שלום או להתראות? על מכבי חיפה בליגת האלופות

עד לשנה שעברה תמיד היה נדמה לי ששלב הבתים הראשון בליגת האלופות נמשך לנצח. כמה פעמים אפשר לראות את ההרכב השלישי של ריאל מדריד מחליק על השלג במוסקבה, או את רוזנבורג הסימפטית מגביהה עוד כדור סתמי מול הנוער של מנצ'סטר? למען האמת, כולם מסביב ידעו שעד דצמבר ימי שלישי ורביעי בערב עדיין פנויים. מותר לעשות תוכניות שלא קשורות לכדורגל.
פתאום הכל השתנה. עכשיו דווקא התקבלה ההרגשה ששלב הבתים הוא למעשה נורא קצר. רק גמרנו את השופינג במנצ'סטר, והופ, אנחנו כבר עושים ספקולציות לגביע אופ"א. מתברר שכל האלמוניות האלו, שתמיד ויתרנו על הצפייה בהן, הן קבוצות אטרקטיביות בטירוף: מי לא יודע את שמו של המאמן החדש של אולימפיאקוס האימתנית? מי לא זוכר בעל פה את כל תוצאות הליגה של באייר לברקוזן הענקית? ככה זה כשאתה נכנס למסיבה שמעל לרמתך – כל סלבריטי זוטא נראה פתאום גדול מהחיים.

יותר מכבוד

מכבי חיפה הייתה הקבוצה הכי קטנה ולא מוכרת בליגת האלופות השנה. לשם השוואה, פ.צ. באזל, שעשתה את הסנסציה של העונה כשהעיפה את ליברפול מהמפעל, נהנית מתקציב גדול יותר מפי שתיים מזה של חיפה. יחסית למעמדה, חיפה נתנה הופעה טובה מאוד. אפשר לדון ביוקרתו של הניצחון על מנצ'סטר יונייטד (בליגה האנגלית פרגוסון לא היה מעז לעלות עם הרכב שכזה), אבל אי אפשר להתווכח עם השורה התחתונה: שבע נקודות, שני נצחונות, 12 שערי זכות (ממוצע של שניים למשחק!), שהושגו מול קבוצות גדולות ועדיפות.
כדאי לזכור: לפני חודשיים עוד התלבטנו אם האלופה שלנו מסוגלת לגנוב נקודה או שתיים בצ'מפיונס, ועתה אנחנו כבר מבכים את אובדן המקום השני בבית. חיפה שמה את החותמת על מה שהסתמן כבר בשנה שעברה – בישראל יש שחקנים ומאמנים המסוגלים לתת פייט ברמות הכי גבוהות של אירופה. אבל היא גם נתנה משהו שהוא מעבר לכבוד הלאומי והקידום המקצועי – היה פשוט כיף לראות אותה. בלי הרבה קשקושים על מוראל האומה, רוסו, קטן, יעקובו, באדיר ז'וטאוטאס וכמה אחרים פשוט גרמו לנו ליהנות קצת מכדורגל ישראלי איכותי, ותודו שזה לא דבר נפוץ במיוחד בזמן האחרון.

מסורת חדשה

קשה לדעת אם העונה הזאת הייתה הבלחה חד פעמית או תחילתה של מסורת ישראלית חדשה, שתחליף את ימי חמישי בערב הדועכים. אם נמשיך את מטפורת המסיבה, בעלי המועדון מתחילים להראות סימני עצבנות מכל האורחים הלא קרואים שנכנסו בלי הזמנה (ושחלק מהם עוד העז לתפוס מקומות של לקוחות עשירים בחדר הוי.איי.פי של השלב הבא), ונראה שבקרוב הסלקציה בכניסה תהודק. אם אכן מספר הקבוצות בליגת האלופות יצומצם ל-16 או 24, זה יהיה על גב הנציגות הישראליות או היווניות, ולא על חשבון האיטלקים או האנגלים, מן הסתם, ואנחנו נוכל לחיות בשנים הבאות רק על זכרונות, שידורים חוזרים וגביע אופ"א.
אבל התרחיש הזה לא חייב להתממש. אחרי שראינו את ז'וטאוטאס מבקיע את השער הכי יפה בליגת האלופות העונה, את יעקובו מדהים כמה מגינים יוונים ואת קטן משתיק את אולד טראפורד (לדקה אחת בדיוק), מותר כבר להאמין בעצמנו. לפחות בכדורגל, אנחנו כבר קצת אירופאיים.
ותהיה אחת לסיום: מישהו מאמין שמשהו מכל זה יחול גם על הנבחרת?