NFC צפון: קרח חם

התקפה: האהדה לפארב חורגת מתחומיה המוניציפליים של העיר ומגיעה לכל רחבי ארצות הברית ובעצם איך אפשר שלא. מדובר באחד הקווטרבקים הגדולים בהיסטוריה ולבטח אחד היצירתיים שביניהם. נראה שאין מסירה שהוא לא יכול לבצע, מהלך שהוא לא יכול להשלים, תואר שהוא לא יכול לזכות בו. העונה מציב המאמן מייק שרמן אתגר חדש בפני פארב כששיחרר את הרסיבר האהוב עליו, אנטוניו פרימן והביא במקומו את טרי גלן (ניו אינגלנד) – רסיבר אדיר ומפגע חברתי. גלן יהיה יעד המסירות המרהיבות של פארב, בעיקר לטווח ארוך, הטייט-אנד הצעיר באבה פראנקס ישותף במהלכים הקצרים יותר. אהמן גרין, אחרי עונת פריצה כראנינג-בק המוביל של הקבוצה, יכול להמשיך בהתקדמות עם וויליאם הנדרסון כמלווה.

הגנה: בקו הקדמי של הגנת הפאקרס ניצבו שני דפנסיב-אנד'ס תוקפניים, ווני הולידיי וקאביר גבאיה-ביאמילה. השנה נוסף למערך דפנסיב-אנד מנוסה יותר ותוקפני לא פחות, ג'ו ג'ונסון (סיינטס) – אחת הרכישות המוצלחות של הפגרה. בין לבין יתייצב הממוטה, גילברט בראון, ומאחוריו הליינבקרים נייט וויין והארדי ניקרסון (ג'אגוארס). גם בחלק האחורי של ההגנה יש לפאקרס על מי לסמוך. הסייפטי דארן שארפר היה פה תמיד. ההתקדמות של הקורנרים מייק מקנזי וטיירון וושינגטון תשאיר אותם בקבוצה לפרק זמן דומה.

ג'וקר: ברט פארב – הלב, המוח ובעצם הכל בקבוצה.

קלף מהשרוול: ג'ו ג'ונסון – הרכש החדש עוד יכול להיות עבור ההגנה מה שפארב עבור ההתקפה.

רולטה: טרי גלן – הפטריוט היחיד שלא זכה בטבעת אליפות, עלול להבריז גם לפאקרס.

ערבוב החפיסה: הווייד-רסיבר - פרימן, בילי שרדר (ליונס) וקורי ברדפורד (יוסטון) הוותיקים בחוץ. גלן והרוקי ג'בון ווקר כאן במקומם.

מה בקופה: להחזיר עטרה ליושנה.

התקפה: כמו במקרה של הרייבנס לפני שנתיים, גם במקרה של הברס (חיקוי מוצלח במיוחד לאלופת 2000) לא היה צורך בקווטרבק דומיננטי כדי להצליח, זאת כל עוד הוא לא עושה טעויות לפחות. ואכן, היתרון הגדול של ג'ים מילר הוותיק והמוגבל הוא שהוא אינו מנסה לעשות דברים שאינו מסוגל להם. כריס צ'נדלר (מהפלקונס) לא פחות ותיק ודי מוגבל וינסה לאיים על מילר עם מעט יותר תעוזה. עם רסיברים לא מוכחים כמו מרטי בוקר, דייויד טרל ודז ווייט, ספק אם תעוזה היא התכונה הנכונה לנהל איתה את ההתקפה. למזלם של הברס, יש ברשותם סוללת ראנינג-בקים דוביים ופרודוקטיבים מספיק כדי להוביל את ההתקפה ובראשם רוקי העונה אשתקד, אנתוני תומאס. הסנטר אולין קרויץ נשאר כדי לפלס לו דרך מבעד להגנות היריבות.

