מצעד האתרים הפוליטיים 2003

אתרי מפלגות רציניים? הצחקתם אותנו. גם אם ננקוט לשון זהירה, צריך להבין דבר אחד חשוב - רמתם של האתרים המפלגתיים בישראל נמוכה בכמה דרגות מאתרי הממשל (אתר הכנסת ושער הממשלה). אם המפלגות המתמודדות בבחירות לא יפנו בהקדם חלק מתקציבי הבחירות שלהם לפיתוח אתרים שיהוו חלון ראווה הולם, ובו ינמקו למה הם ראויים לקולו של האזרח - הן עלולות להפסיד קולות חשובים.
ככלל, רוב האתרים המפלגתיים דומים מדי לעלוני תנועה, שנזרקים לפח האשפה הקרוב לאחר עיון קצר. אתרי מפלגות רבים חפים מפורומים וצ'טים, ואינם מאפשרים לגולשים להצטרף לשורות התנועה און ליין או להגיב לידיעות ומאמרים בתוכם. רובם לא שמעו על "אינטראקטיביות", קונספט חדשני שיובא מארה"ב ותומך בדו-כיווניות בתקשורת אינטרנטית – העיקרון דומה לנאום כיכרות - המועמד נואם לציבור, ששומר לעצמו את הזכות אם להשליך עליו עגבניות או לצעוק "XXX מלך ישראל" (מבלי לפגוע בכל ה-XXXים שם בחוץ). אז הנה, הסקירה המלאה לרשותכם.

אתר מרצ – הטוב ביותר

מה לעשות, השמאלנים בראש. אתר מרצ ממשיך להיות הטוב ביותר מבין אתרי המפלגות. האתר כולל גירסאות בעברית, אנגלית ורוסית, מתעדכן מדי יום בחדשות התנועה ומפנה לחדשות רלוונטיות ברחבי הרשת (למשל, ידיעה לפיה מרצ הובילה בחקיקה חברתית בכנסת האחרונה).
עוד באתר: ערוצי תוכן וחדשות בנושאי הומוסקסואלים ולסביות, משפט ונשים, מצע החברה, פורום וצ'ט מקוונים, ניוזלטר שבועי, רשימה מפורטת של פעילות התנועה, מאמרים נבחרים של נבחריה ואפשרות לפנות בשאלות למזכ"ל התנועה.

עמיר פרץ - רגישות חברתית

האתר של "עם אחד" מפגין רגישות חברתית הראויה למפלגת עובדים, והוא האתר המפלגתי היחיד שמציע עצמו לגולשים בגירסה עברית, אנגלית, רוסית וערבית.
הצבע האדום שולט ברקע הגרפי של האתר, בניגוד לתכלת-לבן הדומיננטי באתרים אחרים, וזו נקודה נוספת לזכותו. עוד באתר: פירוט הפעילות בכנסת היוצאת, מצע התנועה השלם, אפשרות להצטרף און ליין, כתובות ליצירת קשר ומידע מפורט על האידיאולוגיה שמנחה את "עם אחד" – הסוציאל דמוקרטיה.

