סיכום מחזור: אוסף של פרטים

המחזור ה-11 בליגת העל נעל את סיבוב המשחקים הראשון, עד עתה קיבלנו אינדיקציה לאופייה של העונה המתהווה, ונדמה שחלק מהמראות והקולות מוכרים לנו מהשנים החולפות: שוב קבוצות שלא מספקות את הסחורה יוצאות במחול שדים שמסית את הדיון מהבעיות המקצועיות אל הרמה האישית.
במרכז הדרמה השבוע עמד הפיצוץ בין גיא לוי לרן בן שמעון, אולם גם במכבי תל אביב, בית"ר ירושלים והפועל תל אביב מדברים על שינויים בסגל. דווקא בגלל הבעיה הישראלית הטיפוסית הזאת, ראוי לחלק שבחים לקבוצות שמטעמים תקציבים ומקצועיים מעדיפות להמשיך ולהריץ את הסגל, מתוך תקווה שבהמשך הקבוצה תידבק ותהפוך ליחידה אחת. בכדורגל כמו בחיים, צריך לפעמים קצת סבלנות, חבל שהמצרך הזה כל כך נדיר באופי הלאומי שלנו.

קשיי תקשורת

הדרבי הגדול של תל אביב שוב הוכיח את מה שכולם יודעים: למכבי יש חבורה טובה של פרטים שלא נראים כמו קבוצה. מי שחשב שהזרים החדשים יחוללו קסמים התבדה שוב. הדרבי היה המשחק האירופי ביותר של העונה (למרות 60 העבירות), והוא הוכרע על ידי פעולות לחימה של הישראלים של הפועל.
מילאן אוסטרץ' היה היחיד שמצא את הרשת, ובכך סיפק עוד הוכחה שזרים זקוקים לזמן התאקלמות כדי להפגין ניצוצות. אבל המצטיינים של קשטן היו אלימלך וגרשון שיצרו נעילה כמעט הרמטית ברחבה האדומה.
מכבי ישבה על השער של האלופה בשליש האחרון, אולם חוסר הדבק בין השחקנים בלט מאוד. כדי לפרוץ שטח צפוף, זקוקים השחקנים להבנה עיוורת. רואים את זה במכבי חיפה והפועל תל אביב, פחות בבית"ר ירושלים ובכלל לא במכבי תל אביב.
הצהובים מפרסמים חברת תקשורת, אבל סובלים קשות מבעיית קומניקציה. הפועל תל אביב עוד תדבר חזק בהמשך. בניגוד לקבוצות עבר של קשטן, בהפועל עדיין נמצא גרעין קשה של ספורטאים שעוד לא הגיעו לפסגת הקריירה שלהם.
כמה שיפוצים בהגנה, ולקשטן שוב יהיו סיבות לחבק את תאומים שמפגין עד עכשיו סבלנות של בדואי. במזרח התיכון, לפעמים זה כל מה שצריך. האחרים כבר יעשו שטויות.

אלופת העבירות

מכבי חיפה היא אלופת הסיבוב ובצדק. הירוקים החלו את הקדנציה של גרנט בחוסר הרמוניה מוחלט, וזכור מכולם מופע האפס מעשר מהשדה במשחק מול הפועל תל אביב. החלק הקדמי של חיפה קיבל ביטחון בהמשך העונה בזכות הסבלנות של הצוות המקצועי והעבודה הקשוחה של החוליה האחורית.
חיפה היא אלופת העבירות של הליגה, ואת הטקטיקה הזאת ראו היטב בפתח תקווה. אלי אברבנל סומן כמטרה, וכבר בדקה השמינית הוא היה אחרי שתי עבירות קשות של קייסי וקלשצ'נקו.
למרות שהירוקים ביצעו כבר 250 עבירות העונה, עדיין לא ראתה חיפה כרטיס אדום. הרחקה אמורה לגרום לקבוצה לחשוב ולייצר פתרונות. חיפה עוד לא נתקלה במכשול הזה ולכן היא ממשיכה לרוץ כמעט ללא חילופים בהרכב או בנוסחה: פותחים חזק מאוד ואחרי זה יעשו כבר בניון, רפי כהן או פראליה המשתפר, את העבודה מול השער.
אגב, זה לא מפתיע ששני הזרים שחוששים למקום עבודתם: מיכאלסקי וקלשצ'נקו, הם יצרני העבירות הראשיים של חיפה. כך מפיק המאמן פעולות לחימה מעובדים רדומים. רק שזה לא ייגמר בעוד מקרה נוסח רומן פץ.

רעשי רקע

בית"ר ירושלים יצאה בשוויון מהמגרש בנתניה. שוב הוכח שהיתרון הגדול של המועדונים הקטנים הוא המגרש הביתי. באצטדיון הקופסה בנתניה יכולים המקומיים לצופף את המשחק ולנטרל את היתרון שאמור להיות לבית"ר באגפים.
למרות שהובילה פעמיים, איבדה נתניה שתי נקודות לירושלמים שעדיין עולים עליהם באיכות החומר האנושי. רעשי הרקע בירושלים הם הבעיה הגדולה של אלי גוטמן שעדיין ממשיך להכחיש את התופעה.
כל עוד בית"ר לא תהנה מדחיפה מלאה של הקהל שלה, גוטמן יהיה בצרות. האג'נדה הבית"רית, לטוב ולרע, מבוססת על התלהבות, הרבה יותר מאשר על משמעת טקטית. גוטמן מנסה לשנות את האופי של המועדון, עכשיו השאלה היא מי יישבר ראשון. בלי קשר לכך, בית"ר שוב קיבלה אדום שנוי במחלוקת מהאדון דני קורן, אל תקנאו בו כשהוא עולה לירושלים בפעם הבאה.

זמן הבונקר

בצל המחלוקת עם האוהדים ניצחה הפועל חיפה את מכבי פתח תקווה. אל תקשיבו למגלגלי העיניים, לגיטימי לשרוק בוז לשחקן מאכזב שמשאיר חורים באגף. לא הכל פוליטיקה בחיים. אשדוד השיגה ניצחון ראשון העונה וחוללה מהפך בתחתית. אייל אלמושלינו שוב סיפק שער מרהיב מ-26 מטר בכדור של 86 קילומטר בשעה. ימיו בנמל ספורים.
כך גם טוענות השמועות לגבי כפיר אדרי, שמכבי תל אביב המבולבלת ויתרה עליו בצעד נטול תבונה. אשדוד תנסה עכשיו לסגור את שבע הנקודות שמפרידות בינה לבין בני יהודה.
הזהובים סובלים מאוד מעונש הרדיוס הקשה שהטיל עליהם בית הדין של ההתאחדות. המגרש בשכונה שווה לבני יהודה הרבה נקודות. בלעדיו, הקבוצה של אוחנה גוזרת מחמאות ולא קופונים. בשבוע הבא יש לו את מכבי תל אביב, זה הזמן לבונקר.