יש לה קווים אדומים

הציעו לה להנחות תוכנית לייט נייט של סקס בלוויין, הזמינו אותה לאודישן לסרט עלילתי והיא גילתה שיהיה עליה להצטלם שם בעירום, ובפעם אחרת הבמאי ביקש ממנה לגנוח. על כל אלה אמרה שירלי עודד "לא", חד וחלק.
לעודד, 27, שחקנית בהתהוות, יש מראה תימני סקסי-פראי, גוף חתיכי פלוס (היא עושה קיק-בוקסינג אצל שלומי ברדה) וקול רדיופוני, המשמש אותה בתוכניתה "הצגת יחיד" ברדיו "אמצע הדרך" )MF90). אין פלא שכל הנתונים האלה מזמנים לה הצעות מפתות מהסוג הנ"ל. אבל אל תטעו בה. היא גדלה והתחנכה בשכונת חפציבה בחדרה, על ברכי היהדות. כדי ללמוד משחק היתה צריכה לעשות "שאלת רב", ורק אחרי שהרב אישר היא יצאה לדרך.
עודד מצהירה שהמשחק הוא נשמת אפה. נכון, היא מצנזרת עירום, אפילו כשמדובר באמנות, אבל חולמת על תפקידים גדולים ומרגשים ויש לה אמביציות מפה ועד הודעה חדשה. אם לא מציעים לה, היא פשוט קמה ויוזמת. וכך ממש עכשיו היא בעיצומה של כתיבת תסריט. את הפריצה שלה לבמה היא עושה בתפקיד רוזה הנועזת בהצגה "סאלח שבתי", לצד זאב רווח, שבשבחו היא לא מפסיקה לדבר.
"הבאתי מתוכי לתפקיד מרדנית תימנייה, שלובשת שמלה אדומה ורואים לה טיפונת ציצי. 'איך את מתלבשת, יא אדמונית בת איזבל, בארץ הקודש?', גוער בי סאלח בהצגה".

זה לא קצת אנכרוניסטי, לעשות היום את "סאלח שבתי"?

"למרות שמדובר במעברות של שנות החמישים, זאביק קירב את ההצגה לתקופתנו, בשונה מההפקה לפני 14 שנה. הוא מדבר על אחדות עם ישראל, על כך שאנחנו דור הגאולה. המטרה של זאביק בגדול היא לשמח את הקהל במצב הנורא בו אנו חיים, ובאמת בסוף כל הצגה הוא מדבר לקהל וזוכה למחיאות כפיים נלהבות. חשבו שההצגה תרד אחרי שלושים פעם והנה היא רצה כבר מאה הצגות".

את חושבת ששאלת הקיטוב העדתי בחברה הישראלית עדיין רלבנטית?

"למרות שגדלתי בדור אחר, לצערי אני עדיין נתקלת במקומות שיש בהם העדפות לעדות מסוימות. לדוגמה, באודישנים לוקחים תמיד את השחורים לתפקידים של צ'חצ'חים בעיירות פיתוח, ואת האשכנזים יקחו לתפקידים של רופאים ועורכי דין. מה, תימני לא יכול להיות דוקטור?".
היא גדלה כאמור בחפציבה, "כרם התימנים" של חדרה, בת לציונה ושאלתיאל ז"ל ואחות לשי, גד ושביט. היום היא שבה לשכונה כדי לכתוב עליהם תסריט. "התימנים הם קטע, הם סרט. יש לי סבתא, נעומי, שאני חיה איתה כבר 27 שנה ו-27 שנה אין לה כסף. היא כל הזמן אומרת לי 'יא בינתי, אם היה לי הייתי נותנת לך'. פתאום בחודש שעבר היא דפקה קנייה של מקרר, מיקרוגל, תנור אפייה, סלון. היא פשוט קנתה הכל, אבל אין לה כסף...
"השכונה הזאת היא קומונה", נזכרת עודד במחוזות ילדותה. "אזור כפרי יפהפה. אבא שלי התחתן עם אמא שלי בשכונה, וגם אח של אבא התחתן שם עם אחות של אמא. תארי לך סצינה בסרט, שכל הזקנות של חפציבה יושבות במרפסת של סבתא נעומי וכל הזמן מרכלות. זאתי איך התלבשה, זאתי התגרשה... אם אני באה לסבתא שלי עם חולצת בטן, היא חוטפת התקף לב ואומרת לי שכל המלחמות בעולם קורות בגלל הלבוש הזה שלי. וזה, נדמה לי, החיבור שלי לסאלח... השכונה שלנו היא כמו שבזי. אין מדרכות ויש הרבה ירק מסביב. מה שיפה בשכונה זה שמצד אחד כולם רכלנים, כל היום מעניין אותם מהשכנים, אבל מצד שני הם גם מאוד עוזרים אחד לשני. זו משפחה אחת גדולה".