באתר הליכוד לא שמעו על הבחירות

אזור ה"מה חדש?" באתר הליכוד מכריז חגיגית על מפקד חברי התנועה מחודש יולי. מבזקי החדשות כוללים חדשות כמו הצהרת ראש הממשלה "לא ליוזמה הסעודית" מהתשעה ביולי. באזור השירים והמאמרים באתר מככב ג'ינגל הבחירות הקודם של ראש הממשלה.
האתר כולל רשימת חברי הכנסת של הליכוד בכנסת אך לא מפרט כיצד הם מסכמים את פעילותם בכנסת הנוכחית ובממשלה? מתי יתקיימו הפריימריז בליכוד? מי הם המתמודדים על ראשות המפלגה? על פי האתר, כנראה שלעולם לא נדע.
מפעל מקוון מוצלח הוא אתר התומכים של המועמד לראשות הליכוד, בנימין נתניהו. אף שאינו אמון על כללי השימושיות והטיפוגרפיה (עיצוב? זה לשמאלנים לפלפים), מדובר באתר עשיר בסאונד בייטס, שהאנגלית והעברית מתערבבות בו ללא אבחנה.
חלק מההודעות לעיתונאים, המאמרים והנאומים באתר מוצעים לקורא בשלוש שפות - עברית, אנגלית ורוסית. אם מדובר בידיעה שסוקרת אירוע בהשתתפות נתניהו, מצורף לטקסט גם תמונות וקישור לשידור וידאו מהאירוע. למרבה האירוניה, כל הטקסט העברי באתר מיושר לשמאל.
אף שהמצע של המועמד אינו מובא באתר באופן מרוכז וברור, קריאה של הפרסומים השונים בו מספקת תמונה שלמה למדי אודות עמדותיו של נתניהו בתחומי הביטחון, הכלכלה ואף ההיי טק (הדבר הנכון שיש לעשות: "ליברליזציה, הקטנת המעורבות הממשלתית והקלות במיסוי החברות").
אזורי ה"אודות" באתרי אינטרנט מלמדים הרבה על האנשים או הגופים שמפעילי האתר מבקשים לקדם, בעיקר בזכות מה שלא מופיע בהם. דף הביוגרפיה של נתניהו באתר מקדים את היבחרו לראשות הממשלה ללידתו של המועמד ומזכיר את "פרישתו מראשות הממשלה" ב-1999, אך לא מציין מה היו הסיבות שהביאו ל"פרישה" זו. בראש דף פרסומי התקשורת באתר מתנוסס ציטוט של סטפן צוויג, שממצב את המועמד במקום הראוי לו בהיכל התהילה ההיסטורי, לדעת מפעילי האתר.
"בראשית המאה לא היה ודאי אדם מולעג בעיר חובבת לעג זו (וינה) מתיאודור הרצל, ואולי עוד אדם דגול, שגם הוא פרסם לבדו, ועל דעת עצמו, רעיון מכריע בעולם: זיגמונד פרויד, חברים לגורל היו. אפילו ביום הולדתו השבעים של פרויד לא הואילה הפקולטה לברך אותו".
* הערה: האתר של אוהדי בנימין נתניהו אינו זמין נכון לזמן פרסום הכתבה.

מהי מפלגת העבודה?

בניגוד לגוף שעומד מאחוריו, אתר האינטרנט של מפלגת העבודה עדכני ומלא תכנים - שמו הוסב זמנית ל"אתר הבחירות של מפלגת העבודה" ובדף הראשי מתפרסם מאמר המפרט את הסיבות שהביאו את מפלגת העבודה לפרוש מהממשלה ובסופו קישור המזמין את הגולשים להצטרף למפלגה (לכאורה, פרט זניח אך נדיר למצוא קישורים שמוצבים על פי הקשר באתרים מסוג זה).
עוד באתר: שירות מקוון שמאפשר לחברי המפלגה לאתר את מיקום הקלפי שלהם, "נאומי בחירות" של המועמדים לראשות המפלגה, תקנון הבחירות, תוצאות ההתמודדויות הקודמות ופורום בחירות. דווקא לנוכח המידע הרב באתר, מפליא לגלות שהאתר כמעט ואינו חושף דבר אודות המפלגה העלומה שהוא מייצג. מהי מפלגת העבודה? מהי ההיסטוריה של מפלגה זו? מי הם מקימיה? מה היא מציעה ומהו מצעה? על פי האתר, מדובר במפלגה בלי עבר (זולת דף זיכרון ליצחק רבין ז"ל וסיקור היסטורי של ההתמודדויות בה).
כיאה למועמד חדש ומצוחצח, האתר של המועמד לראשות מפלגת העבודה, עמרם מצנע, מיישר קו עם דור ההיי טק – ניתן למצוא בו רשימת כנסים מעודכנת, רשימת "אני מאמין" ו"שאלות ותשובות" עמוסות במסרי אש"ה (אמת, שקיפות, הגינות), המשפט האהוב והמוכר "מספיק לקטר - הגיע הזמן לעשות" ואפילו תשובות לשאלות קשות ("נכון אין לי ניסיון בפוליטיקה ארצית, אך מפלגת העבודה נעלמה "בזכות" כל בעלי הניסיון בפוליטיקה הארצית").
האתר חף מכל מצע אידיאולוגי. כיצד מתכוון המועמד לחלץ את ישראל מהמשבר הכלכלי-חברתי אליו נקלעה? כיצד בדיוק הוא מתכוון להביא לסיום האינתיפאדה ולהפוך את ישראל "ממדינה שבויה למדינה שפויה"? אין לדעת, אך האתר באמת יפה, עם דגל כחול לבן, טפט של "שיר השלום", לוגו תכלכל עם תמונה, בה מצנע דומה להפליא למיניאטורה של הרצל.

