שתף קטע נבחר

סיירת מטכ"ל של מד"א - בשטחים

ארגון "הצלה יהודה ושומרון" מציין שנתיים עצובות לקיומו, במקביל לאינתיפאדה הפלסטינית. הארגון, שהוקם על ידי תושבי ההתנחלויות כדי להוות ארגון הצלה התנדבותי - הפך בפועל לכוח חלוץ, שאנשיו מגיעים ראשונים לזירת כל פיגוע בשטחים

"כאשר יש אירוע ואנחנו מקבלים קריאה במירס, אנחנו לא תמיד יודעים מה נמצא בשטח. כבר קרה לא פעם שהגענו לשטח והתברר לנו שמדובר לא ביהודים - אלא בפלסטינים, והמשכנו לטפל בהם. אני זוכר שקיבלתי קריאה על תאונת דרכים בצומת דיר-שראף, טסתי למקום, וראיתי בתוך הרכב שני פלסטינים לכודים. לא חשבתי פעמיים וחילצתי אותם, ולמעשה הצלתי אותם. החובשים חתומים על אמנה. זה לא משנה אם מדובר ביהודי או לא".
הציטוט הזה שייך לאסי יצחקי, מפקד תחנת כיבוי והצלה קרני שומרון, ומתנדב ב"הצלה יהודה ושומרון", הארגון שזכה לכינוי המחייב "סיירת מטכ"ל של מד"א". מאות המתנדבים הם תושבי ההתנחלויות - שרבים מהם מכירים היטב את הצירים ואת חרדת הפיגועים היומיומית. בימים אלה מציין הארגון שנתיים להקמתו - במקביל לפרוץ האינתיפאדה.
אז, לפני כשנתיים, פנו פרמדיקים ורופאים מיהודה ושומרון לרענן עמרן, קב"ט בית"ר עילית, ויוסי גולדברגר, מתנדב ותיק במד"א, וביקשו מהם להקים ארגון הצלה בשטחים ו"לעשות סדר", על מנת לייעל את העבודה בשטח. שניהם החליטו להרים את הכפפה.
בהצלה יהודה ושומרון יש היום 500 מתנדבים, שפרוסים ביהודה, שומרון, עזה ובקעת הירדן. בחיי היום-יום הם עורכי דין, רופאים, רואי חשבון, אקדמאים, קצינים בצבא ובמשטרה. "הארגון עובד על תרומות שמגיעות מהארץ ומחו"ל, מאנשים פרטיים, וחברות", מספר גולדברגר. "כל חבר מקבל ערכה שיש בה מכשיר קשר מירס, ציוד רפואי מתקדם, נורית חירום ותגי זיהוי".
עמרן מוסיף: "בזמן אירוע, האזרחים יותר זמינים ומגיבים בצורה יותר מהירה מהמשטרה והצבא. לכן כשהקמנו את הארגון, המוטו היה ליצור מערך תקשורת שיחבר בין כל הגורמים בשטח, שיכולים לדבר על רשת אחת וזאת על מנת לייעל את העבודה, ולקצר את זמן התגובה".
אחד מבכירי אנשי הרפואה בשטח אומר ל-ynet: "כל הגורמים בשטח מחוברים: כוחות רפואה, פרמדיקים, קב"טים, כיבוי, צבא ומשטרה. "הצלה" איגד את כולם לגוף אחד. אנשי ההצלה מכירים את הגזרה שלהם, את השטח, זה הבית שלהם. הם נמצאים בכל מקום. אם יושב לי בן-אדם בעורף וחושב שהוא ינהל לי את השטח הוא טועה טעות חמורה. כוחות הצבא, המשטרה והכיבוי השכילו להבין את זה. לא יכול להיות שמאיזה עיר בארץ ישב לי מנהל אזור וינהל את האירוע. מי שלא חי פה לא יכול להבין פה את המציאות".
חיים זייד, פרמדיק כבר 20 שנה, נזכר: "לפעמים יש מקרים שאי אפשר לשכוח. הסיוע הכי קשה שלי היה בפיגוע ירי לפני שנה בכביש עוקף עזון. היה ירי לעבר רכב ישראלי, בתוך הרכב הייתה משפחה. קיבלתי קריאה במירס על פיגוע וטסתי למקום. כשהגעת, ביחד עם כוחות נוספים, ראינו ארבעה פצועים. התחלנו את הטיפול. ליד הנהג ישבה אשה, שבתחילה לא זיהיתי אותה. היא נפגעה מכדור בחזה. ניגשנו לאוטו לחפש ניירות לכתוב תעודת פטירה - ורק אז התברר לי שזאת תחיה, בת דודה שלי".

לא עוצרים לרגע לחשוב? לא קורה שאתה אומר, רגע, מה אני עושה פה בכלל?

"אין היסוסים. לא קרה לי דבר כזה בחיים. מי שבוחר במקצוע הזה כמו הרבה דברים אחרים צריך להיות פריק. באירועים קשים זה משאיר עלי רושם קשה מאד. לפעמים לוקח שבוע עד שאני מתאושש".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: הצלה יהודה ושומרון
צוות הצלה יש"ע בפעולה
צילום: הצלה יהודה ושומרון
מומלצים