כל העולם בשנטי

מריומה (מרים) קליין ניצבה בשבוע שעבר מול קהל הדיפלומטים המעונב והסבירה מעל בימת האודיטוריום ע"ש דאג המרשילד באו"ם על "בית השנטי", מבנה בשכונת נווה צדק בתל אביב שהפך מקלט לבני נוער במצוקה.
מריומה הגיעה לאו"ם כדי לחנוך את מה שקיבל את הכינוי "פרויקט היער", ציור ענק של יער מואר שיצרה האמנית דפנה ערוד. באמצעות הציור מקווים פעילי בית השנטי לאסוף כספים לקרן הארצית למען נוער במצוקה שייסדה קליין. הציור מורכב מ- 1,000 פיסות קטנות המתחברות לפאזל והכוונה היא למכור כל אחת מהן לאנשים שהסיפור שמאחוריו ייגע ללבם.
החבורה הגיעה לאו"ם עם תוכנית אמנותית מושקעת, שכללה הופעת ריקוד של בתה הבכורה של מריומה, שנקראת כמו הבית שלה, שנטי. סמירה אלענאמי, צעירה בדואית שנמלטה מבית אביה והתמקמה בבית השנטי אחרי מסכת ייסורים ארוכה, שרה שני שירים. דניאל גולדהירש בן ה- 18, בן למשפחה חסידית מרובת ילדים, שנמלט מהבית לרחובות עד שהגיע לבית השנטי ושיקם את חייו, חלק את סיפורו האישי עם הקהל. חוץ שם גם שתי בנותיה האחרות של מריומה, שרה (14) ורות, (6), מנהלת "פרויקט היער" הני מאור והוגה הרעיון, איש העסקים גידי אמיר.
בקהל נכחו סגן השגריר לאו"ם אריה מקל, קונסולית התרבות עפרה בן יעקב וסגן נשיא מועדון הספר היהודי של האו"ם שי בייטל, ששידך בין בית השנטי לארגון.

שלא ייסגר לעולם

דיפלומטים, אישי ציבור יהודיים וחברים ישראלים של מריומה מחו דמעה בחושך כשהוקרן הסרט התיעודי על בית השנטי. לא רק שהסיפור עצמו מרגש את כל מי ששמע עליו, סוף סוף התקיים באו"ם אירוע שמציג את ישראל באור חיובי, נטול אינטרסים וקונפליקטים.
מאוחר יותר, בקוקטייל חגיגי שנערך בקומה השנייה, היתה סמירה, הצעירה הבדואית שחולמת על קריירה כזמרת, מרכז החגיגה. אנשי ביטחון מצריים באו להחמיא לה ושוחחו איתה ארוכות בערבית. לרגע נדמה היה שאבק כוכבים דבק בה, אבל סמירה ביקשה להבהיר שפרסום ותהילה לא ממש מעניינים אותה. כל מה שהיא רוצה זה לייצג את בית השנטי, כדי להבטיח שהוא לעולם לא ייסגר.

הסיפור של מריומה

מריומה קליין, שהיתה ילדת רחוב בעצמה, סבורה שאם לא היתה עוברת את הטראומה על בשרה, לא היתה מוצאת את ייעודה. היא מכירה מקרוב את החיים של הצעירים אותם היא מצילה. מריומה נולדה בניו יורק והגיעה בגיל שנתיים עם משפחתה לישראל. שנה אחר כך התגרשו הוריה ואביה חזר לארה"ב. בגיל חמש נפלה קורבן לפגיעה מינית. עד כתה ח' התגוררה עם אמה בחולון, ואז החליטה האם להגר עם בתה לבוסטון. מריומה התקשתה להתסגל למסגרת החדשה והעבירה את זמנה ברחובות עם בני נוער אמריקאים שברחו מבית הספר כמוה. היא החלה להשתמש בסמים, אמה שהתקשתה להתמודד עם הבת הסוררת, שיגרה אותה לפנימייה דתית בכפר סבא. מריומה ברחה משם ועברה לסיני, שם נשארה כשנה. כשישראל החזירה את סיני למצרים, היא עברה לתל אביב.
בגיל 17 וחצי נפלה מריומה קורבן לאונס קשה, שהיה מבחינתה, "הירידה לתחתית", אחריו החלה בתהליך שיקום עצמי. היא מצאה עבודה מזדמנת, שכרה דירה והתגייסה לצה"ל כחיילת בודדה.
לקראת סוף השירות הכירה את דינו, שהפך לבעלה וייסד איתה את בית השנטי בתל אביב. השניים נפרדו לפני כשלוש שנים.

