מירי כץ: עשיתי את זה טוב מאוד

באחד מערבי חמישי לפני חמש שנים צלצל הטלפון במשרד עורכי-הדין המשותף של מירי כץ ושל בעלה. מהעבר השני של הקו היה יעקב נאמן, שר האוצר דאז. נאמן הציע לכץ את תפקיד יו"ר רשות ניירות ערך. בתוך 24 שעות, עוד לפני שקלטה את משמעות התפקיד, הוא כבר היה שלה.
חמש שנים חלפו מאז, ובשבוע שעבר הגיעה לסיומה הקדנציה של כץ והיא פרשה. ברגע של הפוגה אפשר לשמוע אותה מגניבה אנחת רווחה קלה ואומרת: "עבדתי כאן קשה". כץ אולי לא תודה בכל הקשיים שבהם נתקלה לאורך התקופה, אבל באחד מהם היא מודה. כאשר היא נשאלת אם רכשה אויבים היא עונה בחצי חיוך: "חוץ מאריה"?
אריה מינטקביץ', יו"ר רשות ניירות ערך לשעבר, היה זה שהמליץ עליה להחליף אותו בתפקיד. גם אם כץ אינה מוכנה להודות בכך בפה מלא, ההמלצה נבעה משיקול עיקרי אחד: שהיא לא תאיים על צילו הגדול המרחף מעל לרשות. מינטקביץ' לא רצה להיפרד כל-כך מהר מההילה שנישאה מעליו כיו"ר האימתני והכל-יכול של הרשות, ועשה כל מה שאפשר כדי לשמור עליה. למזלו הטוב, כץ לא חיפשה לערער את מעמדו, למרות שיכלה, אבל היא גם לא מילאה את תפקיד הבובה כפי שאולי ציפה שתעשה.
כץ, שנכנסה לנעליו הגדולות של מינטקביץ', יוצאת מהן היום מלאת סיפוק (אם כי קרוב לוודאי שלא היתה מתנגדת למלא קדנציה נוספת) ועם ניסיון רב שרכשה במהלך התקופה. יש בי יותר חשדנות כלפי אנשים, אבל אולי גם לא מספיק.
מה שבטוח, היום אני הרבה יותר חכמה ויודעת ששום דבר לא קורה במקרה", היא אומרת.

לאן תמשיכי הלאה? יש סיכוי שתבחני בעתיד אפשרות למלא תפקיד ציבורי אחר?

"לא יודעת. תחום הניהול עורר בי עניין, ובמלוא הצניעות, עשיתי את זה טוב מאוד. הייתי רוצה לבחון אפשרויות, ודווקא כאלה שיש בהן איזו עשייה חברתית, ולאו דווקא בתחום העסקי. אחד הדברים שמצאתי בהם עניין כרגולטור הוא היכולת להביא ערך מוסף חברתי. זה נשמע נורא קלישאי לדבר על מצוינות, אבל לאורך התקופה שלי ברשות באמת ניסינו להכניס סטנדרטים של מצוינות לעשייה הציבורית. חשוב לי לחוש תחושה של עשייה ושליחות, כמו למשל בתחום החינוכי, תחושה אמיתית של עשייה חברתית. אם לא אמצא משהו לרוחי, תמיד שמורה לי האופציה לחזור לעריכת-דין.
"מצאתי עניין בתפקיד ואני מאמינה שגם עשיתי הרבה לשיפור התחום. זה מה שהניע אותי. הצד הפחות נוח שגיליתי בתפקיד הציבורי הוא שלעתים הרבה יותר חשוב איך הדברים נראים מאשר מה שהם באמת. לפעמים אנשים לא באמת מסתכלים על מה אתה עושה ומה מניע אותך. אחת הדוגמאות הקיצוניות היתה הטענה שעלתה מדי פעם בתקשורת, לפיה הרשות לא עוסקת בשנים האחרונות באכיפה. כשבודקים את העובדות מגלים שלא רק שעסקנו באכיפה, אלא שמבחינתנו אף אחד לא היה מעל החוק. כשהגענו לאכיפה לא הבחנו בין אנשי עסקים ידועים לבין אלה שאף אחד לא שמע עליהם.
אבל גיליתי שככה עובדת הביקורת: מישהו אמר משהו, נוצר דימוי, ומפה והלאה לא טרחו לבדוק את העובדות.
"אני ערה לבעיה שקיימת בתפקידים ציבוריים. יש מחיר גדול שמשלמים בזה שמרגיזים סקטורים מסוימים. היום, באופן מצחיק, בן-אדם בא לחקירה ברשות ניירות ערך ומביא איתו את היחצ"ן".

