גברי לוי. או סקנדל או פסטיבל

גברי לוי היה יו"ר ההתאחדות עוד במילניום הקודם. מעבר לפן המקצועי, שכלל הצלחות (באופן יחסי) וגם כשלונות, ליוו את הקדנציה בת שש השנים שלו בקצה פירמידת הכדורגל הישראלי, פרשיות רבות מספור. לרגל הודעת ההתפטרות של לוי, להלן הסיפורים המרכזיים, שהפכו לקאלט של חובבי הכדורגל בישראל.

הטריק הישן ביותר בספר

הליך ההתפטרות לא חדש לאיש החזק של הכדורגל הישראלי. כבר לפני שבע שנים, בפברואר 95', הגיש לוי את התפטרותו מתפקיד ממלא מקום ההתאחדות לכדורגל. זאת במחאה על הכוונה למנות את חיים הברפלד כיו"ר ההתאחדות הבא מטעם מרכז הפועל (היו"ר באותה תקופה היה עזריקם מילצ'ן, והתפקיד עבר ברוטציה). באופן בלתי צפוי דחו חברי הנהלת מרכז הפועל את התפטרותו של לוי, שקיבל בסופו של דבר את דין התנועה וחזר לתפקיד. סימן לבאות?

היידה גברי

ב-11 לספטמבר (תאריך בעייתי במקצת בדיעבד) 1996, בבחירות שנערכו במרכז הפועל, נבחר לוי על חודו של קול, ברוב של 18 מול 17, לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל. הקול ה-36 היה נמנע. אחרי הבחירה אמר לוי: "ככה גם ביבי נתניהו ניצח". ביבי, שצבר פז"מ מקוצר במשרד ראש הממשלה, היה מת להישאר בתפקידו תקופת זמן זהה לזו של לוי.
גם במהלך 1999 הודיע לוי שיפרוש, יכין את התפקיד למחליפו ויסכם את עניין מכירת זכויות השידור של הכדורגל הישראלי. אז אמר. גברי נופל וקם.

חמש חתיכות לאוסטרים

פסגת ההישגים המקצועיים של גברי, שלמה שרף והכדורגל הישראלי: בשישי לשישי 99', היציעים באיצטדיון רמת גן מלאו עד אפס מקום, והחבר'ה בכחול לבן רקדו על הדשא כאילו הגיעו הרגע מלהקת המחול של היו"ר. ברקוביץ', רביבו, שוב ברקוביץ', אלון מזרחי ואפילו נג'ואן גרייב, סחטו משלמה שרף סלאלומים של אושר מחוץ לקווים. כולנו היינו בטוחים שהכרטיס ליורו 2000 בכף ידינו.

חמש חתיכות (או יותר) לשחקנים

שבת, 13 בנובמבר 1999. שחקני נבחרת ישראל עולים לכר הדשא ברמת גן למשחק הפלייאוף מול דנמרק על הזכות לעלות ליורו 2000. הנבחרת מתפרקת וסופגת חמישייה. רביבו עצבני מתמיד ומורחק. שלמה שרף מדליק קיסם בקיסם. ארבעה ימים מאוחר יותר ויום לפני הגומלין בקופנהאגן התבררה הסיבה לתבוסה (תעזבו את זה שהדנים פשוט יותר טובים): במה שזכה לתואר המפוקפק "פרשת נערות הליווי" התברר, כי ארבעה או חמישה משחקני הנבחרת החליטו שהדרך הטובה ביותר להתכונן לדנים הקרים והמנומסים היא בעזרת בנות ישראל טובות המראה ורכות הלבב - או בקיצור נערות ליווי.
הארץ מלאה בדיחות אבל גברי לוי לא לקח ללב, השאיר את שלמה שרף מאחור והמשיך בתפקידו, כשהוא מאמץ את מסקנות הוועדה לקביעת הקוד האתי לכדורגלנים.