בית השנטי נולד במקרה

ב- 1984 עברו מריומה ובעלה לשעבר לבית בנוה צדק. בערבי שבת נהגה לפתוח את ביתה לצעירים הזרוקים מכיכר דיזנגוף ולחלק ארוחות חמות ומקלחת. לקח זמן עד שגילתה כי היא נותנת מענה לצורך חשוב שהממסד הישראלי מתעלם ממנו.
עם הזמן התחילו להתקבץ בביתה של מריומה עשרות בני נוער שברחו מהבית ונפלטו ממסגרות. הם ישנו על מזרונים ושקי שינה ועזרו בהכנת ארוחות השבת. יום אחד הגיעה צעירה שבדיוק חזרה מהודו. אחרי כמה ימי שהייה היא אמרה ש"ממש שנטי כאן". שנטי, הסבירה הצעירה, זה "אהבה ושלווה". אחד הנערים במקום קם וריסס בספריי שחור על קיר בכניסה את המשפט האלמותי: "ברוכים הבאים לבית השנטי". שנה אחר כך, כשנולדה בתה הבכורה של מריומה, זכתה גם היא בשם שנטי.
בשנים הראשונות השתמשה מריומה בכספי הירושה של סבא שלה לאחזקת הבית, את האוכל היתה אוספת משוק הכרמל. מריומה אומרת שב- 18 שנות קיומו עברו בבית השנטי למעלה מ- 12,000 בני נוער, בהם כאלה שברחו מהבית או מהפנימייה ונשארו בין 24 שעות לשבוע, ואחרים שהתגוררו בבית חודשים ואפילו שנים.

"מבחינתנו הגיבנת שלך לא קיימת"

בית השנטי, מדגישה מריומה, הוא המקום היחיד בארץ שמקבל נוער מגילאי 14 עד 21, ללא הפניית עובדים סוציאליים. "מדובר בנוער מהעשירון העליון ועד לתחתון, מילדי שופטים, פסיכולוגים ורופאים, ועד לילדים של נרקומנים ואלכוהוליסטים
"מגיעים אלינו בני טובים עם בעיות קשות, דתיים, חילוניים, בדואים, דרוזים, ילדי עולים מרוסיה ואתיופיה. הנוער מגיע מבתי המשפט לנוער, ממשטרת ישראל, מופנה על ידי עובדים סוציאליים, ואחוז גדול מגיע היישר מהרחוב. מדובר בנוער שנפגע מינית או סבל מאלימות פיזית, נוער שננטש על ידי ההורים, ילדים גבוליים שלא היו צריכים להיות במחלקות פסיכיאטריות.
"חוץ מנרקומנים ואלכוהוליסטים אנחנו מקבלים כל אחד, וגומלים נוער שמשתמש בסמים קלים. לבית השנטי יש חוקים, אסור להשתמש באלכוהול ובסמים וכולם חייבים לעזור לנקות את הבית, להכין אוכל ועוד.
"ב- 24 השעות הראשונות אנחנו לא מתנפלים", היא ממשיכה. "אומרים למי שהגיע, קח אוכל, הינה מיטה חמה, תשב ותירגע'. אחרי יום אנחנו רואים באיזה מקרה מדובר. כל ילד מקבל את העזרה שלנו. אני והבנות שלי חיות בבית, אני מנהלת את המקום עם צוות מיומן של עשרה עובדים. היתרון הגדול שלנו הוא שאנחנו יודעים מה הנוער הזה מרגיש כי גם אנחנו עברנו את זה ואף אחד מהם לא יכול להגיד לנו, 'אתם לא מבינים'. זה מאפשר לנו לדבר בגובה העיניים.
"מאז 2001 יש שתי שלוחות לבית השנטי: בית לבנים ובית לבנות ואני נעה בין שניהם. הבתים בנויים בסגנון שבני נוער אוהבים, הקירות צבועים בצבעים נעימים".
היות ואינו מהווה חלק משירותי הרווחה הרשמיים של מדינת ישראל, בית השנטי לא מחזיק בתיקים אישיים על בני הנוער שמשתמשים בשירותיו. אלה שמגיעים אליו מחויבים למסור שם, מספר זהות ואישור שהם קטינים, אבל כולם מתחילים כדף חלק, "בלי סטיגמת נכשל", כדברי מריומה. "לא משנה מה עברת, מבחינתנו הגיבנת שלך לא קיימת".

