יהודים מארגנטינה מעוניינים לגור באילת

לפני 31 שנה הוא ישב מצידו השני של השולחן, מקשיב לדבריו של פעיל העלייה של הסוכנות בבואנוס איירס, ששיכנע אותו לעלות ארצה. 31 שנה אחרי, באותו מקום, היה דוד אבן, יו"ר ועדת הקליטה של העירייה, מצידו השני של השולחן, מנסה לשכנע את יהודי ארגנטינה לעלות לישראל ולקבוע את משכנם באילת. לצידו היה ראש העירייה גבי קדוש, שיצא לבירת ארגנטינה במשלחת ראשי ערים מטעם הסוכנות. אבן שהצטרף למשלחת על חשבונו, חזר משם מזועזע: "מתוך כמאתיים אלף יהודי ארגנטינה, כארבעים אלף זקוקים לעזרה ונמצאים במצב של עוני מוחלט ורעב".
זו המשלחת השנייה אליה מצטרף אבן. בפעם הראשונה יצא עם קדוש ב 1997 במשלחת לצ'ילה ובדרך עברו בארגנטינה. "כבר אז ראינו את המצב הקשה של הקהילה היהודית. ברגע שפרץ המשבר הקשה האחרון, מי שהכי נפגע זו השכבה האמצעית, אליה משתייכים רוב היהודים. שכבה זו איבדה את כל רכושה. כאלפיים יהודים עברו להתגורר בשכונות העוני הנוראיות של דרום אמריקה. הסוכנות היהודית החליטה להקים מטה חירום, עם תנאי קליטה מיוחדים לעולים מארגנטינה, דרום אפריקה, צרפת ורוסיה. הסכומים שחברי קהילות אלה מקבלים, גבוהים פי כמה מקהילות אחרות, כי מצבם יותר גרוע".
לדברי אבן, רוב תושבי ארגנטינה הגיעו למצב של פת לחם. האבטלה עומדת על כ 40%. כמחצית מתוך ה 60% שכן עובדים, לא מרוויחים יותר ממאה ושמונים דולר לחודש. "הקהילה היהודית, על כל פלגיה, נרתמה לעזור. לא רק הזקנים אלא גם צעירים נמצאים במצב של רעב".
אבן מספר על נשים וגברים שניגשו אליו ואל קדוש במהלך יריד העלייה וביקשו עזרה. את המבטים שהיו בעיניהם, לדבריו, לא ישכח לעולם. "ראיינו כשמונה מאות איש וקיבלנו בסופו של דבר כמאתיים וחמישים בקשות להגיע לאילת. בין הפונים היו רופאים בכירים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מהנדסים, עורכי דין ואפילו מנתח עצבים", סיפר.
היריד נערך בבית הספר "תורתנו" בבואנוס איירס. בדוכן שהציג את העיר חולקו שני פרוספקטים והוקרן סרט על אילת, שהופק בידי עולה חדש בעיר. הסרט הציג עולים חדשים, בעלי מקצועות פשוטים, שהגיעו עם חששות גדולים אשר הסתדרו באילת. אבן: "הצגנו את אילת כעיר שקטה, ש 95% מתעשייתה היא תיירות ומה שמסביב לה. אני אמרתי שזו עיר יפה עם אנשים טובים. מי שהגיע לדוכן התלהב מהפרוספקטים. הם ראו את אילת כאילו היא הוואי".
"בין המבקרים בדוכן", ממשיך אבן, "היתה משפחה שלמה. יש להם מפעל למוצרי פירסום והוא נסגר בעקבות המצב. הם התעניינו איך ניתן להעביר את המפעל לאילת. סייענו להם ואחרי שעה חזר אבי המשפחה עם סמל של העיר שהכין כאות הוקרה".
כמי שהיה באותה סיטואציה לפני שלושים ואחת שנה, איך הרגשת?
"הגעתי אז לשליח הסוכנות רועד ומלא חששות ופתאום אני יושב שם כנציג העם היחידי בעולם שבא לעזרתם ולהצלתם של בניו בעולם. כל הקיטורים שלנו על המצב הכלכלי במדינה, נעלמים כשרואים את מצב היהודים שם. יש הרגשה של שליחות בלהיות שם. שאלו אותי פה איך אנחנו קולטים אנשים עניים, הרי "עניי עירך קודמים", ואני עונה: קודם כל זה עניי עמנו ועם ישראל קלט עלייה במצבים הרבה יותר קשים, לפני ואחרי קום המדינה. על תושבי אילת לפתוח את הארונות, הכיסים והנשמה ולקלוט את האנשים האלה. באנו לחפש אנשים פשוטים, שיחליפו את העובדים הזרים במלונות. יש לנו הבטחה של דקס, להחליף את העובדים הזרים בעולים חדשים. אנחנו הצגנו בפני המבקשים לעלות שקט ואפשרות פרנסה".
רוב הבקשות נמצאות כעת בטיפול בעירייה על ידי התאחדות העולים מדרום אמריקה. "הבטחנו להיות אתם בקשר ולעודד אותם לעלייה", אומר אבן, "העבודה היתה קשה אבל מספקת. הצגנו תמונת מצב מדוייקת ולעתים אפילו קצת פסימית, כדי שהדברים בסופו של דבר ייראו חיוביים. זה שהם נרשמו אצלנו בדוכן, עדיין לא מחייב אותם לבוא. עכשיו מתחילה העבודה לשכנע אותם לבוא. אילת היוותה אטרקציה, אך עדיין לא נסגרה תוכנית לקליטה מהירה בעיר".