הקרב על השימוש ההוגן

הצד של משתמשי המחשב במערכה המתמשכת על זכויות היוצרים זכה בשבוע שעבר לתגבורת מכיוון לא צפוי. שני מחוקקים בוושינגטון הגישו הצעות חוק חדשות, שמיועדות להגן על זכויות המשתמשים לשימוש הוגן במחשבים אישיים.
חברת הקונגרס הרפובליקנית זואי לופגרן הציגה ביום ד' האחרון את "חוק החופש והבחירה הדיגיטלית (Digital Choice and Freedom Act), ואילו חבר הקונגרס הרפובליקני ריק באוצ'ר הגיש הצעת חוק דומה ביום ה'.
הצעת החוק של לופגרן מיועדת להגן על זכותם של המשתמשים להעתיק תקליטורים, כותרי DVD וקבצים למטרות של שימוש אישי, בדומה להקלטות של תוכניות טלוויזיה ומוזיקה על קלטות וידאו או אודיו.
ואילו הצעת החוק של באוצ'ר מבקשת לכפות על חברות התקליטים להטביע אזהרה על תקליטורים מאובטחים, בה יצוין כי התקליטורים עשויים שלא לפעול בחלק ממערכות הסטריאו וכונני התקליטורים. נוסף על כך, ההצעה מתירה לחוקרים לפרוץ מנגנוני אבטחה של טכנולוגיות למטרות מחקר ולפרסם את תוצאות מחקרם.
הצעות החוק החדשות מבקשות לתקן את חוק דיגיטל מילניום (DMCA), שאוסר על עקיפת מנגנונים אנטי פיראטיים בתוכנה או חומרה מכל סיבה שהיא. החוק נחקק ב-1998 בלחץ תאגידי הבידור, ומבקריו טוענים כי הוא מספק בידי תאגידים יותר מדי כוח ומונע מהמשתמשים את הזכות ליהנות כראוי מהמוצרים שקנו בכסף מלא וליצור מספר מוגבל של העתקים למטרות אישיות, כלומר, לעשות במוצר שימוש הוגן, שאינו מפר זכויות יוצרים.
על פי טענות המבקרים, חוק דיגיטל מילניום הופך משתמשים שמבקשים להשתמש בטכנולוגיה לתועלתם האישית בלבד לפושעים שדינם מאסר, ומאפשר לבעלי הזכויות להכחיד את מושג השימוש ההוגן ביחס לכל תוכן ששמור בפורמט דיגיטלי".

האינטרנט מסבך את המצב

התשובה לשאלת זכות המשתמשים לשימוש הוגן בטכנולוגיה נתונה במחלוקת בשנים האחרונות. בתי המשפט בארה"ב ובאירופה נקטו בעבר בעמדה מסורתית התומכת בזכויות המשתמשים ליצור עותקים של שירים, תוכניות טלוויזיה ומשחקי מחשב למטרות גיבוי ושימושים אישיים נוספים.
אולם, עידן האינטרנט המסחרי, שהחל באופן רשמי במחצית השנייה של שנות ה-90, סיבך מאוד את המצב המשפטי וערפל את הגבול בין שימוש הוגן לבין העתקה פיראטית. האם גולש שממיר שירים בתקליטור מוזיקה שרכש לפורמט MP3 או צורב עותק גיבוי של האלבום בתקליטור ריק הוא עבריין? לדעת חלק מהמומחים המשפטיים התשובה היא לא. עם זאת, התאגידים מבקשים לאסור על פעולות אלה באמצעות חוקים, מחשש (מוצדק) כי דרך קצרה מאוד מוליכה מהמרת שירים לפורמט MP3 לבין הפצתם ללא רשות בתוכנות שיתוף קבצים באינטרנט.
"החוקים שהתקבלו בשנים האחרונות הפרו את האיזון ההיסטורי בין זכויותיהם של בעלי זכויות היוצרים לבין הזכויות של המשתמשים ביצירות", אמר באוצ'ר לתקשורת בשבוע שעבר, "כף המאזניים נעה כעת בבירור לטובת בעלי הזכויות, על חשבון המשתמשים".
על פי התיקון לחוק שמציעים באוצ'ר ולופגרן, יותר למשתמשים לעקוף מנגנוני אבטחה בטכנולוגיה אם הם מבצעים את השינוי למטרות של שימוש הוגן. חברות הטכנולוגיה וספקי האינטרנט הביעו תמיכה בהצעות החוק, בנימוק כי התאגידים משתמשים בחוק ה-DMCA כדי להגיש נגדם תביעות ולמנוע תחרות בשוק.

