האימפריה אליצור חולון צללה

מי שתהה לגבי עתידה של אליצור חולון, קיבל תשובה סופית ונחרצת – אחרי 32 שנה בליגה הראשונה, אחרי 20 אליפויות ו- 18 גביעים, האימפריה צללה לליגה השנייה. אליצור, לא עוד מועדון מצליח שמאבד גובה ונכנע לתכתיבי הזמן. היא לא עוד קבוצת כדורסל שגרפה פעם איזה תואר או שניים ומשלמת היום את מחיר התהילה. אליצור, היא שם ודבר בכדורסל הישראלי, זוללת תארים סטייל מכבי ת"א, משתתפת קבועה במפעלים אירופיים, יצרנית הכדורסלניות הטובה ביותר שהייתה כאן מאז ומעולם.
השבוע היא נכנעה בקלות ליריבה הגדולה שלה במאבק נגד הירידה, מכבי אשדוד, 88:63. הפסד שבא אחרי שתי תבוסות מבזות מול העולה החדשה הפועל חיפה/קרית מוצקין 100:51, ומול מכבי רעננה 116:44. יו"ר חולון מנחם וידהורן אמר השבוע: "זה יום עצוב מאד-מאד".
הירידה השבוע הייתה התוצאה. כבר לפני חודש היה ברור שלאליצור אין סיכוי לשרוד בליגה הראשונה, אחרי ששחררה את הזרות יוליה רוז'ובה וטוונה בראון. ארבעים ושמונה שעות לאחר התבוסה הצורבת לרעננה ביום ב' שעבר, כינס היו"ר הכל יכול מסיבת עיתונאים במשרדי האגודה באולם קציר בחולון, והבהיר: "קיבלתי את ההחלטה הקשה ביותר בחיי, והיא לוותר על סיכויי ההישארות של הקבוצה בליגת העל".
אף אחד לא נפל מהכסא, אפילו לא הרים גבה בתמיהה. החידוש היה שגם אוטקביה בלו עוזבת ויילנה מאנייבה בשלבי אריזה. עם ישראליות צעירות, תהיינה מוכשרות ככל שתהיינה, היה ברור שהסוף יהיה כואב, יהיה צורב.
"הייתי צריך לקבל את ההחלטה הקשה הזו כבר לפני חש שנים, אבל טעיתי כשלא עשיתי את זה", התוודה וידהורן, שאחראי ישיר לקריסה הטוטאלית של אליצור חולון, בדיוק כמו שאו אחראי ישיר להישגי השיא של המועדון.

