שלח לי שקט

רופאי אף-אוזן-גרון ומכוני השמיעה מכירים את התופעה: החירשים של יום ראשון - צעירים, בני-נוער ומבקרי מועדונים, שמגיעים עם תלונות על בעיות בשמיעה. יהודית רובן, מנהלת מכון השמיעה בבית-חולים השרון משחזרת שני מקרים מן הזמן האחרון: צעירה שישבה ליד הרמקולים במסיבה הגיעה אליה עם ירידה משמעותית בשמיעה, וגם אישה שאירגנה בביתה אירוע עם זמר אורח הגיעה בהיסטריה אחרי האירוע - היא פשוט לא שמעה. למזלה היה מדובר בבעיה זמנית.
לא פעם אנחנו שומעים את התלונות על הישראלי הקולני. אבל אולי הוא צועק כי פשוט הוא לא שומע? איש לא מדד כמה מבני-הנוער שאינם מגיבים לקריאות הוריהם, לא עושים זאת כי הם פשוט אינם שומעים. מה שידוע הוא, כי בעשר השנים האחרונות חלה עלייה של כ-50% במספר המתגייסים לצה"ל, הסובלים מליקויי שמיעה, אומר ד"ר סיליאן גלברג הממונה על הרעש והקרינה במשרד לאיכות הסביבה.
84% מהישראלים טוענים שהם חשופים לרעש לפחות פעם אחת בשבוע. 21% טוענים שהם סובלים מזמזומים או מצלצולים באוזניים - אחד הסימנים העיקריים לליקויי שמיעה שבדרך. וקרוב לרבע מהישראלים (24%) טוענים שהם סובלים מפגיעה או מירידה בשמיעה. נתונים מדהימים אלו העלה סקר שערך מכון רותם בהנהלת ד"ר אריה רותם בלעדית ל"ידיעות אחרונות". הסקר, יש להדגיש, נערך בקרב מדגם מייצג של גילאי 18 פלוס, ולא בדק מה קורה לבני הנוער - קורבנות ידועים לרעש.

