לצנוח את הפקקים

לפעמים, כשהכביש פקוק, ג'ימי קדושים מקיבוץ כפר עזה לוקח את המצנח הממונע שלו וגומא את המרחק באוויר. המצנח, מעין מאוורר גדול עם מנוע שריפה, שאליו מחובר מצנח הניתן לנהיגה, מוביל אותו מעלה ומטה ומשמש ככלי תחבורה לכל דבר. הוא ממריא איתו מכל מקום וטס באמצעותו כמעט לכל יעד. "אני יכול לטוס לצפון, לתל אביב וגם עד אילת", הוא מספר, "הטיסה הכי ארוכה שלי היתה מצאלים לאילת. טסתי 204 קילומטר".
קדושים (41) מנצח כבר שבע שנים ברציפות בתחרויות צניחה מקומיות במצנחים ממונעים. הוא צבר, לפי עדותו 3,000 שעות טיסה – מספר גבוה יותר משל כל ישראלי אחר שצנח במצנח ממונע. "בין השיאים הישראלים ששברתי, אפשר לציין גם את הטיסה הארוכה ביותר בלי תדלוק – ארבע שעות רחיפה רצופות", הוא גאה בעצמו.
איך אתה מוכיח שאכן עמדת בהישגים האלה?
"זה לא פשוט, כדי לנצח בתחרות ניווט, למשל, צריך להביא בתום הטיסה סרט מצולם, שבו הטייס הנציח את סימני נקודות הציון. זה נעשה בתנאים מגבילים – צריך לצלם בין הרגליים, אבל שיראו את הברכיים, במרחק קצר מהעצם שעל הנ"צ. צריך לצלם ממש מקרוב ואי אפשר להשתמש בעדשת זום".
באותה הדרך, קדושים נדרש להציג את הישגיו באליפות העולם בצניחה במצנחים ממונעים שנערכה בקיץ האחרון בספרד. בתחרות, שכללה טיסה למרחק, ניווט וטיסה בגובה נמוך תוך ביצוע משימות שונות, לקחו חלק עוד שני ישראלים. קדושים דורג במקום מכובד: 14 מבין 120 משתתפים. "זו היתה הפעם הראשונה שבה ישראלים השתתפו באליפות ואין לנו במה להתבייש. בלטנו במיוחד בביצוע משימות על הקרקע. בקטגוריה הזאת הייתי בין שלושת הטובים ביותר בעולם".
ההישג הבולט ביותר שלו מבין המשימות על הקרקע היה קליעה באמצעות כדורגל: "היינו צריכים לעלות לגובה רב, עם ליטר דלק, ואז לסגור מנוע ולרדת למגרש, לבעוט בכדור מהאוויר, להכניס אותו לתוך טבעות בגדלים שונים, ורק אז לנחות. צריך מיומנות גדולה כדי לעמוד במשימה המורכבת הזאת. מבין כל משתתפי האליפות, רק שניים הצליחו במשימה הזאת – אני ועוד ספרדי".

הכל התחיל באסון צאלים

קדושים צונח כבר 11 שנה. "במשך כל החיים חיפשתי משהו לנשמה, מעבר לעבודה, הוא מספר, "למצנחים הגעתי כשחזרתי משירות מילואים, ביום שבו פירסמו את שמות ההרוגים באסון צאלים", הוא נזכר. "אחד ההרוגים היה מהמשק, והיה לי קשה לישון, אז פתחתי את העיתון וראיתי מודעה על פתיחת קורס למצנחי רחיפה. במשך שלוש שנים צנחתי רק במצנחי רחיפה, ולצורך זה נזקקתי לציוד הרמה קרקעי, כבל ומתקן גרירה. לפני שמונה שנים הגיעו המנועים הראשונים, וראיתי שזה עניין די פשוט יחסית לתפעול".
זה באמת כל כך פשוט להתרומם במצנח הממונע? איך עושים את זה?
"קודם כל פורסים את המצנח. אם אין רוח, צריך לרוץ כדי למלא את תאי המצנח באוויר. אם קופצים מהר, העילוי של הרוח מעלה את הצנחן. כשיש רוח טובה, עושים 'אנפה הפוכה' – מרימים את החלק הקדמי של המצנח, 'שפת ההתקפה', מעל הראש, מסתובבים לכיוון הרוח, פותחים מנוע, ותוך כמה צעדים מתנתקים מהרצפה, נותנים גז ועולים".
המצנחים הראשונים היו יקרים ביותר, ולכן את הכלי הראשון קדושים רכש יחד עם חבר קיבוץ מיד מרדכי. "המנוע והמצנח ביחד עולים 8,000 דולר, שלא כוללים את סידרת הקורסים וההכשרות שצריך לעבור, עד שאפשר לטוס".
אלא שגם ההשקעה השוטפת, במיוחד בתחרויות, גדולה למדי, ולכן החליט קדושים להפוך את התחביב למקצוע. "אני וחבריי מבצעים פירסום מהאוויר. אנחנו מכינים בעצמנו את הכתובות, כי צריך לתכנן את המיקום שלהן על המצנח תוך התחשבות בתפירה שלו. באחרונה גם התחלנו לבצע צילומים מהאוויר באמצעים מתקדמים ביותר".
אבל האטרקציה הגדולה היא עריכת מופעים אוויריים באמצעות מצנחים ממונעים: "אנחנו עורכים את המופעים בימי הולדת ומסיבות למיניהן. זה כולל הטלת מתנות מהאוויר, בעיקר ממתקים ופריטי לבוש. כשאני נוחת במקום שלא מכירים את הכלי, כולם מקבלים את זה כהפתעה. זה הופך למסמר האירוע".

האינתיפאדה מגבילה את התנועה

מאז האינתיפאדה, הוגבלו תנועותיהם האוויריות של הצנחנים במצנחים הממונעים, עובדה שדי מתסכלת את קדושים. עוד דבר שמאכזב אותו הוא שמאז האינתיפאדה, הוא נאלץ להפסיק את פעילותו ההתנדבותית במשטרה כמסייע באיתור כלי רכב ישראליים גנובים ברצועת עזה. "בעבר", הוא מספר, "כבר היו מקרים שהמשטרה ביקשה ממני לסייר מעל פרדס כשחשבו שמכונית גנובה נמצאת שם. כיום שכשאתה באוויר, אתה חשוף לפגיעה מצד הפלשתינים. חבל שהמשטרה לא משתמשת בי לחילוץ נעדרים. אני יכול לעלות מעל פרדסים ומטעים, מקומות שלא רואים מלמטה, ולתקשר עם גורמי קרקע ולהדריך אותם בחילוץ".
גם מבלי להיחשף לירי, קדושים מודה שהצניחה במצנח ממונע לא בטוחה לגמרי. לא מזמן הוא עבר בטורקיה קורס לטיפול במצבי חירום באוויר. "התאמנו בהתמודדות עם תקלות שונות בעת צניחה ותרגול של החושים בתגובה למצבים אלו", הוא מספר, "לא קל להתמודד עם מצב חירום בגובה 2,000 מטר, אבל אני עוד לא שמעתי על ישראלים שנפגעו במהלך צניחה במצנח ממונע. גם אם יש סכנות, הצניחה עבורי היא הנאה ארוכה. אני מרגיש הכי טוב כשאני מתנתק מהאדמה. אז אני משתחרר מלחצי היום-יום ונמצא עם עצמי לבד. למעלה, אני עושה רק מה שאני רוצה".

מגיע למילואים עם המצנח

ג'ימי קדושים, נשוי ואב לשלושה, נולד בטנג'יר, מרוקו, בשנת 1961. אביו היה איש עסקים, שותף בחברה לייצור מרצפות. יום אחד נעלם השותף עם הכסף. מצבו הגופני של האב התדרדר, עד שנפטר ונקבר בעיר מגוריו. קדושים עלה לארץ בגיל שמונה עם אמו וארבעת אחיו. המשפחה התיישבה בשכונה ד' בבאר שבע. האם פירנסה את המשפחה מעבודתה כאם בית במחלקת היולדות של בית החולים סורוקה בעיר. הוא החל ללמוד בבית הספר היסודי ויצמן ולקראת כיתה ט' החליט לעבור לקיבוץ. "כשהייתי בגיל המתאים, שמעתי שאפשר ללכת לקיבוץ דרך עליית הנוער", הוא מספר, "הצטרפתי לחברת הנוער שהגיעה לכפר עזה בשנת 1974. החבר'ה שם, בעיקר יתומים ממשפחות הרוסות או חד הוריות, לימדו אותי הרבה מאד. בזכות הקבוצה האיכותית הזאת נעשיתי עצמאי. אני חושב היום על הבן הבכור שלי, שהוא בן 15. אם הוא יצטרך להיות לבד, יהיה לו קשה מאד. אני למדתי להסתדר".
קדושים שירת בצנחנים בעיקר בלבנון, וגם במילואים הוא ממשיך לשרת בצנחנים. "התחביב שלי לא התפתח בגלל השירות בצנחנים", הוא אומר, "יחד עם זה, לפעמים אני מגיע למילואים עם המצנח, בגלל העומס בכבישים".
קדושים עסק במשך 18 שנה בענף הלול, ואף זכה בשנת 92' בפרס קומרו, "הפרס הישראלי הגבוה ביותר בתחום החקלאות". במשך השנים הוא שימש כיועץ למגדלי העופות בדרום, ואף יצא בשליחויות שונות להדרכת חקלאים ברוסיה ובמדינות חבר העמים. "בין השאר", הוא מספר, "נשלחתי לאפריקה מטעם משרד החוץ ומשרד החקלאות. ביצעתי שם סקרים על גידולי העופות, כדי לעמוד על היכולת של הכפריים ולשפר אותה. כשהייתי יוצא למסע כזה עם משלחת ישראלית, היו מתלווים אלי שרי חקלאות ולעיתים גם ראשי מדינות".
אחרי שהתחכך בדיפלומטים בכירים, גם מעמד כמו אליפות עולם לא מלחיץ אותו יותר מדי. למרות שהוא מתכונן במרץ לתחרות הבינלאומית הבאה בצניחה במצנחים ממונעים, שתיערך בקיץ הבא בטורקיה, הוא מתרגש בעיקר מהדברים הפשוטים. "לא אשכח את הרגע, שבו טסתי קיץ אחד מעל ניצנים, וראיתי אישה יושבת סורגת. רק שירדתי למטה, זיהיתי את אמא שלי בת ה- 70 עושה, שכמוני, עסקה באותו זמן בתחביב שהיא הכי אוהבת".