המורה, אני לא הפרעתי לו

כן בבית ספרנו: עימות פוליטי התקיים היום (ב') בין דני יתום מהעבודה, בועז נול מישראל אחרת, צבי הנדל מהאיחוד הלאומי, יוסי ביילין ממרצ ושמעון גולדמן משינוי, שייצגו את מפלגותיהם בבית הספר "כצנלסון" בכפר סבא.
בקהל נכחו כ-180 תלמידי כיתות י"ב בבית הספר, חלק לא מבוטל מהם בעל זכות הצבעה לבחירות לכנסת ה-16. העימות הוא יריית הפתיחה של הפנינג בחירות המתקיים בבית הספר, ושיאו ב"בחירות" שייערכו ב-24 בדצמבר.
בבית הספר אמרו כי היתה אי הבנה עם הליכוד ולכן לא הגיע איש מנציגיו לעימות.

"תראו למועמדים שאפשר אחרת"

את העימות פתחה מנהלת בית הספר, רות סופר, שהפצירה בנוכחים להקפיד על דרך ארץ, על מנת "להראות למועמדים שאפשר גם אחרת", ו"לא להתנהג כמו חברי המרכז בפריימריס של המפלגות השונות".
הדיון התנהל באווירה תוקפנית ומבודחת לפרקים, למעט ביילין ששמר על ארשת פנים רצינית. חמשת המועמדים ענו על סדרת שאלות זהות, כשהם מתבקשים לשמור על מסגרת זמן קבועה של שלוש דקות, ממנה, מיותר לציין, חרגו ללא הרף. השאלות עסקו בעיקר בהצגת מצע המפלגות, הוויתורים שיהיו מוכנים לבצע לטובת הפלסטינים, ומדיניותם בתחום הכלכלי-חברתי.
ביילין הדגיש את חשיבותם של ניסיונות הידברות נוספים עם הפלסטינים, על אף כשלון קמפ דיוויד בהנהגת אהוד ברק וקרא להגעה להסדר או לפתרון חד צדדי. "לא נסכים ללכת לממשלת ליכוד לאומי בשום תנאי", הדגיש. "אם מפלגת העבודה תנצח – נשב איתה. אם הימין ינצח – לא נעמעם אותו כמו שעשתה העבודה בשנתיים האחרונות".
גולדמן, נציג שינוי, בחר לדבר על החרדים. "בכפר סבא יש רב שמקבל מעל 30 אלף שקל בחודש – ולא גר פה בכלל", קרא. "הקניון של כפר סבא יהיה סגור בשבת הבאה. למה? בשבת האחרונה היתה חגיגה בקניון, סוף סוף ראיתי אנשים עם חיוך על הפנים, אבל זה ייפסק".
דני יתום מהעבודה דיבר על חשיבות מערכת הבחירות הנוכחית. "כל קול שלא הולך למפלגת העבודה, מחזק את הליכוד ואני לא בטוח שיש לכם כוונה כזו", הוא הרעים על התלמידים. "אני בכלל מרגיש פה כמו בבית", ביצע יתום תפנית מפתיעה, "אני גר בכוכב יאיר, הילדים שלי לומדים באזור", הוא אמר לקול אנחות ההשתתפות מהקהל.

הנדל תקף את ביילין: "ההפך מפודל"