רצית להמשיך בתפקיד?

"לא נלחמתי להמשיך. זכותו של שר לעבוד עם האנשים שהוא רוצה לעבוד איתם. יש עדיין דברים שנמצאים בתהליך ברשות ניירות ערך. אחת הסיבות שבגללן שקלתי להישאר בקדנציה נוספת היא מערכת הדיווח האלקטרונית, שטרם הושלמה. אבל כתפיסת עולם אני לא חושבת שקדנציה צריכה להיות יותר מחמש שנים. אם היו שואלים אותי לפני שנתיים, הייתי אומרת שחמש שנים זה מספיק".

יש איזו אכזבה, או תחושה של פגיעה באגו, מעצם העובדה שלא האריכו את כהונתך?

"היו לי יום-יומיים של תסכול ואכזבה, ובזה זה התמצה. אני מניחה שהיתה גם פגיעה באגו. אני לא בן-אדם אופטימי מטבעי, ומבחינה זו התגובה שלי הפליאה אפילו אותי עצמי. בסופו של דבר לא נולדתי בתפקיד, ועוד אמצא דברים שמעניינים אותי בהמשך. את החוזק קיבלתי דווקא מהעובדים. הגעתי למערכת של אנשים אינטליגנטיים, ואני רואה הישג ביכולת לרכוש את הערכתם, ואותו אקח איתי הלאה. במישור האישי התקדמתי והתפתחתי, וזה ישמש אותי בעתיד. העובדים ברשות יעידו שכבר בימי הראשונים הצהרתי שמים עומדים הם דבר רע".

חילופי התפקיד היו מהלך פוליטי לדעתך?

"אני לא יכולה לדעת מה מניע את השר. לא ידוע לי שהיו טענות על התפקוד שלי. היו בינינו יחסי עבודה טובים וקיבלתי ממנו גיבוי".

אחד הצדדים היותר מסקרנים בעבודת הרשות הוא החקירות. מה השיקולים העומדים מאחורי החלטה לפתוח בחקירה? כמה היא מושפעת מהעובדה שמדובר באנשי עסקים מוכרים וגדולים, אם בכלל?

"מה שמניע את השיקולים לפתוח בחקירות זה פחות מי עשה, כמו מה סוג העבירות שנעשו, אותן אנו מאתרים ככשל שוק. כשהיתה תקופה שבה הורצו מניות בסכומים קטנים, תפסנו את האנשים, כשהיה נושא האינטרנט עסקנו בהרצת
מניות דרך האינטרנט, וכאשר התעוררו בעיות בנושא פקיעת אופציות המעו"ף - טיפלנו בו. ואני מוכרחה להחמיא לחוקרים, שהשתלטו על הטיפול בנושאים האלה בצורה יוצאת מן הכלל. מה שמניע הוא נושאים הנתפסים ככשל שוק בתקופה נתונה - בין אם החשדות מיוחסים לאנשים אנונימיים או מוכרים".

היתה לך מעורבות אישית בחקירות?

"הייתי מעורבת במדיניות. לא שהיתי בחדרי החקירות, אבל הייתי במעקב צמוד, תוך מתן סיוע צמוד".

היו סיטואציות מביכות שבהן נאלצתם לראות מנהלים מכובדים וחזקים נשברים?

"אם מגיעים למסקנה שיש מקום לחקור, משתדלים לנטרל את ההרגשה הזו. למשל, בדרך למשרד ראיתי שוטר עוצר עובד זר. כתפיסת עולם יש לנו בעיה עם העובדים הזרים, אבל כשאתה רואה סיטואציה כזו, נכמר לבך. אבל כשזה התפקיד שלך, אתה מקשיח".

מה החלקים הקשים יותר בתפקיד?

"יש את החלק המובנה, והוא לקבל הרבה החלטות שהן משמעותיות לאנשים רבים ולשוק ההון. את הרבה פעמים צריכה להיות בטוחה, כשאת דורשת משהו או מעמידה מישהו לחקירה, וצריך לא לעשות את הדברים בקלות ראש או בהיסח דעת. דווקא התחום הפלילי הוא הפחות בעייתי, כי אנחנו מגובים בעובדות. אבל בהרבה מקרים אחרים של קבלת החלטות זה לא כל-כך שחור-לבן. אתה מנהל דו-שיח ורואה את הקושי שאתה מציב בדרישות, והרבה מההחלטות צריכות להתקבל במהירות. היו תקופות שבהן חיפשו אותי או ניסו לעוות את מצב הדברים, וזה לא נעים לקום בבוקר ולגלות על עצמך כותרות בלתי נעימות. בעיקר כאשר אתה בראשית הדרך והעובדים עדיין לא מכירים אותך, ואתה צריך לבוא ולנהל את יום העבודה כרגיל כאילו זה לא נודע לך".

