נתניהו במעלה הגבעה

ביום ראשון בערב היה נתניהו אצל משפחת לזרוב ברחוב ששת הימים בחדרה. משפחת לזרוב גרה בקומה הראשונה. בקומה החמישית גרה משפחת וייצמן. חן וייצמן, בת 9 וחצי, חיכתה לנתניהו למטה, ליד דלת הכניסה. יש לי שאלה, אמרה לו. נתניהו כל-כך אהב את השאלה, שביקש ממנה לעלות למעלה, לשבת ליד שולחן הכבוד שהוכן בשבילו, ולחזור על השאלה באוזני האנשים.
"חן", אמר לה, "את רוצה לחזור על השאלה?"
חן, במשקפיים עבי-מסגרת, בטון של ילדה טובה, אמרה: "אני, כתושבת חדרה, פוחדת. עד מתי אני אפחד לעלות על אוטובוס".
השאלה לא הייתה מוזמנת. לאחר האסיפה סיפרה חן עד כמה הפחד מטרור משפיע על חייה ועל חיי בני-גילה. אימא שלה, בילי וייצמן, המצביעה על פינת הרחוב הסמוך, שהייתה זירה לאחד הפיגועים.
על המרפסת הגדולה של משפחת לזרוב ישבו כמאה איש, רובם המכריע גברים בגיל העמידה, על כסאות פלסטיק, וקיבלו בנימוס מפוכח את המועמד. אחד או שניים צעקו "ביבי", "ביבי". האחרים באו להקשיב.
נתניהו הגדיר אחר-כך את האירוע בחדרה כ"מועדון ויכוחים". מועדון ויכוחים נוסח ישראל: הפלאפונים ניגנו בקולי קולות מארשים של סוזה ואריות של ביזה. לא עלה על דעת איש לסגור אותם. מחלונות הבית שממול הציצו אנשים, משפחות-משפחות, והעירו הערות מתחכמות לעבר הנואם. נתניהו, צרוד מדיבורים, ניסה לשאת את משנתו מול הגשם והרוח. ערפאת הוזכר הרבה. שרון לא הוזכר אפילו פעם אחת.
נתניהו מנהל, מה שנקרא באנגלית, מאבק במעלה הגבעה. גם הוא מכיר בעובדה שרוב מתפקדי הליכוד, לפחות אלה שמשיבים לסוקרים, לא אתו. אף-על-פי-כן, הוא מקווה לניצחון.
אמש נפגשנו אתו בלשכתו בגן הטכנולוגי במלחה, ירושלים. הוא שלף מייד, במשפט הראשון, את שאלתה של חן מחדרה. "זאת השאלה המרכזית של ההתמודדות. הילדה מפחדת לצאת. האימא חוששת שהילדה לא תחזור מבית הספר. אנשים פוחדים לעלות לתחבורה ציבורית, פוחדים לשבת במסעדות ובבתי-קפה. בעיית הביטחון היא עצובה וקשה יותר מכל פרק אחר בתולדות המדינה. החובה הראשונה של ראש הממשלה היא להבטיח את הביטחון".
הביטחון – והכלכלה. "הממשלה בראשותו של שרון הורידה את רמת הציפיות לגובה הדשא. הייאוש אוכל כל חלקה טובה בעם הזה. מי שחושב שאין מה לעשות, שהכל אבוד, שרק צריך להחזיק מעמד, לא יצביע עבורי. אני מבקש את תמיכתם של אלה שמאמינים שאפשר לצאת מהמצב הזה. לי יש פתרונות. אני לא מיואש כלל וכלל".
נתניהו פתח את ההתמודדות בפריימריס מול שרון בהנחה שיש בדעת-הקהל בישראל קונצנזוס רחב מאוד בנושא המדיני. נקודת החולשה של שרון היא הכלכלה. תוך כדי תנועה שינה נתניהו את הדגש בקמפיין שלו; הכלכלה לא עשתה את ההבדל. הוא חזר, לפיכך, אל הנושא הפלסטיני. מסע התעמולה שלו – היקר ביותר בהיסטוריה של בחירות פנימיות בישראל – מציג את שרון כמעט כשמאלן, ר"ל, אח לעמרם מצנע.

