"לרגע לא חשבנו להישבר"

"חיינו שני אנשים על קופסת שימורים אחת ליום, בלחץ ובאווירה מחניקה, אבל לרגע לא חשבנו לוותר או להסגיר את עצמנו", כך אומר ל-ynet אחד המתבצרים במוקטעה, לאחר נסיגת צה"ל אתמול (יום א').
לדברי האיש, תושב איזור רמאללה, שאמש כבר היה בביתו, היו במוקטעה במהלך המצור יותר מ-400 איש. לדבריו הראיס נהג להסתובב בין האנשים לתמוך בהם ועזר בהעלאת המורל.
לדבריו, התנאים הפיסיים במקום היו קשים. "שלושה ימים היינו כמעט ללא אוכל. אחרי שלושה ימים הגיע רכב עם אוכל ומצרכים, ישראל הכניסה חצי מן הכמות וחצי החזירה. גם הסיגריות זה סיפור, החיילים גנבו חצי מהכמות וחצי הם החזירו ולא איפשרו להכניס אלינו. היינו מקבלים פיתה לשני אנשים, ואוכלים מקופסת שימורים אחת. לרוב קופסת סרדינים או טונה לפעמים חתיכת גבינה. גם בנושא המים המצב לא היה טוב יותר ב-10 הימים של המצור שטפתי פנים רק פעמיים. על גילוח או מקלחת אין מה לדבר".
המבוקש הוסיף כי "היה לחץ עצום בפנים. היה דחוס וחם, במיוחד לאחר שהישראלים הרסו את המזגנים. יותר מ-400 איש במצב כזה זה בכלל לא פשוט. היו שני רופאים אחד בסביבת הראיס ועוד אחד נוסף שהיה בינינו".

איך היה מצב רוחו של ערפאת?

"הראיס היה במצב רוח טוב, היה מסתובב בין החדרים ומעודד את האנשים, באחת הפעמים אפילו החזיק נשק ורצה לצאת עם זה לכיוון הישראלים אבל המשמר שלו מנע זאת ממנו".

האם הוא ואתם נלחצתם מהדיווחים על ההנהגה האלטרנטיבית שנרקמה בעוד הוא תחת מצור?

"הראיס ניהל את העניין הזה בקור רוח גדול, הוא היה מדבר עם הרבה אנשים בטלפון, במיוחד באופן קבוע עם אחד מבכירי הרשות ומספר בכירים בתנזים. הוא לא היה לחוץ ולא חשש, הוא ידע היטב מה הוא כוחם של האנשים האלה בחוץ שעסקו בעניין הזה"

הקריאות של החיילים אליכם להסגיר את עצמכם לא השפיעו?

"היינו עם הראיס באותו מצב, אז אין מה לחשוב על להישבר. נכון שחשבנו על הילדים, על הבית, אבל לא נשברנו, מאוד רצינו שיהיה לנו רמקול כדי לצעוק לזה שקורא לנו להסגיר את עצמנו שהוא זה שיסגיר את עצמו לידנו. בקטע הזה ראוי לציין את שר האוצר סאלם פאייד שעמד בכל הקריאות של הישראלים שהופנו אליו אישית לצאת, אבל העדיף להישאר. גם ה-20 שכן הסגירו את עצמם היו במבנה שהצבא איים לפוצץ ולא היתה להם ברירה".

היו רגעים שבהם חששתם לחייכם?

"לא חששנו אבל היה הרבה לחץ. סינוור אותנו אור גבוה שהחיילים הפעילו נגדנו כמעט בכל שעות היממה. היה הרבה רעש של טנקים ושני טנקים ושני דחפורים פעלו באופן קבוע בסמוך אלינו. לעתים הדחפורים פגעו במתכוון במבנה שבו הסתתרנו והרגשנו את הקירות רועדים. הבנו שזוהי מלחמה נפשית, אבל לאחר החלטת מועצת הביטחון והתגובה האמריקנית על הנזק שבמצור, היה לנו ברור שהעסק עומד להיגמר".

האם הייתם עדים לדיבורים על פשרה או על עסקה לסיום המצור?

"היו הרבה פניות ולחצים. האמריקנים היו אומרים לראיס ולאנשיו 'תנו לישראל לטפל בחמאס ובג'יהאד ובתמורה לא ייפגעו אנשי פתח ואנשי אל אקצה', אבל הראיס ואנשיו דחו את זה. היה ברור כי אם היום הם יתחילו עם החמאס והג'יהאד ואנו נסכים להקריב אותם, מחר יגיע התור שלנו, של הפתח. הראיס היה מאוד נחוש שאף אחד לא מעביר לשום גורם שום רשימה של המתבצרים ושלא תתקבל בלשכתו שום רשימה כזו".

בעולם הערבי מישהו ניסה לסייע?

"היתה תקרית אחת בולטת עם שר החוץ הקטארי, זה שכולם מגדירים אותו 'המתחנן'. הוא ניסה להתערב ולשכנע את הראיס ואת אנשיו לפשרה, ביקש שהראיס יסכים להסגיר את 20 המבוקשים שישראל טענה שהם בפנים אבל אחד מיועצי הראיס נזף בו ואמר לו שהוא תבוסתן ושלא כדאי לו לנסות ולהשפיע מהכיוון הזה. הוא קיבל מקלחת נזיפות טובה הקטארי".