שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    יום הולדת לערפאת: הוא עדיין כאן
    יו"ר הרשות חוגג היום 73 שנה להיוולדו. כמעט 40 מתוכם הוא מנהיג את הציבור הפלסטיני. ישראל וארה"ב מנסות להיפטר ממנו, אבל הציבור הפלסטיני לא ממהר לעשות זאת. בכיר פלסטיני טוען: "ערפאת צריך להפנים שהעולם השתנה", ופרשן אחר אומר: "מעמדו לא ישתנה - בזכות שרון"

    יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, מציין היום (א') את יום הולדתו ה-73. למרות השנים המצטברות, ההתעלמות הישראלית והנתק עם ארה"ב שהחליטה להחליפו, נראה כי ערפאת ממשיך להנות משליטה על הציבור הפלסטיני, בדיוק כמו לפני 10, 20, או 30 שנה.
    "למזלו של ערפאת, הקריאה להחלפתו באה מארה"ב ומישראל, וזה רק מחזק את מעמדו בציבור", אומר ל-ynet חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, נביל עמרו, אחד הפלסטינים המקורבים ביותר לערפאת שמלווה אותו מאז תחילת שנות ה-80 בביירות.
    עמרו, שכיהן עד לפני מספר חודשים כשר לענייני פרלמנט בקבינט הפלסטיני, אומר כי "ערפאת נהנה כעת עדיין משלוש לגיטימציות: הלגיטימציה של ההיסטוריה, של המהפכה ושל קלפי הבחירות".
    עמרו מעריך שלמרות מעמדו האיתן, בשנתו ה-74 ערפאת צפוי לעמוד בפני מספר בעיות, "שבבסיסן העובדה שהוא לא הבחין שעידן המנהיג הטוטאלי השתנה ושתרבות המהפיכה שונה מתרבות בניית המדינה".
    "ערפאת צריך להפנים שהעולם השתנה רבות בשנים האחרונות והפוליטיקה מנוהלת באמצעות חישובים שונים מאלה שהתרגל אליהם, והוא זקוק למסגרת פעולה מוסדית מסודרת, ופחות למסגרת שמתבססת על איש אחד - כלומר עליו", אומר עמרו ל-ynet.
    פרשן פלסטיני, שמלווה את ערפאת מאז ימי לבנון, מסכים עם עמרו בדבר החסרונות של ערפאת והשפעתן השלילית על בניית המדינה הפלסטינית, אבל סבור כי יש לערפאת יתרון אחד גדול, שרון.
    "למזלו של ערפאת, יש בצד הישראלי אדם שקוראים לו שרון", קובע הפרשן, "במלחמת לבנון שרון ביסס את מעמדו של ערפאת כמנהיג הבלתי מעורער של המהפכה הפלסטינית ושם אותו על הדרך שהוביל אותו בסופו של דבר בחזרה לשטחים. עכשיו זה קרה שוב, דווקא כשהיה נראה שבציבוריות הפלסטינית גוברת התסיסה לנוכח השחיתות ברשות, באה קריאת שרון להחלפת ערפאת, ומעמדו של האיש שב להיות איתן כפי שלא היה הרבה זמן".
    הפרשן אומר, כי ערפאת, למרות השחיתות שסבבה אותו כתוצאה מהתנהגות האנשים שבסביבתו, מעולם לא סבל באופן אישי מתווית של מושחת. "הדיבורים שמקורם בישראל על שחיתותו ועל כך שבציבור הפלסטיני יש חוסר שביעות רצון ממנו, מקורם בעיקר במשאלות לב של הישראלים, שלכל אורך הקריירה שלו ניסו להיפטר ממנו ולא הצליחו. הישראלים מבינים שיהיה קל יותר להכניע את הפלסטינים אם יעלם ערפאת, ולכן הם תמיד מדברים על היחלשות מעמדו. נכון שיש מספר בכירים פלסטינים שנוכחות ערפאת מפריעה להתקדמותם האישית, אבל נראה את אלה ואת הישראלים מסבירים מדוע הקריאה להחלפת הראיס לא מצליחה לתפוס תאוצה ואיש לא מעז להתייצב מולו".
    הפרשן מסכם ואומר: "אין לי ספק, שאם בריאותו לא תבגוד בו, ואם הוא ירצה בכך, ערפאת יחליף את שרון ועוד ראשי ממשלה אחריו, ומעמדו יישאר כפי שהוא".

    ההיסטוריה של ערפאת: ממלחמת העצמאות ועד הלשכה ברמאללה

    תחנה ראשונה - נולד ב- 4 באוגוסט, 1929.
    1947 - במלחמה נגד ישראל לחם ערפאת לצד המופתי הגדול של ירושלים.
    1948 – ערפאת עובר למצרים ומתחיל ללמוד הנדסה באוניברסיטת קהיר.
    1952 – מצטרף לאחים המוסלמים במצרים ומקים את התאחדות הסטודנטים הפלסטינים, שבראשה הוא עומד.
    1956 – במבצע קדש נלחם במסגרת הצבא המצרי. באותה שנה עובר לכווית, מקים חברה להנדסה.
    1957 – ערפאת מייסד את הפתח והתנועה מתחילה לתקוף מטרות ישראליות בתחילת שנות השישים.
    1967 – הפתח מצטרף לאש"ף, שנה מאוחר יותר ערפאת מתמנה ליו"ר אש"ף.
    21.3.1968 – קרב כראמה על הגבול שבין ירדן לישראל באזור בקעת הירדן. בהיסטוריה של המהפכה הפלסטינית הקרב נתפס כפעם הראשונה שכוח ערבי מצליח להדוף ולנצח את צה"ל בשדה הקרב. לקרב השפעה מוראלית עצומה על הפלסטינים ועל התפתחות הפלסטינים והאמונה שהמאבק המזויין יכול להצליח ושישראל אכן ניתנת להבסה.
    בנוסף, הפלסטינים מתחילים להתנהל כבעלי בית בירדן ואחת ממטרותיהם הייתה להדיח את המלך חוסיין ולהחליף את המשטר בירדן. ערפאת ועוזריו, אבו איאד ואבו ג'יהאד, הם שהובילו את המהלך מהצד הפלסטיני. אמונה זו של הפלסטינית הובילה לתחנה הבאה:
    ספטמבר 1970 – ארועי "ספטמבר השחור" – בעקבות סדרת התגרויות במלך חוסיין, פותח צבא ירדן במלחמה נגד ארגוני הטרור הפלסטינים והורג אלפים מחבריהם. ערפאת ואנשיו ואנשיו נאלצים לעבור ללבנון, שם הם מתמקמים בעיקר באזור דרום לבנון ובביירות.
    1974 – מאוכזבים מתוצאות מלחמת יום הכיפורים מתחילים להשמע באש"ף קולות אחרים המדברים על דרך אלטרנטיבית או מקבילה לדרך המאבק המזוין נגד ישראל, קולות אלה הם שמסייעים להביא את ערפאת לעצרת הכללית של האו"ם. כשאקדח למותניו נושא ערפאת נאום ובו הוא דורש מן העולם ש"לא לתת לעלה הזית ליפול מידיו".
    אמצע שנות השבעים – גוברים המגעים בין אנשי אש"ף לבין נציגים של השמאל הישראלי, במיוחד רק"ח ונציגי השמאל הקיצוני. ישראל הרשמית דוחה את הטענה כי יש באש"ף קולות חדשים והעימות המזויין בין שני הצדדים נמשך.
    1982 – מלחמת לבנון, שבסיומה ערפאת נאלץ שוב לנטוש מדינת בסיס ערבית ולעבור לטוניס. בדרך החוצה מביירות ערפאת מבטיח שהתחנה הבאה תהיה פלסטין וירושלים.
    15.11.1988 – באלג'יריה מכריז ערפאת על מדינה פלסטינית עצמאית. באותה שנה הוא גם נושא נאום מיוחד שבו הוא מודיע כי הסעיף באמנה הפלסטינית הקורא להשמדת ישראל מבוטל.
    1989 – ערפאת נבחר ע"י המועצה הלאומית הפלסטינית כנשיא מדינת פלסטינית. זמן קצר אחר כך הוא נקלע לתאונת מטוס וכמעט נהרג.
    1991 – ערפאת ואנשי אש"ף הם שמנחים את המשלחת הפלסטינית לשיחות מדריד.
    1993 – ערפאת, באמצעות אבו עלא ואבו מאזן, מנהל מגעים עם שליחיו של שמעון פרס, שיחות באוסלו.
    יולי 1994 – ערפאת מגיע לשטחים לנהל את הרשות הפלסטינית. זוכה בפרס נובל לשלום.
    20.1.1996 – ערפאת נבחר לעמוד בראש הרשות הפלסטינית ברוב של 88% מהמצביעים.
    יולי 2000 - ערפאת, ברק וקלינטון מתכנסים לפסגה בקמפ דייויד, שנועדה להציע פתרונות להסדר הקבע. ערפאת דוחה את הצעת ברק, המקובלת גם על קלינטון. 3 חודשים לאחר מכן פורצת האינתיפאדה.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    חוגג יום הולדת. ערפאת
    צילום: רויטרס
    צילום: איי פי
    עם קלינטון וברק בקמפ דייויד. היו זמנים
    צילום: איי פי
    מומלצים