האם, שאלנו, אתה חושב ברצינות ששרון הוא סוס טרויאני של השמאל בליכוד?

"אני לא משתמש במונחים כאלה", אמר נתניהו. "יכולים להיות הבדלי השקפות תוך כבוד הדדי. התמיכה בהקמת מדינה פלסטינית מקובלת בהרבה חוגים במדינה. לדעתי היא שגויה מיסודה. אנחנו נעמיד את עצמנו בטרור גדול שבעתיים ובסכנת קיום אמיתית.
"בתקופה שלי כראש-ממשלה לא היו כמעט פיגועי טרור. אפשר היה להסתובב בשטח. הגיעו לכאן מיליוני תיירים. הכלכלה שגשגה. למה? כי אני הפעלתי מדיניות הרתעה מול הרשות הפלסטינית. הבהרתי שאם הטרור יימשך, המשטר יחוסל. הם יסולקו מכאן. וזה עבד. מאוחר יותר, כתוצאה מיציאתנו החפוזה מלבנון, ההרתעה כורסמה. ערפאת קיבל חסינות, ואנחנו נגררנו למלחמת התשה".

אמריקני שביקר באחרונה אצל ערפאת, אמרנו, שמע ממנו שהוא היה מעדיף שאתה תבחר לראש ממשלה. ערפאת מאמין שבחירתך תאפשר לו לתקוע טריז בין ישראל ובין הממשל האמריקני.

"ערפאת", אמר נתניהו, "לא מבין כנראה איזה שינוי חל באמריקה בעקבות ה-11 בספטמבר. תוכנית 'יהודה תחילה' של הממשלה הייתה שגיאה יסודית. צריך לתפוס את השטח ולהביא לטיהורו המלא. אחר כך להיערך בקו הפרדה פיזי שאינו זהה לקווי 67' ולהביא לחיסול משטר הטרור של ערפאת. בזמנו, כשקראתי לעשות את כל הדברים האלה, שרון כינה את זה: סיסמאות. מה קרה אחר-כך? מימשו חלק מהסיסמאות האלה. לצערי, חלק לא קטן.

שרון, אמרנו, אומר שמה שאתה מציע יחייב לגייס לנצח את כל צבא המילואים של מדינת ישראל.

"עדיף", השיב נתניהו, "לרכז מאמץ על מנת להשיג הכרעה מאשר להמשיך בהתשה אינסופית".

בעצם, אמרנו, גם אתה מציע מדינה פלסטינית, בסופו של דבר. הרי גם אתה מודע לבעיה הדמוגרפית. או שאתה רוצה שתהיה כאןמדינת אפרטהייד יהודית עם רוב ערבי.

