עונת 03-02: סיאטל סופרסוניקס

קני אנדרסון התעצב אל ליבו, בוודאי, כשנאלץ לעזוב את בוסטון סלטיקס רגע אחרי הצלחה קבוצתית ואישית גדולה בעונה שעברה, ולנדוד צפון-מערבה לסיאטל. אנדרסון צפוי בוודאי להתעצב פעם נוספת כשיווכח לאיזו מערבולת נשאב, תסבוכת שהוא בכלל לא התכוון להיכנס אליה.
ייתכן שהטרייד שהביא את אנדרסון לסיאטל, ביחד עם ג'וזף פורטה ו-ויטאלי פוטאפנקו האוקראיני, נועד כדי להקל על הפורוורד המדוכדך, וין בייקר, ולאפשר לו לשוב הביתה לאיזור ניו אינגלד. ייתכן שמדובר בניסיון תמים של המנכ"ל ריק סאנד והנשיא וואלי ווקר לרענן את השורות. אולם אי אפשר להתעלם מהאפשרות כי בעצם מדובר פה בפוטש – איתות לגארי פייטון כי העונה הקרובה תהיה האחרונה שלו בקבוצה. והגעתו של אנדרסון, רכז ראוי לכל הדעות, היא הרמז הבוטה שיכל פייטון שבכוונת הבעלים הווארד שולץ והצוות הניהולי להשליך את "הכפפה" ולצפות שמישהו אחר ירים אותה.
ההחלטה האסטרטגית של הסוניקס להיפרד מפייטון במהלך העונה או בסופה, אינה החלטה קלה בוודאי, שכן מדובר באחד משני הרכזים הטובים ביותר בשלב זה ולבטח הרב-תכליתי מבינהם. לפחות מבחינת היכולת, פייטון בן ה-34 רק שיפר את יכולתו שהביאה את הנהלת הבעלים הקודם של הקבוצה, בארי אקרלי, להעניק לו חוזה ארוך טווח לפני שבע שנים תמורת 85 מיליון דולר. מאז זרמו מיליונים רבים בנהרות האשראי של סיאטל והתנקזו בימת הקפה של 'סטארבאקס' ושולץ העומד בראשה. ומבחינתו, פייטון הוא משביח אולי כמו יין ישן, אבל הוא מעדיף את כוס האספרסו שלו טרייה וממריצה יותר.
פייטון עצמו כבר הפנים את העובדה שהוא לא יסיים את הקריירה בקבוצה שבחרה אותו שני בדראפט 90' וכבר הביע את אדישותו בקול רם במהלך העונה שעברה ובדממה רועמת שהשתררה בהיעדרו מהיום הראשון של מחנה קדם העונה. אנדרסון אמנם רק הגיע, אבל יצטרך לקרוא תיגר בשמו ובשם ההנהלה על המנהיגות הבלתי מעורערת של פייטון, למרות שכמו האחרון, גם חוזהו של אנדרסון פוקע בתום העונה ואף אחד לא יתפלא אם יגורש גם הוא.
מי שאין בכוונת ההנהלה להיפטר מהם הם הסווינגמנים הצעירים והמלהיבים דסמונד מייסון ורשארד לואיס, שדווקא האריך את חוזהו הקיץ בשבע שנים נוספות. השניים הם הבסיס עליו מתכוונים לבנות בסיאטל והמאמן, נייט מקמילן, שאכן עשה בהם שימוש רב יותר בעונה שעברה וצפוי להגדיל את כמות דקות המשחק שלהם משמעותית העונה. שאר דקות המשחק יתחלקו בין מעט הכלים שעוד נשארו לסוניקס של היום, ברנט בארי ופורטה. מתחת לסלים, יסתפק מקמילן בג'רום ג'יימס וקלווין בות' הלוחמים אך המוגבלים ובגבוהים המיובאים מאירופה: ולדימיר רדמנוביץ', פרדראג דרובניאק ופוטאפנקו.
בעונה שעברה הספיק חומר השחקנים הבינוני הזה למקום בפלייאוף, בעיקר בזכות הדומיננטיות של פייטון ורוח הלחימה הבלתי מתפשרת שהשליכה על חבריו. העונה, כשפייטון חושב על הקבוצה הבאה שלו, גם תמריץ מקצועי מצידו של אנדרסון לא יעזור והסוניקס צפויים להישאר בתום העונה מחוץ לפלייאוף. פייטון ואנדרסון, בתום העונה, ישארו מחוץ לסיאטל.

שחקן מפתח: רשארד לואיס

החוזה הנדיב שקיבל לואיס לא משאיר הרבה מקום לספק – הסוניקס הולכים עליו ככוכב המוביל שלהם בעתיד ובהווה. לואיס רק בן 23, אבל עם ותק של ארבע שנים כמקצוען. מדובר בעוד אחד מהפרוייקטים המוצלחים הבודדים שיצאו מהתיכון ישירות ל-NBA. בהיסטוריה של הסוניקס יש פרויקט דומה, שון קמפ. ההתחלה המבטיחה נראית דומה, כולם בסיאטל מקווים שהסוף יהיה קצת שונה.

אבידה גדולה: גארי פייטון

פייטון עדיין בקבוצה ואפילו התייצב בסופו של דבר במחנה האימונים שלה, אולם נראה כי הסוניקס הפסידו את הלב והמוח שלהם הקיץ, שנה לפני תום החוזה שלו.

סגל הקבוצה:

חמישיה מוערכת: ג'רום ג'יימס (27, 2.15), ולדימיר רדמנוביץ' (22, 2.08), רשארד לואיס (23, 2.08), ברנט בארי (31, 1.98), גארי פייטון (34, 1.93).
על הספסל: קלווין בות' (26, 2.11), פרדראג דרובניאק (27, 2.11), ויטאלי פוטאפנקו (27, 2.09), אנסו סיסאי (26, 2.06), רג'י אוואנס (22, 2.04), דסמונד מייסון (25, 1.96), ג'וזף פורטה (21, 1.93), קני אנדרסון (32, 1.86).