את חיה בין שני עולמות, המשחק והשכונה.

"אני יודעת שיש פה סתירה, יש בי פיצול. מצד אחד אני משדרת סקסיות, ומצד שני העולם שגדלתי בו, המשפחה הפרימיטיבית. אבל בגלל החינוך שלי יש לי קווים האדומים ברורים מאוד".
היא מעידה על עצמה שהיתה ילדה פעלתנית במיוחד: "עשיתי הכל. רקדתי, פיסלתי, ציירתי, שרתי, גם היום אני עושה הכל, משדרת, משחקת, מביימת".
לפני תשע שנים נפטר בפתאומיות אביה, שאלתיאל, שהיה קבלן ידוע בחדרה. במהלך השבעה הגיעו רבנים גדולים לנחם את המשפחה, וככה יצא שכל יושבי הבית חזרו בתשובה - חוץ ממנה. "כשהתחלתי ללמוד תיאטרון, אחי הבכור לקח אותי לעשות 'שאלת רב' אצל הרב חומרי בראשון לציון, שאגב, מאז אני הולכת אליו בכל חודש לקבל ברכה. אחי, שרצה מאוד שאלמד משפטים, אמר לרב שאני רוצה ללמוד תיאטרון, והרב אמר שזה בסדר. אז אחי ניסה לשכנע אותו שזה עולם תאוותני, עם שחיתויות ועם סמים, והרב בכל זאת נשאר איתן בדעתו. גם כשעברתי להתגורר בתל אביב, אחי כל הזמן נלחץ וניסה לשמור עלי".

ומה את חושבת על כך?

"אני חושבת שהעולם של המדיה ושל המשחק הוא מאוד תחרותי ויכול להיות הרסני. אבל לי יש בסיס חזק ומשפחה, בעיקר אמא שלי הנפלאה, שבזכותה אני באמת לא נופלת לסמים ולא מאבדת את הזהות שלי, את השורשים. נכון, זה די מפתה לשכב עם במאי בשביל תפקיד ראשי בסרט, אבל אלה הקווים האדומים שלי".

והיו לך הצעות כאלה?

"כן, אבל אלה מושגים שרחוקים ממני. למרות זאת, אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר חוץ ממשחק, כי כשאני אומרת משחק אני מרגישה שאני נושמת".
עודד למדה ב"בית צבי" ועזבה אחרי שנה. "הלכתי להשתקם אצל הלל נאמן, מורה נפלא ואב רוחני שפיתח לי כלים". היא הופיעה באירוויזיון כרקדנית בלהקה של דנה אינטרנשיונל, שיחקה בתיאטרון "תמונע" של נאווה צוקרמן ב"משחקי אימפרוביזציה", בפרינג' השתתפה ב"חוק הפיצה" וביימה הצגה לבני נוער, "למה דווקא לי". אבל נכון להיום היא מקדישה את מירב מרצה לתוכנית הרדיו השבועית שלה, "הצגת יחיד" ברדיו "אמצע הדרך", אותה היא מגישה מדי יום רביעי ב-22.00 בערב. "זו תוכנית שמארחת אמנים, העונים גם לשאלות שמפנים המאזינים. מגיעים גם מוסיקאים ובמאים ובכלל יוצרים שיש להם מה לומר. התוכנית שלי, שאני עושה אותה כבר שש שנים, מאוד מעודדת את היצירה הישראלית. אנחנו משמיעים בה רק שירים ישראליים. יש לי מפיקה מדהימה שקוראים לה בת שבע, ושלומי לאופר הוא יועץ התדמית שלנו. כולנו עובדים יחד בהנאה מרובה.
"בתוכנית אני שואלת שאלות עיתונאיות, אבל מצד שני גם מגינה על המרואיינים שלי, בגלל שאני שחקנית. גם דברים שאני לא כל כך אוהבת אני לא קוטלת, כי אני מגיעה מעולם היצירה. אני בעצם כמו אמא שמגינה על הילדים שלה...".

וחוץ מילדים, מה עם חבר?

"היה לי חבר ארבע שנים, והוא הספיק כבר להתחתן ויש לו ילד. אני צריכה מישהו שיהיה מאחורי ושלא יחסום אותי. רוב הבחורים שיצאתי איתם חסמו אותי".