מקווים להפסיק לקבץ נדבות

מריומה טוענת ש- 78 אחוז מילדי הרחוב שמגיעים לבית השנטי חוזרים לחיים נורמליים, ורבים מהם מתגייסים לצה"ל. "בגלל שאני מתעקשת לא להחזיק בתיקים אישיים של הילדים, אני לא מקבלת מספיק תמיכה", היא אומרת. "נאבקתי כל השנים, עברתי השפלות כדי לגייס סיוע לילדים. היום אנחנו מקבלים סכום סמלי חודשי עבור כל ילד מחסות הנוער במשרד העבודה והרווחה, אבל זה לא מספיק.
"אמנים ישראלים משתתפים בהופעות התרמה למעננו. קיבלנו חשיפה בטלוויזיה והיינו נושא למחקרים אקדמיים, אבל זה לא מכסה את ההוצאות" .
ב- 1992 הפך בית השנטי לעמותה. "הגיע אלינו בחור בן 19 שלקה בהלם קרב, אושפז באברבאנל, וכשהשתחרר והגיע לבית השנטי", מספרת מריומה. "הוא היה אצלנו כמעט חודשיים והתחיל להרגיש טוב, אבל אז הגיעו ההורים שלו לביקור והמקום לא מצא חן בעיניהם. האמא אמרה שיש לו הכל בבית ולקחה אותו. הבחור תלה את עצמו במחסן ביתו המפואר. לקחתי מאוד קשה את המקרה הזה".
מריומה אומרת שבעקבות המקרה היא נדרה שלושה נדרים: לשפץ את בית השנטי כדי שההורים לא יפחדו ממנו, לייסד קרן ציבורית למימון הפעילות ולהפוך את המקום לעמותה.
הכסף לשיפוצים הגיע מבנימין בן אליעזר, בתקופה שהיה שר האוצר. הקרן הציבורית הוקמה מתוך רצון "להפסיק להתמקד בקיבץ נדבות", היא מספרת. חברת שטראוס יצאה בכמה מבצעים משותפים עם בית השנטי, וכך נולד "מילקי שנטי", שעל כל מכירה שלו קיבל בית השנטי 10 אגורות.
לדברי מריומה, האירוע באו"ם התחיל כ"פינטוז סוריאליסטי. ישבתי עם שי בייטל, ששמע עלינו באמצעות אחותו נילי, ודיברנו. אמרתי בצחוק שאולי נגיע גם לאו"ם, כי בית השנטי זה מקום שמקבל את כולם, ללא הבדלי דת , גזע ומין. שי לא דחה את הרעיון על הסף ואחרי שחזר לניו יורק, התחיל לעבוד על מימושו. הוא הצליח לפתוח בפנינו את שערי האו"ם. משם יעבור הציור למרכז הספרדי היהודי ברחוב 16 במנהטן".

שנטי במדבר

"התוכנית שלנו לעתיד היא לפתוח בית שנטי בנגב, פרויקט שיוקם בשיתוף מועצת הנגב. כבר קיבלנו שטח של 400 דונם בשדה בוקר, ליד הקבר של בן גוריון. חלק מהביקור הנוכחי הקדשתי לפגישות עם אנשי עסקים בניסיון לעניין אותם להשקיע בשנטי במדבר. אני מקווה שאנשים יזדהו עם העבודה שאנחנו עושים. מי שמרגיש שהוא יכול ורוצה לעזור לנו, ברוך הבא".