משפטן: לא היה מקום לפסול את פייגלין

פסילת רשימה או מועמד מהשתתפות בבחירות לכנסת היא צעד מרחיק לכת, האמור להיות מופעל בזהירות ובריסון מרביים. בהחלטות שניתנו היום (ה') תיקן בית-המשפט העליון את הרושם שהתחיל להיווצר בעקבות הדיונים וההחלטות של ועדת הבחירות המרכזית, כאילו פסילה מהתמודדות בבחירות יכולה להיות צעד שגרתי המופעל נגד גופים או אישים פוליטיים שדעותיהם מקוממות את הציבור.
עקב קוצר הזמן בית-המשפט העליון טרם נימק את החלטותיו, ולכן עדיין לא ניתן לדון בפירוט בשיקולים המשפטיים של בית-המשפט. אך נראה שלפחות במקרים של ברוך מרזל ואחמד טיבי, הטעם המרכזי לאישור ההשתתפות בבחירות היה היעדר ראיות חד-משמעיות לכך שמרזל שולל את קיום המדינה כמדינה דמוקרטית או עוסק בהסתה לגזענות או לכך שטיבי שולל את קיום המדינה כמדינה יהודית או תומך בפעילות מזוינת של אויבי המדינה כנגדה.
רק במקרים חריגים, אם בכלל, ניתן לפסול מועמד המכחיש את הטענות המועלות נגדו. שכן, לא ניתן לפסול מועמד או מפלגה בשל מחשבות או דברים הנאמרים בסתר אלא רק עקב מצע פוליטי חד-משמעי, שהוכחה כוונה לפעול להגשמתו בכנסת.
מקרה מעניין יותר הוא המקרה של עזמי בשארה. לגביו, בסופו של דבר, עיקר הדגש היה הפרשנות שיש לתת לפעילותו ולדעותיו הגלויות. נראה שבית-המשפט העליון – כפי שראוי לעשות – היה מוכן לקבל פירוש שימנע את התוצאה החמורה של פסילה מהתמודדות בבחירות.
מבלי לקרוא את נימוקי השופטים, שכאמור לא ניתנו עדיין, עשוי להיות מקום לביקורת על ההחלטה לפסול את מועמדותו של משה פייגלין, שהשופט חשין מצא כי הורשע בעבר בעבירות שיש עימן "קלון". אמנם, בסופו של דבר, פסילתו של פייגלין נבעה מכך שלא הצהיר על הרשעתו.
עם זאת, למרות שדעותיו של פייגלין ומעשיו מקוממים חלקים רחבים של הציבור, הרי שלדעתי ספק רב אם עבירות ההמרדה שבהן הורשע פייגלין לפני שנים אחדות – שמהעונש הקל שהוטל עליו בגינן, עבודות שירות בלבד, עולה כי לא היו חמורות בנסיבותיהן – נושאות עימן את אותו קלון קיצוני המצדיק שלילה של הזכות הדמוקרטית הבסיסית של מועמדות בבחירות לכנסת. על רקע זה נראה כי התוצאה של פסילת פייגלין רק משום שלא הצהיר על הרשעתו, נראית חמורה מדי.