וכל השאר? ככה וככה

החדשות באתר של חד"ש כלל לא חדשות, והגולשים נקראים להשתתף בהפגנת מחאה נגד התוקפנות האמריקנית נגד העם העירקי שתיערך ב29.20.2002. האתר של "ישראל ביתנו" אימץ את השם המבטיח "ישראל ביתנו 2003" אך תכניו מינימליסטים – תמונה של אביגדור ליברמן והבטחה לעדכון קרוב. ודאי מדובר בחודש-חודשיים, לא יותר מכך.
האתר של "מולדת" טוב בהרבה וכולל דפי מידע על המועמדים, סיסמאות פלאש בנוסח "אנחנו אוהבים אותך מולדת" עם סמל לב אדום-בוהק, רק טרנספר יביא שלום (המשך השיר כבר מתנגן מעצמו באוזן), ו"אנחנו פה – הם שם". עוד באתר: מצע התנועה ופירוט פעילותיה בכנסת, אתר נוער עם פורום פעיל, אך אין רמז על הבחירות המתקרבות. "הדובדבן שבקצפת" – חוברת הטרנספר און ליין.
האתר של "שינוי" מתפרסם בעברית, אנגלית ורוסים ומתעדכן בחדשות טריות מדי יום. אפשר לקרוא באתר על ההיסטוריה של התנועה, הקומיקס של שינוי, עיקרי המצע שלה ואף שירותים אינטראקטיביים – פורום וסקרים מקוונים.
האתר של "עלה ירוק" יגרום לכמה מעצבים להתעלף, אך הטקסט הירוק על הרקע השחור מספק את האפקט החתרני המתאים. חלקים רבים באתר אינם עדכניים (מידע חדש לקראת הכנסת ה-16 "יעודכן בקרוב"), אך הפורום האתר, שמשמש בעיקר ליצירת קשר בין הפעילים, פעיל במיוחד.
האתרים הראויים לגנאי במיוחד: לש"ס אין אתר אינטרנט ובוודאי לא ליהדות התורה, האתר הרשמי של המפד"ל אינו זמין כלל. האתר של ישראל בעליה מתפרסם בגירסה רוסית בלבד. אפילו האתר של חד"ש, מפלגה ערבית-יהודית, אינו מציע גירסה בערבית, ואתר בל"ד מתפרסם בערבית בלבד - קישור ה"עברית" בדף הראשי מוביל אף הוא לאתר בערבית (אף כי, ראוי לציין שרוב המפלגות הציוניות לא טרחו להשיק גירסה בערבית).

ובקרב הח"כים? שאול ומיכאל מובילים

רוב חברי הכנסת בישראל אינם מציגים עצמם ומספקים לציבור דין וחשבון באמצעות אתר אינטרנט, כפי שנוהגים רוב המחוקקים בארה"ב וחבל. יוצא דופן הוא ח"כ מיכאל איתן (ליכוד), חלוץ מבין הפרלמנטרים בנושא זה.
האתר של איתן כולל מאמר (עדכני), "תמונת השבוע" (המנציחה את איתן בפגישה עם הרב בקשי דורון), חדשות עדכניות בנוסח ח"כ איתן: "על המפלגות ללכת ל-´בחירות צנע´ (איתן מככב בכל כותרות החדשות). הגולשים יכולים להגיב על ההודעות באתר וליצור קשר עם ח"כ איתן בדואר האלקטרוני (והוא גם עונה, בניגוד לרוב חבריו).
זהותו של חבר הכנסת השני שהשיק אתר אינטרנט משלו מפתיעה למדי. זהו חבר הכנסת שאול יהלום (מפד"ל), שמברך את גולשיו לשלום אך גם מפגין תקיפות כשהדבר נדרש. למשל, הכותרת "ח"כ שאול יהלום לחכ"ים אילן גילאון ממר"צ ולח"כ אופיר פינס ממפלגת העבודה: " אגואיסטים שכמותכם, צבועים שכמותכם!" ב-"חדשות יהלום" – החלק החדשותי באתר. נראה כי האתר של ח"כ יהלום עוצב בהשראת אתרו של ח"כ איתן (לא שיש משהו רע במעט השראה), ונחלק ל"נושאים בטיפול" בהם עוסק הח"כ, בהם מדיניות חוץ וכלכלה, משק וביטחון ועוד. אזור פניות הגולשים באתר, בו הגולשים יכולים להפנות שאלות ליהלום ריק לחלוטין (למה אתם מחכים?) ואזור התמונות, שמבטיח מבחר תמונות של ח"כ יהלום, אינו מקיים. שאול, תצטלם כבר!