מה לעשות?

הנה לכם פיסת מידע, שאף גורם מוסמך לא מוכן לומר בקול רם. גם אם יושקעו היום מיליארדים בתשתית הכבישים (והם לא), גם אם מערכת לימוד הנהיגה תעבור זעזוע מתקן (והיא לא), גם אם מערכת החינוך תשנס מותנים ותבהיר לתלמידי בית הספר מה זו נהיגה עוד בגיל הרך (והיא לא), גם אם משטרת התנועה תאכוף כהלכה ותזכה לתקציבי ענק (והיא לא), עדיין אנחנו צפויים למאות הרוגים מדי שנה על הכביש.
ומה זה אומר? שהקטנה של מספר ההרוגים, הפצועים והתאונות אפשרי לבטח, אך צמצום דרסטי - נניח של 25% ומעלה - אינו ריאלי בשנים הקרובות. כדי להציג זאת במספרים ברורים נניח לרגע שאכן תצליח המשטרה במטרה שהציבה לעצמה ועליה הצהירה לא מזמן באמצעות המפכ"ל - הקטנה של 10% בשנה במשך ארבע השנים הקרובות. עדיין אנחנו מדברים על יותר מ-500 הרוגים ולמעלה מ-30,000 פצועים בשנה הבאה. האם מישהו במדינה היה מוכן לחיות עם צפי שכזה לפעולות טרור? האם שר הביטחון היה מעז לומר כי בשנה הבאה הוא צופה - אם הכל ילך כשורה – ירידה של 10% "בלבד" בפעולות טרור ומספר הנפגעים מהן? רק כדי להכניס נתונים לפרופורציה…

כך זה בכל העולם?

כן. מדינת ישראל נמצאת אמנם היכן שהוא בתחתית הרשימה מבחינת הביטחון שהיא מספקת לנהג, אך בכל מקום נהרגים על הכביש, נפצעים ומתרסקים. פה יותר, שם פחות, אך הכביש גובה קורבנות, גם בנאורות ביותר מבחינה מוטורית שבין המדינות במערב. אבל יש הבדל בכל זאת.
אין טעם להיכנס למספרים שיוכיחו כך או אחרת. ונכון אמר ניצב יעקב רז, כאשר הבהיר כי אינו מאמין בשום סוג של השוואה למדינות אחרות. אז נכון שמהמקום שבו אנו נמצאים נוח יחסית לומר זאת, אך הבדלי התרבות והתנאים כה שונים, עד כי השוואה מסוג זה באמת אינה רלוונטית.
ומה ההבדל בכל זאת? פשוט מאד. במדינות אירופה לדוגמה, גם כאלה בהן שיעור הנפגעים על הכביש גבוה יחסית, ברור כי נעשים מאמצים אמיתיים כדי לצמצם את הנגע למינימום, במסגרת המגבלות שתמיד קיימות.
אז נכון, יש שם תרבות מוטורית ארוכת שנים, יש תעשיית רכב גדולה המספקת מאות אלפי מקומות עבודה. יש שם מירוצי מכוניות המושכים מיליונים, תעשיית פרסום העוסקת בספורט מוטורי באופן כמעט-אובססיבי ומגזינים מקצועיים לרוב, לכל תת-תחום מוטורי שרק תוכלו להעלות על הדעת. אצלנו אין אף אחד מאלה. ונכון, יש שם ללא ספק מצב כלכלי טוב משלנו, עם יכולת הקצאת משאבים גדולה לאין שיעור, יחד עם תשתית סופר-מודרנית.

היה שינוי?