מה הצדדים שפחות אהבת בעבודה?

"תמיד, כמו בכל תפקיד, ישנה גם השגרה האפורה. תמיד יש צורך לטפל בנושאים שנמצאים בשולי העשייה, אבל גוזלים המון זמן הכרחי.

כמו למשל?


"כמו נושאים הקשורים לניהול המוסד לתקינה, או הצורך להשיג הסכמות של הרבה מאוד בעלי תפקידים בכל הנוגע לחקיקה. מכיוון שלרשות אין סמכות חקיקה עצמאית, כל פונקציונר שיש לו איזושהי נגיעה לעניין יכול לעכב חקיקה
אם אינה תואמת את השקפת עולמו, או מה שהוא מגדיר כהשקפת עולמו. לכאורה זה אמור לפעול לשיפור התהליך, בפועל זה מחייב לא פעם עבודת שכנוע ארוכה, גם של אנשים שלא באמת בקיאים בנושא. כי כמו שהגדירה את זה פעם
עובדת בכירה ברשות: 'למקל יש תמיד יותר כוח מאשר לגלגל'".

יש נושא שבדיעבד היית מטפלת בו אחרת?

"אני מניחה שכמו בכל ניהול של גוף גדול, יש בעיות שבהן בחוכמה שלאחר מעשה אפשר לחשוב על פתרונות משופרים יותר - יותר בצורת הטיפול מאשר במהות. אחד המקרים שאני זוכרת כרגע הוא עניין היועץ המשפטי לשעבר של הרשות. במסגרת שינויים ארגוניים שערכתי ברשות, רציתי למנות לצידו מנהלת למחלקה המשפטית. מכיוון שהיה מדובר על מערך של ארגון מחדש, כינסתי את העובדים כדי לעדכן אותם על השינויים הצפויים. לא העליתי על דעתי את הדרמטיזציה שישיבה כזו תיתן לעניין. איכשהו, למרות שהשינוי סוכם עם היועץ והיה על דעתו, ולמרות שלא נלקחה ממנו שום סמכות, היה מי שדאג לנפח את הדברים כך שיתפרשו כסוג של הדחה וגם יוצגו כך לתקשורת. בדיעבד ייתכן שהייתי צריכה לנהל את הדברים בפרופיל נמוך יותר בתוך הרשות, ומצד שני לא להוציא הודעה מסודרת לתקשורת, כדי שלא תהיה ניזונה משמועות מגמתיות".

לפי מה שאת מתארת התקשורת עשתה לך חיים קשים.


"היו תקופות שכל מיני בעלי אינטרסים ניסו לבחוש ולהציג תמונה מעוותת של הרשות. המחשבה הראשונית שלי היתה שישפטו אותנו לפי העשייה, כי אני באה מהאסכולה של 'מעשיך ידברו', ולא חשבתי שאני צריכה לעבוד בדרך של מכירת חומר לעיתונאים. אבל גיליתי שזה לא ממש כך. התברר לי שאנשים עסוקים, ואם אתה לא מוסר להם חומר מטעמך, הם ניזונים מאינטרסנטים. אבל אני מודה שעם הזמן העיתונאים שעקבו אחר עבודת הרשות למדו להכיר את הפן המקצועי, וכשהבסיס היה מקצועי, היה שינוי דרמטי בהתייחסות ונפסקה ההתעסקות באותה מראית עין שהיה מי שרצה ליצור. התחילו לסקר את העשייה ולא את הפרשיות, שבשיא הכנות הן תמיד היו סילוף או ניפוח מטורף של עניינים. אומרים שבעסקים אם אתה עובד קשה אין לך זמן לעשות כסף. כנראה שבתפקיד ציבורי, אם אתה עובד קשה אין לך זמן לעשות יחסי ציבור. מעולם לא ישבתי עם עיתונאים לארוחת צהריים".

במהלך כהונתך הופעלו עלייך לחצים כלשהם?

