ביטחון? עוני!

מהי לעזאזל הסיסמא? מהן ארבע המילים שיכריעו, ה"נאש קונטרול" של בחירות 2003? משרדי הפירסום כמרקחה. בחדרי הקופירייטרים עולות המאפרות על גדותיהן, תוך מאמץ להבריק בתכנית אסטרטגית מפורטת שבראשה ארבע-חמש מילים ש"יעשו את זה". אבל אלו?
יועץ פוליטי אחד מגדיר זאת כך: "תהליכים שבונים מערכת בחירות מתחילים בזרם דק, שהופך לשיטפון ויוצר עילה – ואופס, נפלה הממשלה". במקרה של מערכת הבחירות הנוכחית, זה ככל הנראה יהיה העוני בישראל, שהחל "לככב" בכתבות במשך השנה האחרונה: עוד כתבה, עוד דו"ח על העוני, עוד דמויות מטושטשות בבית תמחוי שאוכלות מרק איטריות. עילת הבחירות הבשילה.
העוני כבר בישראל! יו"ר העבודה, בנימין בן-אליעזר, מיהר לנכס את העוני לעצמו, ופרש על רקע כלכלי מהממשלה. עוד נראה אם היה זה צעד מבריק מבחינה פוליטית – אבל אין ספק שבן אליעזר קרא היטב את התהליכים מתחת לפני השטח. רונן צור, יועצו הפוליטי, טוען שתהליך הפנמת המצוקה החל אצל פואד כחמישה חודשים לפני הפרישה. "זה היה ביולי-אוגוסט עם פרסום נתוני האבטלה, בדיוק בזמן של רגיעה מסויימת בפיגועים. הנושא הכלכלי חברתי החל לצוף והתקשורת תרמה תרומה גדולה בסיקור מקרים של כל מיני משפחות. כבר אז גמלה ההחלטה אצל פואד להתנגד לתקציב. אני חושב שהסיפור עם הילד שלקח פולקע של עוף בכיס לאימא שלו - היה הקש ששבר את גב התקציב".

שעת היועצים

מערכת הבחירות הקרובה תהיה שונה מקודמותיה, בשל המרחק המלאכותי שמייצרים בדקות אלו ממש יועצי הבחירות והפוליטיקאים בין סדר היום הציבורי של ישראל בשנתיים האחרונות (פיגועים, מוקטעה, רפורמות ברשות הפלסטינית, תפיסת מפגעים, בניית גדר הפרדה) לבין כותרות הקמפיינים - שיעסקו בתקציב לחלשים ובצמצום הפערים החברתיים בישראל על ידי חלוקת משאבים הוגנת.
היועץ צור סבור שאין מנוס: "בעניין ההסדר המדיני, כולם מבינים את ההבדל המרכזי בין שתי המפלגות הגדולות, וכרגע מה לעשות שאין עם מי לדבר בצד השני. לכן הנושא הכלכלי זהו הנושא של הבחירות. כרגע הבידול בין המפלגות הוא בנושא הזה. זו הולכת להיות מערכת בחירות הפכפכה שראשיתה אינה דומה לאחריתה, חכו ותיראו".
ליאור חורב, יועץ הקמפיין של ראש הממשלה אריאל שרון, מקבל את העילה הכלכלית כמעט בעל כורחו ומכין תחמושת הגנתית בדמות האמינות הגבוהה ממנה נהנה שרון בציבור. "במרכז מערכת הבחירות הזו ישנה שאלת ההתנהלות: על מי אתה סומך שינהל את המדינה לנוכח המשבר הביטחוני והמשבר הכלכלי", אומר חורב. "אנחנו, הציבור, למרות שעברנו לבחירות בפתק אחד - אנחנו קובעים את עמדתנו על פי התנהלותו של ראש הממשלה כאילו שאלה בחירות אישיות. הציבור בישראל בגר. הוא לא מאמין יותר בקוסמים כמו ביבי וברק. הוא רוצה מנהיגות שאומרת את האמת".

אם כך, מה כבר יש לכם נגד אישיותו של עמרם מצנע, איש ראוי שעוד לא הזדהם בפוליטיקה הארצית?

"מצנע לא מחובר לתהליכי ההפנמה שהיו בציבור הישראלי בעת האחרונה: הוא נעדר חזון ונעדר קבלות. במה שונה התכנית שלו מהתכנית של ברק?"

בעבודה של פוליטיקאי מול יועץ אסטרטגי, עד כמה שרון מציית להוראות שלכם?

"פוליטיקאים לא מצייתים. הם יכולים להשתכנע או לא להשתכנע. הגדולה של העבודה בצוות קמפיין בין הדרג היועץ ובין הדרג הנבחר, זו היכולת שלהם לתקשר על בסיס אמון הדדי. היועץ צריך לספק את מירב האינפורמציות כדי שנוכל לקבל את ההחלטה המושכלת ביותר, ותמיד זה צריך להיות חלק מתפיסת העולם של המועמד שאיתו עובדים. הפוליטיקאי יתווכח בדרך כלל כשנציע לו הצעות שנוגדות את השקפתו - והוא לא יוכל ללכת עם הרעיונות האלה לאורך זמן".
גיל סמסונוב, יועצו האסטרטגי של בנימין נתניהו, חלוק גם הוא בשאלת הסיסמא לבחירות הקרובות, למרות שנתניהו כבר שלף את התואר בכלכלה והחל מנופף בו. סמסונוב מעריך בזהירות כי למרות שכרגע בוער הנושא הכלכלי - בהמשך יתגלגל הוויכוח בחזרה אל השאלה המדינית. "בראש - זו השאלה הכלכלית, בבטן - זו השאלה הביטחונית, ככה אני רואה את זה", אומר סמסונוב. "לעומתנו, בארצות הברית הכלכלה זה הבטן, הראש, הידיים והרגליים. אנחנו מנסים לתת סדר יום כלכלי, אבל יש מצב שבו לתקשורת הישראלית קשה עם זה. מה שמדליק את הכתבים זה הנושא הביטחוני. התקשורת הפוליטית- מדינית שלנו שונאת כלכלה".

ובכל זאת החלטתם על קמפיין כלכלי.

"נכון, הרי ההבדל בין שרון לבין נתניהו הוא לא קרדינלי בנושא המדיני והביטחוני. אלה גם עמדות מאוד-מאוד מוכרות. יש אפאטיות גדולה של הציבור לנושא הביטחוני. הוא פיתח מעין שכבת הגנה, אפילו חוסר איכפתיות. את נתניהו הביטחוני לא צריך להכיר לבוחרים. לכן קבענו כאסטרטגיה את קירקור הבטן של האזרחים".