שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שובו של סוכן

    "מותו של סוכן" חוזר, והפעם עם הזוג מוני מושונוב וסנדרה שדה והאחים איתי ועומר ברנע

    יותר מעשור חלף מהפעם האחרונה בה הועלה מחזהו של ארתור מילר, "מותו של סוכן", על במת התיאטרון הישראלי. בסוף השבוע האחרון העלה תיאטרון הבימה גרסה מחודשת למחזה, שזיכה את מילר בשנת 1949 בפרס פוליצר ונחשב לאחד מהמחזות המודרניים הטובים ביותר שנכתבו. תחת שרביט הבימוי של רוני פינקוביץ' זוכה "מותו של סוכן" לעיבוד מולטימדיה עכשווי ולליהוק יוצא דופן, שכולל את בני הזוג מוני מושונוב וסנדרה שדה ואת האחים איתי ועומר ברנע.
    "מותו של סוכן" הוא פואטיקה צרופה שפורשת את הצד הפסיכולוגי המניע את ווילי לומאן (מושונוב), סוכן מכירות כושל בגיל העמידה, שמנסה להחיות את החלום האמריקני ללא הצלחה. לומאן מתנייע בין ההווה לבין הזיכרונות שרודפים אותו והעבר הרחוק של ילדותו, איתו הוא מנהל דיאלוג בניסיון להיפטר מרגשות האשם על דרך החיים בה בחר. מילר, שנחשב למחזאי בעל מודעות חברתית גבוהה, מציג באופן מלא חמלה את דמותו הטראגית של לומאן - גיבור ואנטי-גיבור במקביל - שנכנע לערכים המזויפים שהחברה כופה עליו. על הבמה מציב מילר אל מול הקהל מראות שבודקות מחדש תפיסות מושרשות, כמו תפקיד הגבר והאישה בעולם המודרני, הגדרתו של אדם על-פי מעמדו הכלכלי, קריסת החלומות ומערכות יחסים בתוך תא המשפחה הגרעינית.

    להפשיט את החלום האמריקני

    למרות שהמחזה הועלה בבכורה בשנת 1949 בברודווי, איכויותיו הן על-זמניות ורלבנטיות בעיקר בצל השפל הכלכלי שמאיים להפשיט מתוכן את החלום האמריקני. נפילתו של גיבור המחזה, המייצג את החברה האמריקנית, משקפת את קריסתה של חברה זו, ויש אומרים כי המחזה נכתב על-ידי מילר כמחווה לאביו, יצרן מעילים עשיר שפשט את הרגל בתקופת השפל הגדול שפקד בשנות ה-30 את אמריקה.
    המחזה מציג, בין היתר, את ההתפכחות שחווים ילדי משפחת לומאן, ביפ והפי, שרואים באביהם מצליחן שכל התשובות מצויות בידו. התא משפחתי משמש כמטאפורה לחברה מתפוררת שצומחת על שורשים מרקיבים של זיוף, והבחירה של פינקוביץ' - ליצור על הבמה תא משפחתי אמיתי - מוסיפה רובד נוסף לגרסה הנוכחית ומקבלת משנה תוקף על הבמה.
    איתי ברנע בתפקידו הראשון על במת התיאטרון הרפרטוארי, מגלם את הבן הבכור, ביפ, באופן מרשים במיוחד, ומצליח לרכז את תשומת הלב של הקהל ולעתים אף לגנוב את ההצגה. גם סנדרה שדה, המגלמת את לינדה לומאן, אם המשפחה, מצליחה להביא לקדמת הבמה את הסטריאוטיפ הנשי המקובל שמילר מתקומם נגדו, ומציגה אותה על כל אישיותה המורכבת - מהגנה חסרת פשרות על בעלה מצד אחד ופסיביות וחוסר אונים מצד שני.
    מוני מושונוב חוזר למחזה של מילר 24 שנים לאחר שגילם את דמותו של הפי בתיאטרון הקאמרי, ומביא פרשנות יותר מפונטזת לדמותו של ווילי לומאן מזו שנראתה בהפקות קודמות. ההפקה כולה, שמשתמשת בוידיאו ארט על-מנת לנפק תחושת פלאש-בק, מנסה להכניס את הקהל לתוך ראשו של הגיבור, שם, לפי תפיסת הבמאי, מתרחשת הדרמה האמיתית. מלבד השימוש במולטימדיה משתמשת ההפקה הנוכחית בתרגום עכשווי מאת שלומי מושקוביץ, ומלווה במוזיקה מקורית מאת רן בגנו. עוד בין המשתתפים בהפקה הנוכחית: מיכאל כורש, גלעד פרלמן, נתי רביץ ועזרא כפרי.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מושונוב ושדה. גם על הבמה
    איתי ברנע. פעם ראשונה ב"הבימה"
    לאתר ההטבות
    מומלצים