"לא בצורה ברורה. מהר מאוד הבינו שאני לא בן-אדם שאפשר להפעיל עליו לחצים. אחד הדברים שהפתיעו אותי הוא שאנשים רצו להכיר אותי לאנשים אחרים, כדי שיוכלו להיפגש איתי. אבל לא היו איומים ולא לחצים, גם לא בענייני
חקירות. הופעלו לחצים עקיפים על-ידי אנשי יחסי ציבור, למשל דרך העיתונות".

בדיעבד, התפקיד היה גדול עלייך?

"המבחן הוא בתוצאה. אני משאירה מערכת מקצועית שעברה שינויים לא מעטים בכוח אדם. קידמנו נושאים מבניים בשוק ההון, שינוי תפיסה בבדיקת דו"חות כספיים. תמיד קיים החשש, אבל אם לא הייתי חושבת שאני מסוגלת לבצע את התפקיד, לא הייתי נכנסת אליו".

מה דעתך על מחליפך, משה טרי?

"אני לא מאלה שחושבים שמי שהיה לפניהם ומי שיבוא אחריהם הוא פחות טוב מהם. בכל מקרה, נדרתי לעצמי, אחרי מה שעברתי, שאני לא אדבר על מי שיבוא במקומי מטוב ועד רע. אני מאחלת לטרי הרבה הצלחה. אני גם לא מאמינה שאני צריכה לתת לו עצות. כן אעשה לו חפיפה מסודרת".

אחת הטענות שהועלו כלפייך היתה שלא הבאת איתך ניסיון מהשטח.

"נכון שלא סחרתי בניירות ערך, אבל ישבתי בחברות ציבוריות, אני מכירה את תחום המשפט המסחרי, יש לי יכולת לימוד טובה ולא חיפפתי בדברים. ניסיתי לרדת לעומקם של דברים. רגולטור לא אמור להיות איש שטח".

טענו גם שאין לך הכריזמה הדרושה לתפקיד.

"כריזמה, כמו כל כישור אחר, יכולה לעזור, אבל אני חושבת שיש כישורים שהם יותר משמעותיים. אם נדרשה רמת עבודה טובה - השגתי אותה. אולי יש מי שרצה לקבל איזו דמות הוליוודית. אבל אני לא רואה שזה פגע בעבודת הרשות. אין לי אולי כריזמה, אבל גם אין לי מגלומניה".

על פרשת איזנברג

כניסתה של כץ לתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך היתה רצופה בקשיים לא רק משום שהיתה דמות כמעט אנונימית, אלא גם בגלל פרשיית איזנברג. לפני שנכנסה לתפקיד, נענתה כץ לפנייתו של איש העסקים הרי ספיר, לשלוח מתמחה ממשרד עורכי-הדין שלה, כדי שיצביע מטעמו של ספיר באסיפת בעלי המניות של חברת ערד שבשליטת שלמה איזנברג, שספיר ייעדר ממנה. תוך זמן קצר התברר כי ספיר נאשם בכך, שרכש עבור לקוחותיו מניות של ערד מאיזנברג כדי שיוכל להשתתף באסיפה ולהצביע באופן שיסייע לאיזנברג להשיג את הרוב הנדרש לאישור עסקת בעלי עניין גדולה. ספיר, לכאורה, לא נעדר במקרה מהאסיפה.
כץ: "נהגתי עם אדם (הרי ספיר - ג.ח) שהיו לי סיבות להאמין שהוא ישר והגון. זה כמו שחבר היה מבקש ממני להעביר לו חבילה בדואר כי אני בדרך לתל-אביב, ולא הייתי יודעת שיש בה סמים. הרי אמר לי שיש ישיבת דירקטוריון
בתל-אביב וביקש שאשלח סטאז'ר שלי שייצג אותו. זה היה משיקולי נוחות, וגם חשבתי שזה דבר נכון לשלוח סטאז'ר לשטח, במקום שיישב כל היום במשרד סביב קלסרים. היה לי המזל שבמקרה נודע לי באיזו חברה מדובר, כאשר יום למחרת הסטאז'רים במשרד דיברו על מה שנכתב על האסיפה בעיתונים. כשנכנסתי לתפקיד הדבר הראשון שעשיתי היה לידע את פרקליטות המדינה והיועץ על הפרשה. פניתי גם אישית לפרקליט מחוז מיסוי וכלכלה, שיפקח במקומי על החקירה. זה מצב מאוד לא נעים, כי אתה מעורב בסיטואציה שאין לך יד ורגל בה".