"אני לא מציע שנשלוט בהם, שנספח את האוכלוסייה שלהם, שנשב בערים שלהם. אני רוצה שישלטו בעצמם – אבל לא תחת חבר הטרוריסטים הנוכחי. ממשל עצמי כן. חיל אוויר לא.
"אני רואה מצב של תקופת ביניים עם ממשל עצמי פלסטיני ומשא-ומתן עם מנהיגות פלסטינית אחרת. את המנהיגות הנוכחית חייבים לסלק. לתת להם מדינה עכשיו זאת טעות בקנה-מידה היסטורי. זה ידרדר את המדינה שלנו לתהום. למדינה יש גבולות בינלאומיים. כל פעם שנרצה להכנס לשכם או לג'נין יאשימו אותנו בהפרת החוק הבינלאומי.
"לא רק אצלנו, באזורים רבים בעולם מתחולל תוהו-ובוהו, ועולים לשלטון משטרים פנאטיים מסוגים שונים. אי-אפשר להעניק ריבונות לכל קבוצה שמבקשת ביטוי עצמי. הנושא הזה ייבחן מחדש לאורך המאה ה-21.
"אומרים לי, אמריקה תכפה עלינו מדינה פלסטינית. אני אומר, אחרי 11 בספטמבר, כשארה"ב מפרקת בסיטונות משטרי טרור בעולם, לא נתקשה לשכנע את דעת הקהל, את הקונגרס ואת הממשל שאסור להקים מדינה נוספת שבהכרח תהיה מדינת-טרור.
"יכולתי לשכנע את האמריקנים ידועה. אבל איך אפשר לייצב קו בלימה, כאשר ראש הממשלה, ועוד ראש ממשלה מהליכוד, קורא להקמת מדינה פלסטינית".
הממשל האמריקני הוא הכדור ששרון ונתניהו זורקים זה נגד זה. כל אחד מהם משתמש במשרד שלו לצרכיו: משרד החוץ נגד משרד ראש הממשלה ולהפך. משרד החוץ מפיץ תרחישי אימים לגבי לוח הזמנים שייגזר על ישראל במסגרת מפת הדרכים. מדינה פלסטינית תקום ב-2003, ואולי לפני כן. שרון נרדם בשמירה, אומרים שם. שרון קובל בתגובה, שכל חרחורי הריב בין משרד החוץ הישראלי לממשל בוושינגטון מסכנים את גשם הדולרים שהוא מנסה להוריד מוושינגטון: גם סיוע ביטחוני של מיליארדים וגם ערבויות בסך עשרה מיליארד. שרון טוען שנאלץ לשלוח את ראש לשכתו לוושינגטון כדי למזער את הנזק.

לפני שלוש וחצי שנים, אמרנו, כשעזבת את הפוליטיקה הישראלית, נתת ביטוי למרירות גדולה כלפי התקשורת הישראלית. אחר כך הבעת צער. האם אתה מתרשם שעכשיו, בסיבוב השני, התקבלת אחרת?

נתניהו העלה על שפתיו חיוך מריר. "בלשון המעטה, לא נתקלתי בגל עצום של תמיכה תקשורתית", אמר. "ההתנגדות של התקשורת כלפי היא תופעה קיימת. למדתי לחיות אתה".

הרבה מתפקדים בליכוד, אמרנו, מסתייגים מהתמודדות שלך. לא מדיחים ראש ממשלה מכהן, הם אומרים, ראש ממשלה שלנו.

"אני שומע מעט מאוד הערות מהסוג הזה", אמר נתניהו. "לאלה אני משיב: אנחנו מדברים על הכרעה דמוקרטית. מעניין. הביטוי הזה, להדיח ראש ממשלה מכהן, לא היה שגור על פיו של שרון, כשהתמוד פעמיים מול ראש הממשלה שמיר, או על פיו של ארנס, שהתמודד נגדי. זה לא הפריע לי למנות אחר-כך את ארנס לשר ביטחון. אנחנו לא חיים במשטר מלוכני. ההתמודדות תמיד לגיטימית, בעיקר כשמדובר בדרכים שונות: להישאר במצב הקיים, או לשנות".
נתניהו אומר שהוא מתקשה שהוא מתקשה להתייחס למדיניות הכלכלית של שרון. הוא חיפש מדיניות, ולא מצא אותה. יועץ התקשורת שלו, אביב בושינסקי, שנוכח בראיון, מצטט לעניין זה כותרת בעיתון "גלובס" מאתמול, שלפיה הנגיד קליין אומר ששרון לא עשה דבר בתחום הכלכלי.
"אני", אומר נתניהו, "לא מדבר על פתרונות קסם. אני מדבר על פתרונות שעבדו בעשרות מדינות. שרון תולה את הכל בעניין המדיני. המובטל לא צריך לחגות שיימצא פתרון לבעיה הפלסטינית. גם לא המשפחה מהמעמד הבינוני, שנטל המסים שהיא חייבת בהם הלך וגדל בשנתיים האחרונות.
"הבעיה הכלכלית המרכזית שלנו היא גם ההזדמנות. ישראל היא המדינה הריכוזית ביותר בעולם המתקדם. ביטול הריכוזיות, הקטנת שיעורי המס והפרטה יכולים להביא לצמיחה בלי קשר למצב הביטחוני. אני אומר בהופעות שלי, ארגנטינה שוקעת למרות שאין לה בעיות ביטחון, והודו ורוסיה פורחות למרות שיש להן בעיות ביטחוניות קשות. אני מבין בזה".