אז איך בכל זאת משנים את התמונה כאן? טוב ששאלתם. בואו ונתחיל למשל עם ההכרה בכך שנהרגים כאן מדי שנה ושלא לצורך כ-100 בני אדם. ומדובר בהערכה צנועה. הגיוני לא? תראו לי את איש הציבור שיסרב לתמוך בהערכה הזו. ואם זה אכן כך, כיצד לא קרה דבר במשך נניח עשר השנים האחרונות, שיראה כי מישהו מוטרד מהעניין? 10 שנים, 1,000 הרוגים מיותרים. האם חשב מישהו לנער את משרד התחבורה מהעילפון המחשבתי בו הוא מצוי זה שנים? האם מ.ע.צ עברה טלטלה רבתי בעקבות הטיפול הזוועתי בכבישים? האם שינתה המשטרה את גישתה הטוענת כי הנהג הוא האשם היחידי? האם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יכולה להצביע על הישג משמעותי כלשהו, מלבד המצאת "מסעות ההפחדה" שנועדו להכניס את ציבור הנהגים לאלם והלם? האם הוקמה ועדה כלשהי שתפקידה לטפל בגורם המוות הלא-טבעי מספר אחד בישראל? התשובה היא לא.

יהיה שינוי?

היחיד שיכול לעשות מעשה כאן, מחזיק בתואר ראש הממשלה. רק הוא יכול באמת לבעוט לכל הרוחות במערכת המנוונת שעומדת לרשות מדינת ישראל. רק הוא יכול להפעיל את הלחץ המתאים, להבטיח הבטחות, לאיים איומים, לשנות סדרי עולם שהשתרשו. אלה שמונעים מעם ישראל לצאת לכביש תוך ידיעה ש"שומרים עליו", ולהרגיש בכל רגע נתון כי חייו הפקר.
אבל ראש ממשלה במדינת ישראל עסוק בנושאים אחרים. הוא עוסק בביטחון כי בכל רגע נתון מאיימים להשמידנו. לכן הוא מוצא זמן למדוד מול פני התקשורת כולה מסכת אב"כ, אבל אינו מגיע למגרש החלקה כדי להדגים טכניקת נהיגה נכונה. הוא שולח את שריו לכבד בנוכחותם כל לוויה של הרוג טרור, אך אינו חושב כי הרוג בכביש מצדיק זאת. ואם כבר מזכירים את האיש העומד בראש, מתי בכלל התבטא בנושא הזה? שנים ארוכות שאנו מחליפים ראשי ממשלה, זה בזה, ועדיין לא נמצא האחד שהחליט כי מדובר בנושא חשוב דיו. לכן גם כאן, התשובה לשאלה היא "לא". לא יהיה שינוי, לא בעתיד הנראה לעין.

אז מה עושים?

בעיקר משתדלים להישמר היטב לנפשנו. לא סומכים על מורה הנהיגה והטסטר, אלה שהסבירו לנו שאנחנו יודעים לנהוג. יש היום מספר נאה של בתי ספר מיוחדים להדרכת נהיגה מתקדמת. שם יקנו לכם הרגלים נכונים הרבה יותר. כאלה שיעזרו לכם לעשות את הצעד הראשון בהישרדות מוטורית. בוודאי עדיף על מערכת לימוד הנהיגה הקיימת, שמתאימה לשנות החמישים, בקושי.
וכאשר אתם בוחרים מכונית, עשו זאת תוך התחשבות ביכולתה להגן עליכם בעת הצורך. בדקו היטב עד כמה היא מאובזרת לצורך מניעת פגיעה בנוסעים בעת תאונה. ועד כמה היא טובה מבחינה דינמית, כדי למנוע את מצב התאונה מלכתחילה. קחו בחשבון שלמדינת ישראל אין כנראה אינטרס לעודד אתכם לרכוש רכב חדש ובטיחותי. ואם אתם רוצים הוכחה, הביטו במס המוטל.
ואם אתם כבר נוהגים, קחו בחשבון שהשותפים בכביש אינם ידידים. בדרך כלל, מדובר גם שם בנהג לא מיומן, כזה העלול לגרום לתאונה. אל תסמכו עליו שיפנה ימינה כאשר הוא מאותת כך, ואל תטעו לחשוב שהוא מודע למיקומכם על הכביש. בדרך כלל הוא בעיקר מודע לדברים שבקעו ברגע זה מהרמקול המחובר לטלפון. שהרי המלצה להישאר בבית תהיה קיצונית מדי, הלא כן?