כל נהג יהיה גם שוטר?

אתם ודאי מכירים את הגישה: הנהג אשם, ולכן יש צורך בפיקוח, ענישה והפחדה כדי למנוע ממנו להמשיך במעלליו בכבישים. אתם ודאי מכירים גם גם את תוצאת הגישה הזו: כ-600 הרוגים בשנה בתאונות דרכים, כל שנה. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מפחידה, המשטרה מפקחת ומענישה, והנהג ה"אשם" כמנהגו נוהג.
אז מה עושים? מנסים את הגישה החיובית. ולא, אל תהיו מודאגים, לא מדובר בהצעה של אחד הגורמים האמונים על הבטיחות בדרכים, אלא ביוזמה של אלחנן פרידמן, יו"ר תנועת עמ"י (עם מאוחד יפה) שמטרתה, בין השאר, "לשפר את איכות החיים בישראל על-ידי שינוי ההתנהגות שלנו לטובה".

אלף עיניים

במסגרת פעילות התנועה פנה לאחרונה פרידמן לשרי התחבורה, המשטרה והמשפטים במטרה לאשר פרויקט שיזמה התנועה בנושא תאונות הדרכים. הפרויקט, ששמו "אלף עיניים רואות אותך", מבוסס על שיתוף פעולה של כל נהגי ישראל. על פי התוכנית, יגויסו כ-100 אלף מתנדבים בכבישי הארץ, שידווחו על כל עבירה ומפגע תעבורתי למוקד מיוחד שיוקם. המוקד ישלח מכתב ברוח חיובית לנהג, שיאותר על פי לוחית הרישוי שלו. המכתב יפרט את העבירה שביצע, ויבקש מהנהג שלא לחזור עליה. במקביל תצורף לנהג הצעה להתנדב בעצמו לפרויקט.
לדברי פרידמן, מחקרים הוכיחו כי לפנייה כזו השפעה גדולה עשרת מונים מאשר דו"חות, אכיפה, קנסות ועונשים, מה גם שמשפחות הנהגים – שנחשפות אף הן למכתב - מצטרפות ללחץ הפסיכולוגי על הנהג. מחקרים נוספים - שחלקם נערכו בישראל - גילו כי הפחדה וענישה משפיעים לא אחת על התנהגות הנהג דווקא לרעה.
לדברי פרידמן, הפרויקט המוצע יביא להפחתה משמעותית בהיקף העבירות ולנהיגה בטוחה, וייצור נורמות חדשות. לדבריו, אלפי חברי תנועתו ואלפי מתנדבים אחרים (דוגמת ארגון "צוות", "בני ברית" וארגון בוגרי הטכניון) כבר הביעו נכונות להיות שותפים לפרויקט.

אבל...

השקת הפרויקט החדש מתעכבת בינתיים מאחר שתנאי בסיסי לקיומו היא גישה לנתוני הרישוי שבמחשב המשטרה. העברת מידע זה, המוגדר כמובן כמידע פרטי, מצריכה את אישורו של שר המשפטים. ללא אישור זה לא ניתן יהיה לאתר את הנהגים ולשלוח את המכתבים לבתיהם. לדברי פרידמן, בפגישה שקיימה התנועה עם היועץ המשפטי לממשלה, אלייקים רובינשטיין, נתן רובינשטיין את הסכמתו למהלך. רובינשטיין, הם אומרים, אף פסל על הסף את האפשרות שנהגים ינצלו את הרצון הטוב לעריכת חשבונות אישיים עם נהגים אחרים, שכן הגישה החיובית והאוהדת בה ייתקלו תחלץ מהם גישה דומה.
סוגיה נוספת היא יכולתם של נהגים מהשורה לאמוד ולשפוט עבירות תנועה של נהגים אחרים. ישנו גם נושא צנעת הפרט; מכתב שנשלח אליכם יכול להיפתח על-ידי אדם אחר והפרטים המצוינים בו עלולים לפגוע בכם. יתרה מכך, פרידמן מודה כי הוא נסמך על העובדה שרבים מכלי הרכב הנעים בכבישי ישראל הם כלי-רכב מוסדיים, ומעוניין בהתערבותם של בעלי עסקים, מפעלים ומשרדים באכיפת הנורמות החדשות על הנהגים. בכל מקרה, מבטיח פרידמן, את המידע שייאסף לא תעביר התנועה למשטרה.
ועוד עניין: במשטרת התנועה כבר מכירים את היוזמה, והיא נפסלה בעבר בידי היועצת המשפטית של המשטרה. גם כיום, אגב, יכול כל אזרח לדווח למשטרה על נהגים שביצעו עבירות. הדיווח מחייב הגשת תלונה במשטרה ומגיע לרוב לבית משפט, שם נדרש המתלונן להעיד כנגד הנהג ה"עבריין".

מי שמצביע - משפיע

הרעיון של פרידמן ותנועתו מגלם, על-פניו, הבטחה גדולה. נהיגה שלווה, נורמות חדשות וירידת מספר הנפגעים בתאונות דרכים הן שאיפות הנראות כיום לא פחות מסוריאליסטיות. מחיר היוזמה ברור גם הוא: פגיעה אפשרית בצנעת הפרט, פיקוח מתמיד ואיסוף מידע שוטף על הנהגים בישראל. האם אין מחיר לחופש? או שאולי 600 הרוגים בשנה ועשרות אלפי פצועים הם מחיר שכדאי לשלם? אתם מוזמנים להגיב.