בכי של תינוק עלול לפגוע בשמיעה

מהו רעש בעצם ומתי הוא נחשב למזיק? רעש מודדים בדציבלים. 0 דציבלים היא הרמה הנמוכה ביותר שאדם בעל שמיעה נורמלית מסוגל לשמוע. 10 דציבלים הוא רעש של נשימה נורמלית. לחישה - 30 דציבלים, שיחה רגילה - 60 דציבלים. 110 דציבלים הם כבר עוצמת בכיו של תינוק או כאשר מישהו צועק באוזניך.
רמות הרעש המסוכנות נגזרות מהרף הנהוג במקומות עבודה, מסבירים יהודית רובן וד"ר נועם פרט, רופא ראשי במחלקת אף-אוזן-גרון במרכז הרפואי איכילוב בתל-אביב. חשיפה לרעש ברמה של 58 דציבלים למשך שמונה שעות מגדילה את הסיכויים לפגיעה בשמיעה. כל עלייה של 5 דציבלים ברמת הרעש מפחיתה למחצית את משך הזמן הדרוש לו כדי להפוך למסוכן. כלומר בעת חשיפה לרעש של 90 דציבלים למשך 4 שעות כבר יש סיכוי משמעותי ללקות בבעיות שמיעה. חשיפה ל-110 דציבלים מסוכנת כבר אחרי רבע שעה. אגב, במקומות עבודה נאסר להעסיק עובדים בסביבה בה רמת הרעש עולה על 85 דציבלים, אלא אם הם מצוידים באוזניות ומגיני אוזניים. חשיפה לעוצמות רעש של 100 דציבלים ויותר תגרום לפגיעה בשמיעה אצל כ-90% מהחשופים לה, אומר ד"ר גלברג.
רעש של 140 דציבלים אפשר לשמוע באופן חד-פעמי - אחר-כך עור התוף נקרע, מזהיר ד"ר גלברג.
בחשיפה לרעש קיים גם אפקט מצטבר. בתוך האוזן הפנימית יש שערות דקיקות, שכל אחת מהן מגיבה לתדר מסוים. את השפעת הרעש עליהן ניתן להשוות למה שקורה לרצועת דשא - אם טנק יעלה עליה, הדשא ימות. אם מכונית תחנה עליו לזמן קצר הדשא יתכופף, אבל אחרי שהמכונית תסתלק הוא יחזור בהדרגה לצורתו הטבעית. כאשר השמיעה נפגעת ומתחילים לאבד תדרים - כבר לא ניתן להשיבם.
חשיפה לרעש מזיקה לא רק לשמיעה. רעש בעוצמות גבוהות מגביר את זרימת האדרנלין בדם - כמו תחת השפעה של אלכוהול וסמים, מסביר ד"ר גלברג. במקרה כזה מופיעות גם תופעות של עייפות ופגיעה במערכת החיסונית של הגוף. המחקרים מדברים גם על השפעה על לחץ הדם ואפילו על הלב.
הבעיה הגדולה של הרעש טמונה בפוטנציאל שלו לגרום ליקויי שמיעה זמניים או מתמשכים ובלתי הפיכים. בארה"ב סובלים 28 מיליון איש מפגיעות בשמיעה, ומחקרים מסמנים את הרעש כאחד הגורמים העיקריים לכך. בארץ לא נערכו סקרים דומים. רק בחודש הבא יערך ביוזמת המשרד לאיכות הסביבה ובאמצעות בית-חולים וולפסון, סקר שינסה לבדוק מה קורה לשמיעתם של אורחים היוצאים מאולמות שמחה.
בבדיקה שערך המרכז למחקרים צרכניים בהנהלת דוד עידן ב-12 מועדונים ואולמי חתונות נרשמו רמות רעש שנעו בין 101 ל-120 דציבלים באולמות השמחות ובין 105 ל-125 דציבלים במועדוני ריקודים.
הסוקרים מדדו את הרעש באמצעות במכשיר דיגיטלי נייד, שמתעד את רעשי המקסימום והמינימום.
התמונה חזרה על עצמה: באולמי השמחות עוצמת המוסיקה איננה מאפשרת לשוחח זה עם זה - רק לקרוא שפתיים או לצרוח לתוך האוזניים. במועדוני הריקודים עוצמת הרעש היא חלק מהעניין ומהאווירה, כך שהמשתתפים אינם נותנים דעתם לעוצמה.
לדברי ד"ר פרט, בניגוד למה שמקובל לחשוב דווקא אצל הצעירים הנזקים למערכת השמיעה והעצבים רבים יותר בהשוואה למבוגרים. זאת מכיוון ששמיעתם תקינה ורגישה לפגיעה בעוצמות נמוכות יותר. המזל הגדול הוא שברוב המכריע של המקרים מדובר בנזקים חולפים.
יצויין כי בבדיקות רעש שנערכו בארה"ב התגלה כי צעצועי ילדים מסוימים פולטים רעש ברמות של עד 150 דציבלים, באירועי ספורט נמדדו עוצמות של עד 127 דציבלים, בבתי קולנוע - עד 118 דציבלים, ובמופעים של מוסיקה עכשווית רמות של עד 120 דציבלים ויותר. אפילו במכוני כושר ובמועדוני התעמלות אירובית נמדדו רמות רעש של 120 דציבלים ויותר.
בדיסקוטקים קיימת גם השפעה של התדר הנמוך, הבסים. אם הרמקולים גדולים ומנפיקים תדרים מתחת לסף השמיעה, אבל קרוב לתדר העצמי של האיברים הפנימיים, הם עלולים לגרום לתופעת הרזוננס, מסביר ד"ר גלברג. מדובר בתהליך שמתרחש כאשר צליל חודר מצליח לשבור כוס או שמשת חלון. במקרה של בני-אדם יש מקרים נדירים ביותר שבהם הבאסים גורמים לקרעים באיברים הפנימיים.
למשרד לאיכות הסביבה הגיע סיפור על זוג מפורסמים, שבהופעה הושיבו אותם במחווה מיוחדת ליד הבמה, סמוך לרמקולים. האישה סיימה את הערב באישפוז בבית-חולים. מתברר שהבאסים גרמו להתפוצצות של ציסטות שהיו לה על הכבד, וגרמו לה קרעים בכבד. היא עברה סדרת ניתוחים ונותרה עם נכות חלקית. אם כי אין מקום לבהלה, מרגיע ד"ר גלברג. לא בכל פעם שאתם יושב ליד רמקול אתם חשופים לפיצוץ פנימי.

