מוצב תרמיט: הצבעה תחת אש

את המגיעים לציר "פילדלפי" – הכינוי הצה"לי לדרך העפר והגדרות המפרידה בין ישראל למצרים ומן הצד השני בין ישראל לרפיח – קידמו אתמול (יום א') שני חיילי מילואים מגדוד הנדסה. אחד ג'ינגי' מאוד וחברו מקריח ומבוגר יותר, וכל מי ששאל אותם על הבחירות שהחלו בבוקר בגיזרה היה נענה מיד בתשובה "עלה ירוק".
גם החיילים הבדווים, מגדוד הסיור המדברי, שהתקרבו לשער באוטובוס הממוגן, בדרכם להחליף את חבריהם במוצב המפורסם "תרמיט", בעוד הם מאזינים בקולי קולות לקלטת של הזמר המהולל מדלית אל כרמל, שריף דורזי, ומוחאים כפיים מונפות גבוה באויר, היו משום מה מתואמים עם שני המילואימניקים. "באתם לצלם אותנו לפני הבחירות?" שאל אחד מהם. "תכתבו עלה ירוק".
בכניסה למוצב היקל"ז (שנקרא כך על שם נציגות יחידת הקישור לכוחות זרים הפועלת מתוכו), סמוך למעבר רפיח, מסתיים האיזור הנורמלי, שדומה במהותו לכלל מדינת ישראל – כלומר זה שנוסעים בו ברכב ממוגן ירי – ומתחיל איזור הדמדומים, זה שנוסעים בו רק בנגמ"שים ונגמחו"נים, זה שמוסיף בכל יום כשליש מסטטיסטיקת ארועי הירי בכלל השטחים.
במועדון המוצב יושבים חייל וחיילת מאחורי קלפי ניידת מפוליגל תכלת, ומקבלים חיילים להצבעה. כמה מהם מחכים להכנסת הקלפי פנימה, ל"תרמיט", כדי לממש תחת אש את זכותם הדמוקרטית, להצביע ולהשפיע. אחרים, אגב, יסרבו מאוחר יותר להצביע במקום שבו יורים, ויעדיפו לחכות שהקלפי תגיע חזרה למקום השקט. איש איש וטעמו בדמוקרטיה. שליש הגדוד, סרן ליאור קדוש, האחראי על הבחירות בגדוד ובמוצבים, מחליט סמוך לשעה 11 בבוקר שהגיע הזמן, וצריך להתחיל לנייד את הקלפי. הוא מקפל את דגל ישראל שהיה תלוי על הקיר, את פרגוד הקרטון ואת המגש עם פתקי ההצבעה.
שני חיילים, חברי ועדת הקלפי מעמיסים אותה לתוך הנגמ"ש. סגן מפקד גדוד הסיור המדברי, רס"ן שאדי, מתדרך את הצוות. "אנחנו נכנסים ל'תרמיט' במשימה כפולה", אומר שאדי. "לערוך את הבחירות, ולהכניס חיילים לשמור על העבודות באיזור".
"למה מכניסים את הקלפי בנגמ"ש, צריך לשמור עליה?", שואל אחד העיתונאים.
"כי כל דבר מכניסים פה בנגמ"ש, גם אוכל וגם תחמושת", עונה שאדי.
"אז מה", שואל העיתונאי. "קלפי זה כמו אוכל?"
"לא", עונה שאדי וצוחק. "קלפי אי אפשר לאכול".
עבור ותיקי גדוד הסיור, אלה כבר הבחירות השניות בתוככי רפיח, בין הירי וה-R.P.G. בבחירות הקודמות, בפברואר 2001, איבד הגדוד את הלוחם רוג'ה סלאמה. אלה גם אלה נערכו תחת ירי בלתי פוסק. אחד הגששים בגיזרה, רס"ר ג'ומעה, משרת בגיזרה כבר 9 שנים, ובכל זאת הוא מודה – "קשה לי להצביע כאן. אני לא מרוכז בזה". הביטחון, לדבריו, הוא הנושא העיקרי של הבחירות, אבל גם ענייני הכלכלה. הוא מתגורר סמוך לירוחם. החשמל בביתו מופק מגנרטור, וחלק מבני משפחתו לא עובדים, "אבל מסתדרים".

