לוי בעקבות לוי. על התפטרות יו"ר ההתאחדות

גם אם גברי לוי ייכנע ללחצים הווירטואליים שיופעלו עליו ויחזור בו מההתפטרות המגוחכת שלו; גם אם האספה הכללית של ההתאחדות לכדורגל תכופף את כל עקרונות המינהל התקין ותאשר לו שכר שערורייתי של חצי מיליון שקל בשנה (כדאי לומר את זה שוב – חצי מיליון שקל בשנה); גם אם האיש עם הסיגר ימשיך לכהן כקיסר ההתאחדות עד שהוקי קרח יהפוך לענף הפופולארי בישראל - גם אז, אפשר רק לברך על האירועים המשעשעים שהתרחשו אתמול בערב.

לא כסף קל

סוף סוף יצא המרצע מהשק, נגמרה העמדת הפנים. עד אמש שמר לוי על ההבעה החסודה של משרת ציבור נאמן, שאינו רוצה כסף למרות השעות הארוכות שהוא עושה למען כל אוהדי הספורט בישראל; כל נושא התשלום, הוא הבטיח לנו, בכלל לא היה רעיון שלו, אלא מן יוזמה רבת חסד של יושבי ראש ישרי דרך, שרצו לפצות אותו על עבודתו הקשה והתובענית. אתמול נגמרה ההצגה הדבילית הזאת, ולוי הראה לנו בדיוק מה הוא רוצה – את הכסף, מיד, והרבה (חצי מיליון שקל, אם אפשר). לפחות היום יו"ר ההתאחדות מבין שהוא יצטרך ללכלך את הידיים בשביל לפרוץ את הכספת.

עוף נדיר

הענקת שכר לגברי לוי הייתה יכולה להיות רעיון מצחיק, אם לא היה מדובר בכספי ציבור (חצי מיליון שקל בשנה, למי ששכח). מזלו העגום של הכדורגל הישראלי זימן לו בתקופה רגישה כל כך – ששילבה בין המעבר לניהול פרטי, השתלבות במפעלים האירופאיים ואווירה פוליטית ומדינית רגישה - את אחד מעובדי הציבור הפחות מוכשרים שנראו במקומותינו. סגנונו של לוי התאפיין בטיוח פרשות רגישות (הנבחרת הצעירה והנבחרת הפחות צעירה), חוסר מנהיגות ברגעים מכריעים (ישראל כהן, השופטים באדום) וסחבת בהחלטות מתבקשות (מאמן הנבחרת). בין לבין הוא דאג לתבל את שגרת הספורט שלנו במופעי אימים כמו הראיון בערוץ הספורט אחרי האסון בקריית אליעזר או התלונה על תקיפת עיתונאי. בקיצור, אפילו בסטנדרטים ישראליים מדובר בעוף נדיר במיוחד.
ההישג היחיד של לוי, מכירת זכויות השידור על הליגה לערוץ 5 ביותר מ-20 מיליון דולר – הפך לבדיחה הקיץ, כשהערוץ נקלע לקשיים ולא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו. ומה עושה לוי, במקום לדאוג שמישהו ישדר בסופו של דבר את המחזור הראשון, שאוטוטו נוחת עלינו? יו"ר ההתאחדות בוחר להפיק טלנובלה ששמה בכיס הקטן את המשפט של דרעי, סביב הכסף שהוא, כזכור, מעולם לא ביקש (חצי מיליון שקל בשנה).

לוי בעקבות לוי

בעולם מושלם הייתה התפטרותו של גברי לוי – שהגיעה באיחור של שנים ארוכות – מתקבלת ברצון ובהנהוני הסכמה. מקסימום, מליאת ההתאחדות הייתה יכולה לאשר לו איזה מענק עזיבה ומנוי למשחקי הנבחרת (מומלץ לא ליד הצ'ילבה שלמה שרף). בעולם הספורט הישראלי התקבלה ההודעה הזאת בקריעות שבר מצד היענק'לה שחר. תסמכו על הבעלים של מכבי חיפה – אחד מאנשי העסקים המצליחים בארץ – שהוא יודע לזהות מנהל טוב, ושברור לו בדיוק מה לוי שווה. אלא ששחר מחזיק את יו"ר ההתאחדות (המתפטר) בכיס הקטן, ואין לו שום סיבה להזמין צרות כמו מכרז למועמד חדש לתפקיד. גם כל התומכים האחרים בלוי לא עושים את זה מאהבה גדולה לאיש או לסגנונו המעודן; מבחינתם, זה יהיה פשוט חבל להפסיק את חגיגת האנרכיה הנוכחית.
ומכיוון שהמזרח התיכון אינו עולם מושלם, אפשר לשער שגברי לוי ילמד מדוד לוי, שכבר הראה לנו שבסוף כל התפטרות מחכה מקום מובטח בפריימריז. סביר להניח שבשעה זו נרקם הדיל שיוריד את יו"ר ההתאחדות מהענף שעליו הוא טיפס בכשרון רב (כזכור, הוא אפילו לא הוציא מכתב התפטרות, אלא רק "הצהיר על כוונתו"), ושתוך יום או שניים כבר תימצא הדרך לדאוג שההצבעה על השכר (חצי מיליון שקל בשנה) תהיה חוקית, ומישהו ישלוף פתרון יצירתי אפילו לעובדה שההתאחדות לכדורגל היא עמותה ציבורית, שמורשה להעניק ליו"ר שלה הטבות בשווי 90 אלף שקל בשנה בלבד (לוי, אגב, כבר מקבל את ההטבות האלה בצורת הוצאות רכב וטלפון).
לא ברור אם יהיה מי שישדר את המחזור הראשון בליגה, לא ברור עוד כמה זמן תהיה בכלל ליגה, אבל תסמכו על לוי שהודעת ההתפטרות לא הייתה המלה האחרונה שלו. אחרי הכל, מדובר בחצי מיליון שקל בשנה (לא כולל הוצאות נלוות).