על מה אתה חולם בלילה עיתונאי קטן שלי

מכל בעלי המקצועות החופשיים, העיתונאים היו תמיד חביביו של גברי. אחרי שעמיר פלג כתב בידיעות אחרונות (1999) כי במטוס הנבחרת לקפריסין הם תפקדו כ"סחבקים של היו"ר", החליט לוי שיותר לא יצורפו עיתונאים לטיסות של הנבחרת.
האהבה של לוי לכלבי הסף של הדמוקרטיה הישראלית לא ידעה גבולות, ובאוקטובר 2000 התלונן חמי אוזן, אז כתב ב"ראשון" (ז"ל), כי גברי לוי הפליא בו באגרופיו וגרם לו לשריטות ודימום. גברי הכחיש, העיתונאי הגיש תביעה, הפרקליטות המליצה להעמיד לדין, אולם עד היום לא הגיע בית המשפט להכרעה בסוגייה.

אל אל הפועל

דווקא בעונה שבה הגיעה הפועל תל אביב לשיא של כל הזמנים בהישגים של קבוצות ישראליות באירופה, הפנה לה יו"ר ההתאחדות עורף. באוגוסט 01' הדיח את רפי עגיב ממזכירות ההתאחדות לכדורגל, אולי כי חשש מכוחו העולה של המנהל הצעיר שראה עצמו (או שאחרים ראו אותו) כמתאים לעמדת הקודקוד של הכדורגל הישראלי.
גברי אף הצהיר מאוחר יותר כי אף אחד לא יצטער אם משה תאומים, הבעלים של הפועל תל אביב, יפרוש מהכדורגל. בתגובה, לא אפשרה הפועל ללוי, אותו כינה תאומים "העסקן לוי גבריאל", לשבת בתא הכבוד בבלומפילד. במשחק אחר לא הגיע היו"ר לתא הכבוד מאחר ולטענתו הכרטיסים שקיבל היו למקומות לא טובים. תאומים, בתגובה, הסביר כי "היו"ר קיבל כרטיסים למקומות ליד אמא שלי, אז איך יכול להיות שהם לא טובים?".

על מנכל"ים וחיות אחרות

בנוסף לתפקידו כמנהל להקת מחול מצליחה, גברי הוא זאולוג חובב. בראיון רדיופוני לפני שנה כינה את מנכ"ל מכבי חיפה דאז, חנן שפגט, "פשפש". הסיבה: שפגט העז לתקוף אותו על כך ששום גוף לא כונס לדון באירועי משחק האליפות בו נפצע אנושות אמיר רנד. יום לאחר מכן גברי התנצל.

השידור השווה מיליונים

נראה כי ההצלחה הגדולה ביותר של לוי בתפקידו כיו"ר ההתאחדות לכדורגל היא במכירת זכויות השידור של ליגת העל והליגה הלאומית בכדורגל לערוץ הספורט תמורת סכום שיא של כ-21 מיליון דולר. היו ימים, בקיץ 99', שהכלכלה פרחה, המשק שיגשג, וגם על זכויות השידור באירופה קיבלו סכומים אסטרונומיים.
ואז הגיע בין לאדן, בועת ההייטק התפוצצה, והקריסה המוחלטת של חברות הכבלים הביאו לכך שגברי סוגר מעגל כשהוא מתפטר, כאשר שבועיים לפני תחילת הליגה עדיין לא ברור אם יהיו משחקים והיכן הם ישודרו.

אקורד סיום שחור משחור

העונה האחרונה בליגת העל, שהייתה רצופה שערוריות וטרגדיות, מהווה אקורד סיום צורם ביותר לקריירה של לוי כיו"ר (אם זו אכן תסתיים). ישראל כהן, פרשת שופטים באדום, האלימות הגואה במגרשים, טירוף המערכות סביב הקפאה או אי הקפאה של הליגות, הגדלת מספר הקבוצות או צמצומן, הסאגה המגוחכת סביב מינוי מאמן לנבחרת במקום נילסן המתפטר.
השבוע, אחרי שישיבת האסיפה הכללית שהייתה אמורה לאשר לגברי שכר קבוע, התפוצצה, החליט גברי לארוז את כל החפצים שלו לארגז קטן, וללכת. ההיסטוריה מלמדת, ששום דבר לא סופי, וכמו בשיר הישן, יכול להיות שכבר אפשר להתחיל לזמזם - הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב.