זה האיש עם הזקן

פתאום, במרכז המסחרי של דימונה, באמצע לחיצות הידיים וים של צעקות "רק שרון" שיגרתיות, מקבל עמרם מצנע מתנה גדולה בדמותו של משה קרייב. קרייב הוא איש קטן, עם פה גדול ולוע חזק ומהדהד. "אני בוחר מצנע", הוא צועק מול המצלמות. "המצב גרוע, שרון הרג אותנו. הוא חי ממלחמות, כי אמריקה שולחת כסף. אנחנו רוצים להיפרד ולחיות בשלום. הליכוד דפק את החלשים".
סביב קרייב מתגודדת קבוצה גדולה של תושבי דימונה, חלקם צוחקים, חלקם מהנהנים בהסכמה ומבטיחים להפיל את שרון. "אני 40 שנה בליכוד", ממשיך קרייב בפול גז, "היום אני מערכניק. עם מצנע. אני לא רוצה כלום ממנו. אני עושה פרינציפ על מה שעשו לנו הליכוד ושרון. הוא שבר אותנו, ואנחנו נשבור אותו". מצנע מתקרב אליו, ולוחץ את ידו בחום אל מול המצלמות. קודאק מומנט. יועץ התקשורת של מצנע, און לוי: "אני מרוצה מאיך שאנשים קיבלו אותו. זה מפתיע לטובה. "ויצמן שירי, איש הדרום שרק לפני שלוש דקות היה במחנה פואד ונגד כל אשכנזי בשטח, מתמוגג. "אני מכיר את השטח", הוא אומר. "אתה רואה את כמות האנשים שבאים לראות אותו, וזה מספר את הסיפור האמיתי של מה שקורה. אני מאוד מקווה שאנשים יחברו בין המצב לבין הליכוד ושרון. אני מרגיש אווירה טובה. מרגישים שמשהו משתנה".
אבל הדרום לא ממש מסכים עם התחזית האופטימית של שירי. בהשוואה לחוויות הטראומטיות שעברו מועמדים אחרים של העבודה שהגיעו לבקר בעיירות פיתוח בעבר, הרי שמצנע התקבל בחום. לא השליכו עליו עגבניות או ביצים, לא קיללו אותו – וברוב המקומות אנשים התקרבו, לחצו יד ואיחלו בהצלחה. אבל רק מעטים הבטיחו להצביע עבורו. לעתים, נדמה היה שלא מעט אנשים חיפשו סיבה למה לא להצביע מצנע.
"מה יש לי לדבר איתו", שללה אישה נמוכת קומה במרכז המסחרי בירוחם את המפגש עם מצנע. "הם כולם אותו הדבר. באים, מבטיחים, הולכים ואז שוכחים. אני צריכה לחם. פרנסה. כבוד. לא הבטחות. אני גם ככה אצביע שרון". אחרים, שזיהו את מצנע "לפי הזקן", התקבצו סביבו, פחות כדי לשמוע ולהקשיב, ויותר כדי לדבר. להוציא קיטור.
"כולם מסתכלים על הביטחון כל הזמן", שטח דוד אדרי, בעל מכולת במרכז המסחרי, את משנתו בפני המועמד. "המכה שלנו זאת הכלכלה. לאנשים אין מה לאכול, נאלצים לגנוב. הרבה אנשים גם מתגרשים בגלל המצב הכלכלי. אי אפשר להמשיך ככה. המלחמה האמיתית מתחילה כאן, בעיירות הפיתוח, ולא בשטחים. פעם היינו שבעים. עכשיו, אנשים מחפשים את האוכל בזבל. המצב לא היה כזה אף פעם".
"בשביל זה אני פה", ניסה מצנע להשחיל מילה. "באתי בגלל המצב הכלכלי. אני צריך שתתנו לי הזדמנות לשנות". אבל אדרי לא ויתר. "עזוב, אני ליכודניק כבר עשרים שנה. אם לא תהיה אחדות, לא תוכל לעשות כלום. לא תוכל להקים ולקיים ממשלה".
מצנע עוזב וממשיך הלאה, אל חנות צילום קטנה. בעלת החנות, סימה סוויסה, אישה צעירה ונאה, מספרת למצנע כי לקחה הלוואה, אספה גרוש לגרוש, ופתחה את העסק לפני כשנה. מגוון המוצרים שהיא מציעה דל. כמה סרטי צילום, כמה סוללות. אין שפע. אנשים לא קונים, כי אין להם כסף, אז חבל להחזיק סחורה. מצנע שואל, מתעניין, משוחח עמה ארוכות. השניים כבר מכירים מסיור קודם שערך מצנע בירוחם. "התרשמתי ממנו", אומרת סוויסה על מצנע לאחר שהוא עוזב. "אנחנו בבעיה גדולה במדינה. אנחנו כל פעם מנסים מישהו חדש, כדי להוריד מישהו אחר. אני מקווה שמצנע ייתן את התשובות. אני עזבתי כבר פעמיים את ירוחם, אבל חזרתי, כי זה הבית שלי. אני רוצה לחיות כאן, ולהתפרנס כאן בכבוד".