מה תעשה, שאלנו, אם ביום חמישי תפסיד בהתמודדות?

"אני מקווה ומאמין שאנצח. אם אנצח אקים ממשלה שמתבססת קודם-כול על האנשים המצוינים בתוך הליכוד. אציע לשרון לכהן כשר החוץ. אם לא אבחר, לפי המידע שמגיע אליי, שרו לא מתכוון להציע לי הצעה דומה".

האם, שאלנו, במקרה כזה תכריז שוב על פסק זמן מהפוליטיקה, תפרוש מהכנסת ותעשה לביתך?

"בכל מקרה אשאר בכנסת. לא אקח עוד פסק זמן. חזרתי לתמיד לחיים הפוליטיים. אני אשאר בליכוד עד יומי האחרון".

איך, שאלנו, אתה מתאר לעצמך ששניכם יכולים לעבוד יחד, עם כל הבוז והתיעוב שאתם משדרים זה כלפי זה?

"אני לא בז לשרון", אמר נתניהו. "אני מעריך אותו מהרבה בחינות. אני חולק עליו. ההכרעה לא תהיה מי יעמוד על הסיפון, אלא מי יהיה רב החובל ומי ינווט את הספינה מהטלטלה הנוראה בה היא נמצאת עכשיו לחוף-מבטחים.
"הדרך שלי היא הדרך המסורתית של הליכוד. חברי הליכוד חייבים להחליט. זהו משאל פנימי אם הם בעד או נגד מדינה פלסטינית. ההכרעה שלהם תהדהד בכל העולם. ושאלה שנייה, אם הם בעד המצב הקיים או בעד שינוי.
"מה שקובע כששופטים ראש ממשלה הוא באיזה מצב קיבל את המדינה ובאיזה מצב החזיר אותה".

בכל זאת, הערנו, לאחר שלוש שנים העם העדיף ברוב עצום את אהוד ברק עליך.

"אותו עם", השיב נתניהו, "לאחר עוד 18 חודש, היה בוחר בי ברוב עצום לחזור ולהיות ראש ממשלה".
הבחירה היא לא אישית, אומר נתניהו עכשיו. הוא רומז ליכולת של שרון להקסים אנשים. "הכל פוזה", הוא אומר על יכולתם של פוליטיקאים לעורר רגשי חיבה. "לא בוחרים כאן מי נחמד יותר". ההיסטוריה, הוא אומר, ידעה מנהיגים גסי רוח שהיטיבו עם עמיהם, ואחרים, מנומסים, מקסימים, שהביאו את עמיהם לפי-פחת.
אחר כך הוסיף באותו עניין: "כל בוחר צריך לחשוב על הגורל האישי שלו ושל משפחתו, ולא על הגורל האישי של המועמדים".

שאלנו אותו על משפחתו. מדוע בניגוד לעבר לא חשף לאורך הקמפיין שלו את רעייתו שרה וילדיו.

"זאת הייתה בחירתם", אמר. "הם צודקים. אני מכבד את זה. לא אשתי ולא ילדיי לא רוו נחת מהחשיפה שלהם בתקופת כהונתי. הם לא רוצים לחזור ולקבל אותו טיפול שקיבלו. הם עשו על הבן הבכור שלי פרודיה בטלוויזיה כשהיה בן חמש. אתם חושבים שזה נעים?"

האם, שאלנו, הם ניסו להניא אותך מלהתמודד פעם נוספת?

"לא", אמר נתניהו. "אבל הם היו ערים למחיר. אשתי, בני הבכור, וגם בתי נועה, יודעים את המחיר שנגבה וייגבה מהם.
"אשתי חברת ליכוד", אמר נתניהו. "היא תטיל פתק עבורי ביום הבחירות".