צבי הנדל מהאיחוד הלאומי היה הראשון להתנגח ישירות בחבר פאנל אחר, והוא בחר לשם כך בביילין. "פתאום קם בבוקר אדם, היושב במקרה בצד הקיצוני של השולחן הזה", אמר הנדל, "שרבין קרא לו פודל, אבל הוא בדיוק ההפך מפודל – הוא קם ואמר שבגלל שכמה אנשים זרקו אבנים – אז קראו לזה אינתיפאדה – צריך להביא את ערפאת, ולתת לו נשק וצבא מטוניס. פלא שהגענו לנקודה שאנחנו נמצאים בה כיום?".
בועז נול, נציג ישראל אחרת, הביט בקהל ונזכר בימיו כתלמיד בית ספר. "אני נזכר בעצמי 4-5 שנים אחורה", שיחזר נול, "שומע בדיוק את אותם משפטים מאותם אנשים. אתם הרי הרסתם לנו את המדינה" הוא קרא.
"אין לו מצע?", נשמעה שאלה של אחת התלמידות באולם. ונול קבע בתגובה שהפוליטיקאים כולם מושחתים ודרש ש"יתחילו לעבוד בשבילנו".
ביילין מצידו נזעק להגן על כבודם של הפוליטיקאים, או לפחות של חלק מהם, ותבע מנול מעט נימוס. "יושבים פה אנשים שיכלו לעשות דברים אחרים בחיים", אמר בלהט, "אבל הקדשנו את עצמנו ימים ולילות למטרה מסוימת". נול ענה כי הוא יכול "להיות מנומס, ולצאת החוצה בנימוס, להיכנס לאוטו בנימוס, לארוז את המזוודה בנימוס ולעזוב את הארץ בנימוס, כמו 7,000 צעירים אחרים מדי שנה", וזכה לתמיכה בקהל.
כשנשאל על ויתורים במו"מ לשלום, אמר ביילין כי ההתנהלות כיום היא הוויתור האמיתי, וכי ישיבה בעזה היא חסרת תוחלת. "אתם תשלמו את המחיר", התריע בקהל. "אנחנו בעוד 7 שנים כבר נהיה זקנים, אבל אתם תחיו במדינה הזאת".
ביילין גם הדגיש את חשיבות העברת תקציבים לתשתיות ולחינוך. "הסכנה הגדולה של מפלגת העבודה, וזו הסיבה שעזבתי אותה, היא שהיא לא מתנגדת לתקציב, כי היא פוזלת לממשלת אחדות עם שרון".

התלמידים: הם לא ענו על אף שאלה

לאחר זמן מה, החל הקהל באולם לאבד את יכולת הקשב, אולי בגלל שלא הזדהה עם דיבורים על מילואים, שכר לימוד, משכנתה או מציאת עבודה. בינתיים נפל השלט של ישראל אחרת מהשולחן, והנדל הציע לנול את זה של הליכוד, שנשאר מיותם. נול סירב והנדל קם בעצמו והחזיר את השלט של ישראל אחרת, לקול צחקוקים בקהל.
יתום דיבר על הפניית משאבים מיש"ע לפנים הקו הירוק בתחומי חינוך, "כדי שהדור שלנו יוכל להעביר לדור שלכם מפתחות של מדינה טובה יותר", והנדל דיבר על שיפור רמת המורים והכנסת כוחות חדשים למערכת החינוך. "לא אצלכם כמובן", סייג בחיוך, "המורים שלכם הם הטובים ביותר בעולם", אמירה שסחטה קולות מחאה קלושים מהתלמידים.
לאחר שאלה אחת מן הקהל, בעקבותיה פרשו המועמדים את מצעם המוכר, התפזרו כולם. הנושא הלוהט ביותר – הפריימריס בליכוד – הוזנח לחלוטין עקב קוצר הזמן והיעדרו של נציג הליכוד בפאנל.
התלמידים נראו מותשים ומאוכזבים מעט מהעימות. "הם לא ענו על אף שאלה", אמר בדכדוך רון, שיממש לראשונה את זכות הבחירה שלו השנה. "הם רק תקפו כל הזמן האחד את השני".
"לא ממש הוסיף לי הדיון הזה בגיבוש דעה", ציין תלמיד אחר, "מה שכן, הוסיפו לי בעיקר כאבי ראש".
"האמת היא שבאתי עם דעה פתוחה והייתי מוכן להקשיב" אמר אסף, תלמיד נוסף, "אבל כל מה שנאמר פה הן רק סיסמאות". והתלמיד הרביעי, אמיר, סיכם: "במילה אחת, סטנדאפיסטים".