הנשיא בוש מזגזג קדימה

כיממה לאחר האזכרות במלאות שנה לפיגועי ה-11 בספטמבר, לקח הנשיא בוש אתמול (ה') את הסוגייה לעצרת האו"ם. בטקסי הזיכרון שלטה נימה של התכנסות ביגון וכאב, ומבלי להצביע על מה שנדרש לעשות. בנאומו התווה בוש את הנתיב בו היה רוצה שמדינות האו"ם - וארה"ב בראשן - ילכו בו.
עיקרו של הנאום היה הצגת כתב אישום מפורט ונוקב של כל פשעי בגדד. בשפה ובטרמינולוגיה שמקובלים בארגון בינלאומי שכזה, מנה הנשיא האמריקני אחת לאחת את כל העבירות וההפרות העיראקיות של החלטות האו"ם ומועצת הביטחון. שהרי זאת רצה הנשיא - לגייס את האו"ם נגד עיראק. כתב האישום של בוש, מצדיק לשיטתו פעולה בעיראק, אולם הוא שואף ליותר; הוא רוצה פעולה בעיראק בגיבוי של האו"ם.

לגייס את האו"ם נגד עיראק

בוש לא הציב לוח זמנים קשיח, אך ניכר בעליל כי הוא דוחק באו"ם ומאתגר אותו, תוך שהוא מתריס כלפיו שאם לא יתעלה לצו השעה - יוכיח את אפסותו כארגון משליט סדר ונורמות בינלאומיות מתוקנות בעולם. בוש טען כי סבלנותו של האו"ם, אם רואה הוא עצמו כגוף רלוונטי, צריכה הייתה לפקוע מזמן לנוכח העבריינות של עיראק בעשור האחרון.
המשפט האופרטיבי העיקרי בנאום הנשיא בוש היה זה בו הודיע שארה"ב תפעל יחד עם מועצת הביטחון על מנת להביאה להחלטה חדשה, שבעקבותיה תצטרך עיראק לציית או לשאת בתוצאות. הדרישות האמריקניות הן רב ממדיות: לא די בכך שעיראק נתבעת לממש את התחייבותה להתפרק מכל חימוש לא קונבנציונלי שברשותה, אלא היא גם נדרשת לעמוד בתביעות ישנות בתחום גישתה כלפי מיעוטים, בתחום מעורבותה בטרור ובעוד תחומים שכאלה שבהם נמצאה לוקה בעבר.
לאור הדגש בנאום הנשיא על החוּמרה שבהצטיידות עיראק בנשק לא קונבנציונלי, הדעת נותנת שמרכז הכובד של ההחלטה שארה"ב תנסה להעביר במועצת הביטחון, יתמקד בנושא הפיקוח והפירוק מנשק שכזה שהיא מחזיקה או מפתחת. הנשיא אמנם נמנע מלהיכנס לעובי הקורה של מנגנון פיקוח הנשק, אולם סביר להניח שבהמשך יהיה למנגנון זה סמכויות פולשניות ואפקטיביות יותר מבעבר.

זירה רחבה - לא הרפתקנות

אם תלך ארה"ב בכיוון זה, הרי שיש בכך משום מפנה מסוים בגישתה עד הלום, בכך שהיא מעתיקה, ולו לרגע, את פעילותה אל הזירה הבינלאומית.
ניתן אמנם לטעון שמהלך זה נועד לגייס תמיכה ולגיטימיות בינלאומיות למהלכים חד-צדדיים אפשריים בעתיד. ניתן גם לומר שהדבר בא להוכיח לציבור האמריקני שהממשל פועל בחזית רחבה, ולא בצורה הרפתקנית. אלא שהכניסה לפעילות באמצעות מועצת הביטחון של האו"ם עשויה לקבל דינמיקה משם עצמה. מדינות מפתח במועצה עשויות לגרור את ארה"ב לכיוונים שכלל לא התכוונה אליהם. כך למשל, אפשר שבשבועות הקרובים תהפוך סוגיית משטר הפיקוח לנושא המרכזי בו ידושו הצדדים. סביר אף שגם עיראק תנסה לתמרן סביב סוגייה זו, על מנת להרחיק מעליה את סכנת התקיפה, ועל מנת להרוויח זמן ולהעמיד מכשולים בינלאומיים בפני ארה"ב.
הנשיא לא הרבה עוד לדבר על שינוי המשטר בעיראק כתוצאה המועדפת בעיניו. עם זאת היה בנאומו רמז לכך שזו עשויה להיות, בסופו של דבר, התוצאה של המתווה העקלקל בו הולך הוא לפי שעה.

ויכוח פנים-אמריקני נוקב

ברקע המהלך האמריקני האחרון ניצבת זירת-התמודדות פנים-אמריקנית קשה לא פחות, שטרם התגייסה במלואה מאחורי כוונות הממשל לצאת למתקפה מקדימה חד-צדדית. בארה"ב פנימה, אפילו בקרב חוגי הממשל, זרועות הצבא וקהיליית המודיעין, נמשך ויכוח נוקב סביב אופייה הרצוי של פעילות נגד עיראק. הרבעון האחרון של השנה האזרחית הנוכחית, סביר שיעמוד אפוא בסימן דיונים נוקבים, הן בקונגרס והן בזירת האו"ם, בד בבד עם המשך ההכנות האופרטיביות לקראת מהלך צבאי אפשרי, שעדיין מצויות על סדר יומו של הממשל. באשר ללוח הזמנים - זה לפי שעה עדיין נאמד בשבועות אחדים, לא בחודשים.

ד"ר עוזי ארד, ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבין-תחומי הרצליה