שומר נפשו ירחק / על חילופי המאמנים בבית"ר י-ם

בית"ר ירושלים יכולה עוד לעצב מחדש את פני עונת המלפפונים הישראלית – מאמן מחליפים שם כל חורף, קבוצה בונים באביב, בקיץ עוברים איכשהו את הבקרה, וחוזר חלילה. הכל במהופך משאר העולם.
אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, רק שבפעם הראשונה זו טרגדיה ובפעם השנייה – פארסה. פרשת אלי גוטמן הייתה טרגדיה, כשיוסי מזרחי גורש מהעיירה זה כבר נראה אבסורדי. כשזה קורה למספר שלוש, אלי כהן, זו כבר סתם שיגרה, והשאלה היחידה שנותרת פתוחה היא מי הבא בתור. בתנאים העקומים האלו, אין פלא שכל המאמנים חוששים לעלות על הדשא של טדי: הסיכויים להישרדות בירושלים הם קלושים, וההתאוששות מחצי עונה של קללות וטרופיות בראש עלולה לקחת שנים.

ניסו הכל (כמעט)

אפשר להבין את תחושת הייאוש בבית"ר. כבר החליפו שם את המאמנים, את ההנהלה ואת השחקנים. חוץ מלהחליף את האוהדים ניסו כבר הכל, והמועדון עדיין מסרב באדיקות להשתקם.
כולם יודעים שהבעיה של בית"ר נעוצה באופי התזזיתי שלה, בנטייה לעבור במהלך חצי שבוע מאופוריה לדיכאון קליני ובחזרה, ובכל זאת, כל אנשי הקבוצה והסובבים אותה ממשיכים להתנהג כאילו זה המצב הרצוי עבורם. כל מיני פוליטיקאים ויועצי סתרים ממשיכים לנסות למשוך בחוטים, הבעלים משנים את דעתם כל שעה, מנהלים משא ומתן במקביל (מניו יורק!) עם שני מאמנים לפחות, וובינתיים השחקנים הולכים מכות בתקשורת. התוצאה: המועמד הראוי (מלמיליאן, כמובן) נשאר בבית, הנסיך אוחנה גם לא מגיע, ואפילו שלמה שרף, שכבר לא ראה מגרש עונות שלמות, לא חותם. לפחות מבחינתו של שרף מדובר בהחלטה נבונה: אמנם כבר מגיע לו צ'אנס נוסף, אחרי הזובור הפומבי שהוא עבר מאז התבוסות לדנמרק, אבל לא בטוח שהסיר הבית"רי הוא המקום המתאים להשתקמות עבורו, מה גם ששרף עצמו נוטה לעצבנות מסוימת במצבי לחץ.
האמת שזה לא כל כך משנה מי המאמן של בית"ר - בתנאים הנוכחיים סיכויי ההצלחה שלו שואפים לאפס. על הנהלת בית"ר לשנות כיוון לחלוטין - להפסיק לחשוב על אליפות בעונה הבאה, ולהחתים מאמן לטווח ארוך, עם גיבוי טוטאלי גם במצבים קיצוניים. גם ארבעה-חמישה הפסדים ברצף או אפילו ירידת ליגה צריכים להתקבל בהבנה. אם הפועל באר שבע התאוששה כך (והפועל ירושלים בדרך), למה לא בית"ר? במועדון ימשכו איכשהו עד סוף העונה עם אזולאי וטרטיאק, רק כדי לקבל הזדמנות להתחיל בכל המהומה שוב בשנה הבאה. ללב מתגנב החשד שהם פשוט נהנים מזה.

אפשר להחזיר את הסדר

כשההורים חסרי חוט שדרה, הילדים (במקרה שלנו – השחקנים והקהל) מתחילים להשתולל. זה מה שקרה במכבי חיפה בתקופה שבה יעקב שחר גיבה את הכוכב במקום את המאמן שלו, זה מה שקרה בסיטואציה דומה במכבי תל אביב, וזה מה שקורה כל יומיים בבית"ר ירושלים. אבל כמו שמכבי תל אביב ומכבי חיפה הוכיחו, ניתן בהחלט להחזיר את הסדר למועדון. המחיר של צ'ק פתוח למאמן יכול להיות לא נעים לעתים - הנהלת הפועל תל אביב נאלצה לגבות את דרור קשטן גם במהלכים משונים כמו המאבק באחים תקוה או מסדר התספורת לאוסטרץ', אבל בטווח הארוך הוא משתלם, ולמועדון שחי במהומה מתמדת, כמו בית"ר ירושלים, זה הדבר ההכרחי.