תצביעי עבורו?

"אני עדיין מתלבטת. קשה לי עם זה. אני לא בטוחה. בעבר בחרתי ליכוד, אז קשה לי".
וזו עיקר הבעיה של מצנע. "האיש עם הזקן" מצליח לעורר סימפטיה, אבל הצבעה ביום פקודה? זה כבר עניין אחר.
מצנע לא מתייאש ממה שהוא שומע בירוחם. הוא רואה את האנשים, את העיניים שמחפשות תשובות, ואת הפה שמבטיח להצביע שרון. אבל הוא מתעקש: "אתה יודע, אין עוינות כלפיי. המסרים שלי חדים, אני רואה שיש הקשבה וכבוד למה שיש לי לומר. אני מאמין שהדברים ייקלטו, והמצב בסקרים ישתנה".
ממרכז ירוחם ממשיכה השיירה של מצנע למפעל "כיתן דימונה", שם לא נרשמת התרגשות מיוחדת מהאישיות הבכירה. העובדים בארוחת צהריים.
"אני לא יכול לעזוב את המכונה, כי החוטים יעשו פה בלגנים", מתנצל אחד מהם, עולה חדש. הסיור נועד למצלמות, לקמפיין. מצנע עם פועלים, מצנע עם מכונות ייצור. בחדר האוכל של המפעל הוא עובר בין השולחנות, לוחץ ידיים, אבל לא מצליח להוציא משלוותם את העובדים, שממשיכים לאכול כרגיל. "זאת הפעם השלישית שלי בדימונה", אומר להם מצנע. "אני מקווה שהמפעל ימשיך להצליח. החלטתי להצטרף לפוליטיקה כי נמאס לי לראות את המצב הקשה בו אנו נמצאים. אני רוצה לעשות שינוי, אבל אני זקוק לכם, כי אני לא יכול לעשות את זה לבד. אנחנו נמשיך לתת עדיפות לנגב".
מלווה במחיאות כפיים קלושות, עוזב לבסוף יו"ר העבודה את חדר האוכל. "מי זה?" מתענינת אחת העובדות, שלא מזהה את האיש עם הזקן. וכשמסבירים לה, היא אומרת כי תצביע בכל מקרה לשרון.
הנקודה האחרונה בסיור היא בית קפה בקניון ערד. ליד אחד השולחנות יושבים שלושה תושבים ומצנע לוקח כסא ומצטרף אליהם. "את יודעים שבחברון זורקים עכשיו מיליונים מהכיסים שלנו על שום דבר", הוא מספר, "את הכסף הזה אני רוצה להביא לכאן, לערד, לעיירות הפיתוח ולנגב".
זהבה, אחת השומעות, מתמוגגת. "אותי הוא שכנע. אני כל החיים שלי ליכוד, אבל עכשיו אצביע בשבילו, כי היו הרבה פאשלות. הוא, בתור ראש עיר מצליח, יוכל לעשות שינוי". חברתה, העונה לשם האקזוטי מננה, לא מתרצה: "אני לא אצביע מצנע. אני מורעלת על שרון. בכלל, אני פנאטית. לא אוהבת אשכנזים".

אבל גם שרון אשכנזי…

"אבל כבר שנים שהוא לא מתנהג ככה".