"בעלי הזכויות יאבדו שליטה"

"אילו יתקבלו הצעות החוק של באוצ'ר ולופגרן, הן יביאו לכך שכל אמצעי אבטחה בו נשתמש כדי להגן על סרט שהופק בהשקעה של 100 מיליון דולר יהיה חסר תועלת", הגיב ג'ק וולנטי, נשיא איגוד אולפני הסרטים בארה"ב (MPAA), "החוקים האלה יתירו לגולשים להוריד חינם מיליוני סרטים בכל יום, לשימושם האישי, ולא להיענש בשל כך".
"אם ההצעות האלה יתקבלו, לבעלי הזכויות יישארו שתי ברירות שאינן משמחות במיוחד: להגן על היצירות שלהם בכך שלא יציעו אותם בפורמט דיגיטלי כמו DVD או לאבד שליטה על ההפצה של התכנים שלהם", הזהיר וולנטי.
"הצעת החוק שלי לא תתיר למשתמשים להעלות לאינטרנט מוזיקה או סרטי וידאו ולאפשר למיליון חבריהם הטובים להורידם מהמחשב האישי שלהם", אמרה לופגרן בראיון בשבוע שעבר, "הצעת החוק לא מספקת למשתמשים זכויות חדשות אלא דואגת לכך שזכויותיהם באינטרנט יושוו לזכויות מהן הם נהנים בעולם האנלוגי".
ארגונים הפועלים למען זכויות הגולשים ברשת הביעו תמיכה בהצעות החוק החדשות. "מאז אישורו ב-1998, חוק ה-DMCA לא שימש למעצר פיראטים אלא כוון בעיקר נגד פעולות לגיטימיות של מדענים, עיתונאים ומתכנתי מחשב", מסר ארגון ארגון החזית האלקטרונית (EFF) בהודעה לעיתונות.
המחוקקים בגבעת הקפיטול צפויים לצאת לפגרה השנתית תוך כמה שבועות, ולכן, להצעות החוק החדשות אין סיכוי להתקבל בקרוב. יחד עם זאת, היוזמות האלה עשויות לבשר על קרב גדול שיתחולל בקונגרס בשנה הבאה, בין תעשיית הטכנולוגיה לתאגידי הבידור, שעלו זה מכבר על מסלול התנגשות.

אנטי דיגיטל מילניום או דיגיטל מילניום פלוס?

במקביל, מונחות על שולחן הקונגרס שתי הצעות חוק נגדיות, שמקודמות על ידי תאגידי הבידור. ההצעות, אשר הוגשו על ידי ארנסט הולינגס הדמוקרט, יו"ר ועדת הסחר של הסנאט וחבר הקונגרס הדמוקרטי הווארד ברמן, יחייבו יצרני מחשבים לשלב מנגנונים נגד העתקה בכל חומרה דיגיטלית. נוסף על כך, הן מתירות לתעשיית המוזיקה והקולנוע להשתמש בטכנולוגיות אנטי פיראטיות שפולשות למחשבים אישיים של משתמשים במטרה להילחם בגולשים שמורידים מוזיקה או סרטים פיראטיים מהאינטרנט.
הצעת החוק של ברמן הקרויה "החוק למניעת פיראטיות בשיתוף קבצים" (Peer-to-Peer Piracy Prevention) מתירה לבעלי הזכויות לפרוץ לרשתות שיתוף קבצים ולמחשבים של משתמשים כדי למנוע הפצה פיראטית.
הצעת החוק של ארנסט הולינגס, המכונה "החוק לקידום הטלוויזיה הדיגיטלית והפס הרחב לצרכנים" (CBDTPA), תחייב יצרני מחשבים אישיים, מחשבי כף יד, נגני MP3, תוכנות, קונסולות משחקים, ממירים דיגיטליים, טלפונים סלולריים ומצלמות דיגיטליות לשלב טכנולוגיה אנטי פיראטית (DRM) במוצרים שלהם, במטרה למנוע מהמשתמשים להעתיק יצירות שמוגנות באמצעות זכויות יוצרים. החוק אוסר על עקיפת אמצעים נגד העתקה והסרתן מתוכנה או חומרה, ואוסר על משתמשים להעתיק יצירה שמוגנת בזכויות יוצרים לאחר שאמצעים נגד העתקה הוסרו ממנה.

