הכאוס הפוליטי: קווים לדמותו

שוב עומדת ישראל בתקופה של שידוד מערכות פוליטי. בין אם יתקיימו הבחירות במועדן ובין אם יוקדמו, התקופה הקרובה עתידה להתאפיין בשינויים פרסונליים, מפלגתיים ומערכתיים יוצאי דופן.
הנה כמה מהתרחישים האפשריים לתקופה הקרובה, העוסקים במפלגות השונות. המסקנה, למרבה הפלא - היא שייתכן ששוב תחכה לנו ממשלת אחדות - אחרי הבחירות.

בעבודה: צפוי קרע

הבחירות המוקדמות במפלגת העבודה, תהיה תוצאתן אשר תהיה, יביאו לשינוי פניה של המפלגה במידה משמעותית. ניצחון של בן אליעזר בבחירות המוקדמות, יגרור ככל הנראה קרע בולט עוד יותר בין מחנהו לבין אנשי המחנה היוני במפלגה.
ניצחון של אחד מן הקוראים תגר על מנהיגותו של פואד לא יתקבל בהשלמה מלאה. גם בפני האגף המרכזי פתוחות אופציות פרישה. מכל מקום, יש מקום לסברה כי ניצחון למצנע או לרמון עשוי להביא לבריחת תומכי המפלגה שאינם מחזיקים בעמדות יוניות, לא רק לליכוד אלא גם לשינוי ולהתארגנויות אחרות במרכז המפה בבוא יום הבחירות.

הליכוד: מאבק פנימי צמוד

הליכוד הולך, ככל הנראה, להתמודדות פנימית קשה שבה סיכוייו של נתניהו אינם קטנים בהכרח מסיכוייו של שרון. עד כה, היה שרון פופולרי יותר בציבור הכללי. ניצחון של נתניהו יגרור היסוסים של אלה הפוסחים בין שני המחנות. ההתמקמות נתניהו ימינה לשרון עשויה לערער את אחיזת הליכוד ברוב חוסם בכנסת הבאה.
בחירות פנימיות "מכוערות" בליכוד יכולות להביא למהפך שלטוני. זאת, למרות שכל האינדיקציות המצויות בידנו עתה מצביעות על מגמה הפוכה.

איחוד בשמאל?

אחדים מאנשי המחנה היוני במפלגת העבודה, ובראשם יוסי ביילין, קוראים לאיחוד כוחות עם מרצ לקראת הבחירות לכנסת. למהלך זה מתנגדים רבים הן במרצ והן בעבודה. אם יתממש איחוד כזה למרות ההתנגדויות הללו, דומה שיש בו כדי לחזק עוד יותר את היסוסיהם של הבוחרים הצפים במרכז המפה הפוליטית באורח שאינו מבטיח טובות למחנה השמאל.

התפוררות שמאל-מרכז

בבחירות ה-17 במאי 1999 זכה מחנה "רק לא נתניהו" במחצית מושבי הכנסת. יש לזכור כי בנוסף לקילקולי הממשלה שקדמה לאותן בחירות, הנהיג את 'ישראל אחת' מטאור מבטיח, אהוד ברק, שהאמין כי יש בכוחו להשיג שלום כולל "בתוך שנה". מאז הבחירות נטשו רבים את המחנה הזה, ביניהם רוב אנשי מפלגת המרכז וגשר. עתה ניתן לאתר סימנים של פרישה אפשרית אפילו של מימד. על פי כל הסקרים, נעו הבוחרים ימינה באופן שמקשה מאוד על מפלגת העבודה את השליטה במרכז.

הדילמה של שינוי

שינוי הפתיעה בבחירות 1999 וקיימים סימנים לעליה בכוחה לקראת הבחירות המתקרבות. תפיסת מרכז המפה על ידה תאפשר רוב חוסם שלה ושל המפלגות שלשמאלה. אך אחדים מאנשי שינוי לא יתלהבו מהקמת רוב חוסם הנשען גם על המפלגות הערביות.
גם השותפות של שינוי בעתיד בממשלת ימין בעייתית ביותר, שכן במקרה של רוב חוסם למפלגות הימין-מרכז והדתיים, יעדיף הליכוד שותפות עם המפלגות הדתיות, שיאבדו מן הסתם מעט מכוחן, על פני שותפות עם שינוי.

האם השמאל יכול לנצח?

אפשר להצביע על תרחישים אחדים שיביאו, בכל זאת, לניצחון השמאל בבחירות - אלא שהסתברותם של תרחישים כאלה אינה גבוהה.
התרחיש העיקרי הוא כזה לפיו ערפאת מסתלק מהזירה, ואת המנהיגות הפלסטינית תופסים גורמים מתונים. מהלך כזה עשוי לשנות לא רק את כללי המשחק הישראלי-פלסטיני אלא גם את הזירה הפנים-ישראלית.

המשך התפוררות המערכת הפוליטית - ושוב אחדות?

התפוררות המפה הפוליטית בעקבות שינויים חברתיים והנהגת הבחירה הישירה אינה מבשרת טובות. אף אם ימנע פילוג בשתי המפלגות הגדולות ואף אם כוחן המשותף יגבר – כצפוי – התגברות האנטגוניזם האישי והמגזרי לא מבשרת טובות.
רבים בימין חזרו בהם מהאמונה של אפשרות שליטה, לאורך זמן, בארץ ישראל השלמה. רבים בשמאל התפכחו מהחלום של שלום-אחרית-הימים הממתין לנו מעבר לפינה. מכאן שבוחרים ופוליטיקאים רבים יותר דבקים עתה בעמדות שניתן להגדירן כעמדות מרכז. מכאן, שלשסעים הפוליטיים אין בהכרח בסיס אידיאולוגי. אך התבטאות השסעים הללו בבחירות העתידות – כמו גם בהליכים הפנים-מפלגתיים והבין-מפלגתיים אינה מבשרת טובות.
ישראל מצויה עתה בעיצומה של מלחמת התשה מרה שיש לה מאפיינים קיומיים. מזה שנים רבות לא הייתה המדינה שרויה בסיטואציה כלכלית וחברתית כה קשה. הכאוס הפוליטי בפניו אנו ניצבים אינו מחזק את כוחה. למרבה הפלא, אחת התרופות האפשריות למצב זה היא הקמתה מחדש של ממשלת אחדות לאחר הבחירות.