הגנה: אם במקרה של הרייבנס ההגנה התרכזה סביב ליינבקר על-טבעי (ריי לואיס), שפועל מאחורי קו הגנה על-משקל, הרי שבמקרה של הברס (הפועל לפי אותו דפוס) זהו בראין אורלאכר. האחרון מפליא כליינבקר וסותם כל חור קטן שנבקע במסך הברזל המחוסם שיוצרים קית' טריילור, טד וושינגטון ובריאן רובינסון. במקרים הנדירים בהם מפספס אורלאכר תיקול, אפשר לסמוך על הליינבקר ווריק הולדמן או על הסייפטי מייק בראון שיעשו זאת במקומו. עם זאת, עזיבתם של וולט האריס (קולטס) וטוני פאריש (ניינרס), השאירה את הקו האחורי חשוף במקצת. למעט בראון, אין לברס הרבה מה להציע נגד המסירה.

ג'וקר: בראין אורלאכר – נמצא בכל מקום, מתקל מצוין, קוטף אינטרספשנס. מועמד ראוי לשחקן ההגנה של השנה.

קלף מהשרוול: מייק בראון – אלוהים מחייך אל הפרו-בול היהודי, ווינר בלתי נלאה, שניצח לקבוצתו משחקים בלתי אפשריים.

רולטה: כריס צ'נדלר – מחליף מזדקן ופצוע לקווטרבק מזדקן ופצוע.

ערבוב החפיסה: עמדת הראנינג-בק – ג'יימס אלן (טקסאנס) עזב, תומאס נשאר לבד עם עוד כמה שאריות משוק השחקנים.

מה בקופה: להקדים את הפאקרס בטבלת הבית.

התקפה: השאלה הבוערת ביותר בקבוצה היא מי יפתח בעמדת הקווטרבק: מייק מקמהון שסיים את שנת הרוקי שלו אשתקד בהרכב הראשון, או ג'ואי הרינגטון, שנבחר במקום השלישי בדראפט. תהליך ההצערה של הקבוצה מורגש במיוחד בין הרסיברים לאחר שחרור הותיקים הנאמנים, הרמן מור וג'וני מורטון (צ'יפס) והחלפתם באז-זאהיר חאכים (ראמס) וביל שרדר (פאקרס). משחק הריצה לעומת זאת נבנה עדיין על גבם החסון של ג'יימס סטיוארט וקורי שלזינגר, שייעזרו בקו קדמי מבטיח שכולל את ג'ף באקוס, סטוקר מקדוגל ואריק בוורלי.

הגנה: למרות ההפסדים הרבים, קשה היה לבוא בטענות להגנה הסולידית ובעיקר לקו ההגנה המאיים. רוברט פורשה הוא עדיין דפנסיב-אנד מצוין. שון רוג'רס והרוקי קלימבה אדוארדס ינסו ללמוד ממנו ולשתף פעולה עם הדפנסיב-טאקלים המובילים, לות'ר אליס וקלווין פריטצ'ט. היכולת שהפגין בעונה שעברה כריס קלייבורן מבשרת טובות גם בעמדת הליינבקר, מה שאי אפשר היה להגיד על הקו האחורי. זו גם הסיבה לחיזוקו באריק דייוויס (ברונקוס), בראין ווקר (דולפינס) וקורי האריס (רייבנס).

ג'וקר: רוברט פורשה – אוכל קווטרבקים לארוחת ערב, אחרי שגמר לכרסם את קו ההתקפה.

קלף מהשרוול: דסמונד הווארד – מי שזוכר את מעלליו בסופרבול 97' כשחקן הפאקרס, יודע כי כל החזרת בעיטה עלולה להפוך לטאצ'דאון.

רולטה: מייק מקמהון – יזכה לנהל את ההתקפה בזכות יתרון הניסיון על הרינגטון – שני משחקים בלבד.

ערבוב החפיסה: בעמדת הרסיברים – הצמד האינסופי, מור-מורטון, פורק. חאכים-שרדר הורכב.

מה בקופה: להתחיל לנצח.