"הצעות החוק פוגעות בחדשנות"

המתנגדים החריפים של הצעות החוק של הולינגס וברמן, בהם ארגון ה-EFF, טוענים, כי הם יאלצו את חברות הטכנולוגיה לבצע שינוי יסודי במוצרים שלהן, כדי לשלב בהן את הטכנולוגיה אנטי פיראטית, "ולהתחנן" בפני תאגידי הבידור כדי לקבל אישור מהן לפתח טכנולוגיות חדשות, תוך פגיעה חמורה בחדשנות הטכנולוגית.
חברות הטכנולוגיה, בהן IBM, מוטורלה, מיקרוסופט, מוטורולה, אינטל, מחזקות את טענות ה-EFF. לטענתן, אם יתקבלו הצעות החוק החדשות, הן יעבירו את השליטה על פיתוח התוכנה והטכנולוגיה מידי אנשי הטכנולוגיה לתעשיית הבידור.
מנגד, מיקרוסופט ואינטל מפתחות טכנולוגיות אבטחה בשם "פאלאדיום" ו"לה גראנד". טכנולוגיות אלה, מעין שבבי אבטחה, ישולבו בתוך מחשבים אישיים. מטרתן הרשמית היא לשפר את רמת האבטחה במחשבים האישיים אך המבקרים מצביעים על כך שברית "ווינטל" עשויה להשתמש בהן כדי למנוע משתמשים להפיץ שירים, סרטים ותוכנות.

"הפיראטיות לא תוכחד"

תעשיית הקולנוע וחברות התקליטים טוענות כי המיזמים הטכנולוגיים והחוקים החדשים מחויבי המציאות, והצורך בהם נולד בעקבות הופעת תוכנות שיתוף הקבצים ואתרי ה"וורז" ('warez) באינטרנט, שאפשרו לעשרות מיליוני גולשים להפיץ או להוריד תוכנות, משחקים, שירים וסרטים חדישים, מבלי לשלם גרוש לבעלי הזכויות.
מנגד, ארגונים למען זכויות הגולשים וחברות הטכנולוגיה טוענים כי פיראטיות היא תוצר בלתי נמנע של העידן הדיגיטלי, שמאפשר לכל משתמש ליצור עותק של קובץ בעלות אפסית ולהפיצו לכל מקום בעולם תוך מספר שניות.
גורמים אלה טוענים כי לחברות התקליטים ואולפני הסרטים אין סיכוי לנצח במלחמתם בפיראטיות ובהורדה החופשית מהאינטרנט, שמתנהלת בשנים האחרונות בבתי המשפט. לטענתם, מוטב לחברות התאגידים לנצל את הפופולריות של ההורדות החופשיות כדי ליצור מודלים עסקיים חדשים, המותאמים לעידן הדיגיטלי ולאינטרנט.
ככל שימהרו חברות התקליטים ואולפני הסרטים ליצור קשרי גבייה עם הגולשים, כך יגדל הסיכוי שלהם להמיר גולשים שמורידים תכנים חינם למשתמשים שמשלמים עבור המוזיקה שלהם, על אף שתמיד יהיו משתמשים פיראטיים, טוענים מתנגדי החוקים.