שקט באולמי השמחות, רעש בדיסקוטקים

למרות אי הנוחות הרבה שגורם הרעש, עדיין קיים חוסר מודעות לנזקיו. בעולם המערבי מתחילים עכשיו להיות מודאגים מרעש, ואפילו מאוד. באפריל 2003 יחול לראשונה יום הרעש הבינלאומי.
בפברואר השנה אישרה הכנסת את החוק, המגביל את עוצמת המוסיקה וקובע שלא יינתן רשיון או היתר זמני לאולם שמחות או לגן אירועים, אלא אם כן הותקן בו מד-רעש. את רמת הרעש המותרת במקום יקבע השר לאיכות הסביבה.
כאשר מד-הרעש יאתר רעש העולה על המותר, הוא ינתק את זרם החשמל למערכת ההגברה אחרי פרק זמן מסוים של התראה, שגם עליו טרם הוחלט.
כעת יש לקבוע מה רמת הרעש המותרת וכמה זמן התראה ייתן מד הרעש לפני ניתוק המערכת. נושא זה הועבר לוועדה מקצועית במשרד לאיכות הסביבה, ושם הוא תקוע.
ד"ר סיליאן גלברג, הממונה על הרעש והקרינה במשרד לאיכות הסביבה, מעריך כי עד תום שנת 2002 תסיים הוועדה את הכנת המלצותיה לשר לאיכות הסביבה. התקנות החדשות יפרידו בין רמות הרעש המותרות ברחבת הריקודים, והרעש שיותר באיזור הישיבה של האורחים, שיהיה נמוך יחסית.
בתחילת הדרך תמך ארגון בעלי האולמות בחוק החדש אולם כעת מביע יו"ר הארגון, חיים טל, זעם על הנוסח הסופי: "לא חשבנו שיעבור כך ויעשה לנו את החיים קשים יותר. מלכתחילה דובר על הצבה מרצוננו של מד-דציבלים, כדי שהתקליטנים לא 'יפציצו' את אוזני האורחים".
"הכל נעשה ברוח טובה", הוסיף טל. "דובר על תקנה משנית ולא על חוק. לא מספיק לנו כל הצרות בענף שלנו, שאנחנו זקוקים לאישורים שונים מעשרים גופים כדי לקבל רשיון להפעלת אולם או גן אירועים - הוסיפו לנו עוד אחד. התנגדנו לחוק. אנחנו לא משתפים איתו פעולה, ורוב האולמות לא שמו את מד הדציבלים".
טל מודה, כי הוא עצמו סובל לפעמים מעוצמות הרעש הגבוהות באולמי השמחות. "אני באמת סובל, בדרך-כלל כשמתחילה להגביר את העוצמה אחרי 11 בלילה. אבל מדובר באירועים פרטיים. רק בעל השמחה יכול להגיד לתקליטן או ללהקה איך לנגן".
משה בן-ישי, יו"ר איגוד התקליטנים, תומך עקרונית בחוק, אך טוען כי מדובר באפליה בין מפעילי רעש שונים. לא ייתכן שיהפכו את אולמות השמחה למקום סטרילי, בשעה שמופעים ומועדוני ריקודים יהיו מחוץ לחוק.
בנושא הטיפול ברעש אנחנו פועלים מכוח החוק למניעת מפגעים משנת 1961, מסביר ד"ר גלברג. חוק זה הוגבל עד היום לרעשים סביבתיים, ולא עסק ברעשים בתוך מבנים למעט מקומות עבודה. כשמדובר באולמות שמחה ובגני אירועים, מצאנו שחלק מהקהל הוא קהל שבוי - הרי לא תוכל להתחמק מהבר-מצווה של בן-הדודה, גם אם בתמורה מפוצצים לך את האזניים ולא תוכל לשוחח לא עם הדודה ולא עם הבן.
לעומת זאת, הליכה לדיסקוטקים, למועדונים וקונצרטים נעשית מתוך בחירה. כשם שאין חוק נגד קופצי בנג'י, אי אפשר לחוקק חוק נגד מי שמשלמים כסף ובוחרים להזיק לשמיעתם.
בהכירו את נפש הצעירים ובני-הנוער של היום, מפקפק ד"ר נועם פרט בסיכויי הצלחת החוק או בשכנוע בני-הנוער להתרחק ממוקדי רעש, שעלולים לפגוע בשמיעתם ואפילו קשות. הוא סבור שיהיה יעיל הרבה יותר להפיץ חוזר בין בעלי המועדונים, לפיו הם עלולים להיות חשופים לתביעה משפטית מצד הורים על פגיעות בלתי הפיכות בשמיעה של צאצאיהם.
כיום כבר שכיחות התביעות בנושא רעש - והן עוסקות בעיקר בנזקי שמיעה של עובדים ובסכסוכי שכנים. אולי זו הדרך לשכנע גם מקומות עתירי רעש שהוא לא רק קול אלא גם מזיק.
לעומתו סבור משה בן-ישי מאיגוד התקליטנים שהתנאי להצלחת החוק טמון באכיפתו. אם המשרד לאיכות הסביבה יערוך ביקורות לעתים קרובות, ובמקביל יעורר מודעות ציבורית - הוא יפחיד את התקליטנים שיאלצו להתיישר. בן-ישי לא מהסס לתלות חלק גדול מהאשמה ברעש בשוק הפרוע של התקליטנים, שמספרם מגיע לכ-5,000 איש. יש הרבה תקליטנים לא מקצועיים, שלא עברו הכשרות, ורבים מהם משתמשים בעוצמה כדי לחפות על חוסר איכות. מי שסבורים שחדוות השמחה היא פונקציה של עוצמת המוסיקה הם תקליטנים ברמה נמוכה, ולצערי מטילים כתם על כל הענף.

