה ימים עם הוריהם, על פני חופשה אחת ארוכה שנמתחת על פני שלושה שבועות. מרתון כזה נראה להם כסכנה קיומית אמיתית, שמרחיקה אותם מחבריהם ומסכנת את מעמדם החברתי. ניתוק כזה הוא בלתי נסבל.
99 אחוז מבני הנוער מעדיפים כפרי נופש בהם התשלום כולל הכל (כמו בקלאב מד), כלומר אפשר לעשות ככל העולה על דעת הנוער, מבלי להתחשב במגבלות מחיר ומבלי להיות תלויים כל הזמן בארנק של ההורים. במקומות כאלה, כפרי נופש כוללי כל, יש בדרך כלל כמה חבורות צעירים בני גילים שונים שמתקבצות ונוצרות במהירות. זה המפלט המבוקש.
רוב הצעירים שנשאלו סבורים שככל שרחוק יותר טוב יותר. אוסטרליה נראית בעיניהם טובה פי כמה מאירופה. מסעות ספארי פופולריים בעיקר בקרב בני 13-15, אחר כך גם האפשרות הזו נפסלת על הסף.
מחצית מן ההורים שנשאלו ענו לטאקר שהציעו לבני העשרה במשפחה את האפשרות לטייל לבדם, עם משפחה אחרת, או להזמין לטיול המשפחתי חבר או חברה, כדי להקל את הסבל. האפשרות האחרונה נוסתה לא מעט פעמים ולעיתים קרובות בהצלחה. גם במקרה זה גדול הסיכוי ליצירת מחתרת אופוזיציונית, אבל זה לפחות עם מישהו שמכירים עוד מהבית.
קריאה יסודית של המסקנות של טאקר מלמדת שאין כר נרחב לאופטימיות, אבל זה עדיין לא אומר שלא ניסע, כל המשפחה יחד, לטיול קיץ. פעם, בעוד כמה שנים, הם בטח יודו לנו על כל המאמץ הזה שהשקענו.