הצבעה תחת אש

לאחר נסיעה של כרבע שעה על דרך עפר, כשבתי רפיח ההרוסים ממזרח, והגדר ובתי רפיח המצרית ממערב, מגיעים לקיר פלדה ענק בצבע חלודה, שמתמשך על פני קילומטרים. תחתיו עובדים כמה חיילי הנדסה ועוד כמה עובדים, ישראלים וזרים. חלקם מרתכים חלקי מתכת, אחרים סוחבים חלקי מתכת אחרים. במקום עומד עדיין מוצב "תרמיט" הישן, זה שמחבלים פוצצו את הקיר הקדמי שלו בערב יום כיפור תשס"ב, ולא רחוק ממנו, מוצב "תרמיט" החדש, שצה"ל בנה, כמו גם את הקיר, לאחר המקרה. המוצב החדש הרבה יותר חזק, ואפילו מכיל חדר כושר ושרותים ראויים.
האוירה היצרנית במקום מזכירה את הסיפורים מימי בניית קו ברלב. ארז, איש גדול מידות וחבוש כפיה אדומה, שנוהג במחפרון לא גדול אבל אדום, נכנס לנגמ"ש המוביל את הקלפי ומבקש מן הסמג"ד לסמן לו בגיר על קיר הפלדה את המקומות בהם הוא רוצה "שערי חי"ר". "יש את ההנחיות מהבינוי, אבל אתם תוכלו לסמן הכי טוב איפה צריך לעשות שערים", הוא אומר. "תגיד", אני שואל. "למה לעבוד כאן?"
"הרבה מאוד מאוד כסף", הוא עונה, ונוסע על הטרקטור האדום שלו.

"מרגיש כאן טוב"

ליאור השליש ושאדי הסמג"ד מייצבים את הפרגוד על עוקב המים, מתחת לאחת מעמדות הפילבוקס המבוטנות, ומחזקים אותו באבנים. החיילים יוצאים החוצה מן העמדה, שמחים על שבירת השיגרה והעניין החדש. סגן רביע, סגן מפקד פלוגה ב', מעדיף להצביע כשהקלפי תחזור לבסיס הפלוגתי, במקום יותר שקט".
תוך כדי ההצבעה, שנערכת על גבי הספסלים האחוריים של הנגמ"ש, מתחיל ירי מתוך רפיח. החייל שנשאר למעלה בעמדה משיב אש. אחרי כמה שניות הוא מזהה כמה דמויות חמושות מתקרובת לחורבותיו של בית שביניהן יש פתח של מנהרה להברחת אמצעי לחימה. בכל פעם שהפלסטינים מתקרבים, יורים החיילים כמה כדורים אל סוללת עפר סמוכה. כשמזהים חמושים – יורים בהם. אחרי כמה דקות מחליפים את החייל היורה כדי שיוכל לגשת לנגמ"ש ולהצביע. לאחר שעה ארוכה מאוד של עיסוקים בגדר ובירי, הקפצה של הסמג"ד לארועים בפאתי העיר, זיהוי חוליה חמושה, ופתיחת ציר שמספיקים הכוחות לעשות תוך כדי – הפלסטינים דיווחו כי באותם ארועים נהרג ילד קטן ואחיו נפצע - החיילים בעמדות הקטנות הצביעו, הנגמ"ש נוסע הלאה.
"אני מרגיש טוב עם ההצבעה כאן", אומר אחד ממפקדי העמדות. "גם כאן תחת אש המדינה דואגת להביא אלי קלפי כדי שאוכל להצביע ולבחור. אני גם יודע במי אבחר, ככה שהירי לא מפריע לי". "אני כבר איתן בדעתי", לוחש הסמג"ד על אזנו, כדי להשביח את המשפט שנאמר לתקשורת.
ב"תרמיט", שמאז הפיצוץ לפני שנה וחצי מאוכלס בחיילים בודדים, מדביקים שוב את דגל הקרטון על הקיר. פורסים שוב את הפרגוד (ומבקשים מכולם לצאת מן המטבח כי משם רואים את מגשי הפתקים שפתקי "מחל" מתחילים לאזול מהם) ומושיבים את וועדת הקלפי לשולחן. כיוון שהדבר אפשרי, מקפיד השליש ליאור בדקדקנות על כללי הטכס והמועדון של "תרמיט" הופך לרגע לחדר קלפי למהדרין. החיילים מצביעים בתוך כמה דקות והאורחים, שכבר מותר להם לשוב למטבח, יכולים לחטוף סנדביץ' עם תבשיל העגבניות והשניצלונים שהכין הפרמדיק בתנור.
החיילים ברצועת עזה, מסתבר, מתבלטים מדי בחירות באחוזי ההצבעה הגבוהים שלהם. לדברי ליאור, המפקדים באיזור מקפידים לאפשר לכולם להצביע. "גם עוצמת הארועים נותנת לאנשים תחושה שהם מצביעים על משהו חשוב, שנוגע להם", הוא מעריך.
אחר הצהריים הושלמה המשימה. הנגמ"ש יוצא עם הקלפי מלאת פתקי ההצבעה חזרה אל בסיס היקל"ז. "שתי מערכות בחירות כבר נערכו כאן תחת אש. נראה לך שגם בבחירות הבאות תצביע כך?", שואל אחד הכתבים.
"אני אישית", עונה ליאור, "כבר לא אהיה כאן בבחירות הבאות".