ומה בינתיים?

כאמור, נכון להיום מטפל החוק ברעש חיצוני ולא ברעש פנימי למעט מקומות עבודה - כלומר ברעש מפריע מבחוץ - ממזגנים ומוסיקה ועד שיפוצים ומכונות. אם גורם הרעש הינו גוף ציבורי או עסקי, ניתן לפנות לרשות המקומית. כאשר גורם הרעש הוא אדם פרטי, ניתן לפנות למשטרת ישראל. השוטר רשאי להפסיק את המטרד ולקנוס את גורם הרעש, על סמך התרשמותו - בלי להשתמש במכשיר למדידת רעש.
מומלץ לרשום את שם השוטר שקיבל את התלונה ואת מספר האירוע כדי שניתן יהיה לעקוב אחרי הטיפול.

סקר מכון רותם: רעש ישראלי

כמה פעמים בשבוע אתה חשוף לרעש?
26% כל יום במרבית שעות היום; 23% כל יום בחלק קטן משעות היום; 13% כמעט כל יום; 15% כמה פעמים בשבוע; 8% פעם בשבוע; 14% לא חשוף בכלל לרעש (השאר אינם יודעים או שמסרבים לענות).
מהם המקומות בהם הכי נחשפים לרעש? (ניתן היה למנות יותר מאפשרות אחת)
כבישים - 30%; מקום העבודה - 19%; מקומות ציבוריים - 18%; בבית - 12%; ברחוב ובשכונה - 11%; בחתונות ובאירועים - 9%; בדיסקוטקים ובמועדונים - 4%; במקומות אחרים – 9%.
איזה רעש הכי מפריע לך?
במקום הראשון: הכבישים - 51% מהישראלים טוענים שהרעש מהכבישים בלתי נסבל. במקום השני: חתונות - 41% חושבים שהרעש בשמחות הוא בלתי נסבל. במקום השלישי: דיסקוטקים ומועדונים - 29% סבורים שהרעש שם נורא. במקום הרביעי: מקומות ציבוריים כמו בתי-קפה - 29% מהישראלים טוענים שהם מקומות רועשים מדי. במקום החמישי: מקום העבודה - עבור 23% הרעש בעבודה בלתי נסבל. במקום השישי: טיסות - 20% אומרים שהרעש בטיסה בלתי נסבל.

איך תמנעו נזק לשמיעתכם

אחת הבעיות הגדולות של ליקויי שמיעה - במיוחד אלה הנגרמים כתוצאה מחשיפה לרעש - היא שכאשר האדם שם לב לירידה בשמיעה שלו - כבר מאוחר מדי. שימו לב לסימנים מוקדמים, ואם התנסיתם באחד מהם מומלץ לגשת למכון שמיעה לבדיקה מוסמכת.
בין האורות האדומים: צלצול או זמזום (טיניטוס) באוזניים מיד לאחר החשיפה לרעש, או תחושה של ערבול מילים - כלומר אתם שומעים מה שאומר בן-שיחכם, אבל לא מסוגלים להפריד בין המילים.
כשאתם מקשיבים למוסיקה או לרדיו, ובמיוחד באוזניות, הורידו את הווליום בשתי דרגות מתחת למה שהתכוונתם. מחקר שערכה אגודת החירשים האמריקנים עם אוניברסיטת ניו-יורק גילה, כי הקשבה למכשירי סטריאו באמצעות אוזניות יכולה לחשוף אתכם לרמות רעש של עד 112 דציבלים.
כאשר אתם שומעים מוסיקה באוזניות ולא מצליחים לשמוע כשאנשים מדברים אליכם והם צריכים לצעוק - זה הסימן שחיוני להוריד ווליום.
אם אתם נמצאים באירוע רועש ומרגישים כאבי אוזניים - זה הזמן לקום ולצאת. בעוד שניות אחדות אתם עלולים לאבד את שמיעתכם בתדרים מסוימים.
אם אתם יושבים סמוך לרמקולים ומרגישים כאבי-בטן - גם זה הזמן לקום וללכת. מה שאתם מרגישים זו השפעם הבאסים, שעלולים להזיק לאברים הפנימיים.