שילמו את המחיר

שנות האליפות הזוהרות וגם שנות הדעיכה, גבו מחירים גבוהים. שחקניות באו והלכו, מאמנים מונו ופוטרו, ספקים מחזיקים בידיהם המחאות של המועדון, והחובות תפחו.
אבל הסדק הגדול נוצר כתוצאה מהמרדף חסר הפשרות, על כל הקופה תרתי משמע, בדרך להשגת תארים בשנים האחרונות. חולון ניסתה וניסתה, הביאה את מיטב השחקניות במחירים היקרים ביותר בשוק, אבל נכשלה שוב ושוב.
עכשיו היא משלמת את המחיר, וכאשר מפנים את האשמה על הניהול הכושל בפני וידהורן, בכך שניהל את המועדון לבדו, קופץ האיש השליו בשרך כלל, עד תקרת המשרד הצנוע: "על מה אתם מדברים, מי מוכן לבוא ולקחת על עצמו אחריות של ניהול מועדון כזה? אף אחד. זה קשקוש אחד גדול".
וידהורן משחרר ניצרה, ולמרות שהתחושה היא שהוא התכוון לשחרר אותה: "הוצאתי מכיסי למעלה מ- 400 אלף שקל עבור הקבוצה. אני לא יודע איך אישתי תגיב כשהיא תקרא את הדברים האלה, אבל זו האמת. אני לא יודע מתי אקבל אותו חזרה, אם אקבל אותו, ובאיזה צורה. אף אחד לא מוכן לעזור לי".
מלחמת הקיום של אליצור מתברר היא מלחמה יום-יומית. לפני כחודש נפגש אלי אביזוהר, יד ימינו של וידהורן בשנים האחרונות, עם יוני שקד הבעלים של הפועל בת ים בכדורגל, והציע לו את אליצור. שקד, שמחפש להיפטר מהפועל בת ים, דחה את ההצעה באדיבות. הוא הפך להיות עוד אחד ברשימה הלא קצרה שהתבקשו לסייע לקבוצה.
שריד ארבל זכתה בבוררות ואמורה לקבל כ-80 אלף שקל, ויקי הול שמשחקת ברמת חן מחכה לסגירת חוב של כמה אלפי דולרים, טלי נוי קיבלה המחאות עתידיות, המאמן עדני דגן לא ידע השבוע לומר מה בדיוק היקף החוב אליו. זו רשימה חלקית, ובין לבין צריך לסגור חוב ענק עבור הלוואה שקיבלנו בזכות העירייה, הוא משהו כמו שני מליון שקל", טוען וידהורן. "וכדי לסגור חובות אלה, אנחנו חייבים לעצור את המרדף אחרי ההצלחות. אם הייתי עושה את זה לפני חמש שנים, כשעוד היינו אלופים נצחיים, היו יורדים עלי כולם ושואלים איך זה קבוצה שכזו מחליטה על צעדים כאלה. עכשיו אין ברירה".
בעצם התקווה האחרונה שנותרה היא ההחלטה שאמורה לקבל נשיאות איגוד הכדורסל בדבר 12 קבוצות נשים בליגת העל. "הרי אין בארץ 12 קבוצות שמסוגלות להעמיד תקציב מינימום של 800 אלף שקל בליגת העל. אפילו לא 500 אלף. קיים סיכוי שנשחק בליגת העל, השאלה היא מה רוצים מועדון בריא לעוד 20 שנה, או מועדון מרוסק שבקושי מתקיים?", אומר.
וידהורן דחה את גל השמועות כי קבוצתו עלולה להתפרק: "דבר אחד אני מבטיח – לא נתפרק. נשחק תוך תחושה קשה, שאני מוריד את הקבוצה ליגה".
עשית טעויות רבות בהחלפת שחקניות ומאמנים בצורה סיטונית. זה עלה כסף רב.
"באף אחד מהמקרים בהם החלפתי מאמן באמצע העונה זה לא עלה לי יותר. להיפך, לפעמים גם חסכתי. מאמנים שבתחילת העונה דרשו סכומי עתק, אימנו אצלי בהמשך בחצי כסף. באף מקרה לא הפסדתי מהחלפת שחקניות, בוודאי בשנים האחרונות בהם הבנתי שאנחנו נכנסים לצרה. אתה יודע מה? אם הייתי נחץ עוד טיפה, לימור מזרחי הייתה משחקת פה, ובטח לא היינו יורדים. החלטתי ש- 5,000 דולר זה הרבה בשביל המצב של אליצור חולון ונתתי לה ללכת".
איפה נשברת?
"כשבאו אלי מאמנים ואמרו שאין לה מה לאכול. בשבילי זה היה קו אדום. כאן החלטתי לקבל את ההחלטה הקשה בחיי ולהוריד את הקבוצה ליגה. היום בקושי אני משיג את הכסף לאגרות שיפוט. בקיצור ראיתי שאני מזייף ואני לא בנוי לזה".
השבוע אמר וידהורן: "יש לנו אגודה מפוארת עם מסורת ותשתית. נקווה להחזיר בקרוב עטרה ליושנה".

גרוסמן: נורא, שוכחים פה את העבר

אם מדברים על זהות ומסורת, אז ברור מעל לכל ספק, ענת דרייגור, שם ודבר בכדורסל הנשים הישראלי, הייתה אליצור חולון, כמעט כמו שאליצור חולון היתה דרייגור. "אני לא מאמינה שזה קורה", חורצת "המוטו העיקרי שלנו היה ווינריות ואליפויות. הדברים האלה נעלמו. כמה חבל ומצער".
הזמנים השתנו. שם המשחק הוא כסף וניהול אחראי. זה המחיר שאליצור הייתה צריכה לשלם?
"כסף זה תירוץ שאני לא מקבלת. זה השענות על משהו שלא צריך להיות שייך לאליצור. הלך לאיבוד עניין המקום הראשון, זה לא מתאים לקבוצה. זה מבייש אותה. הערכים הלכו לאיבוד. יכול באמת להיות שמנחם משקיע את כל כולו בקבוצה, אבל בעידן הנוכחי קשה מאד לאדם לעבוד לבד. ההתרסקות הזו היא מבחינתי, רב הנסתר על הגלוי".
דרייגור זכתה ב-16 אליפויות וב-13 גביעים עם אליצור. לאורלי גרוסמן יש "רק" 9 אליפויות עם אליצור ו"רק" 8 גביעים: "נדמה לי שמנחם יודע שממילא הוא יישאר בליגה, אז לפחות הוא חוסך כסף. גם עם הזרות והבוסמניות הוא הפסיד, עכשיו הוא רק מפסיד בתוצאות גבוהות יותר".
מה זה עושה לך?
"זה עצוב, כל כך נורא. חולון הייתה אימפריה וכבר כמה שנים זה דועך. שוכחים פה את העבר. תלך ברחוב תשאל על כדורסל נשים, יגידו לך רמת השרון, ובעצם אליצור עשתה בכדורסל הנשים מה שאף אחת לא עשתה ולא תתקרב להישגים האלה. אליצור עוד תחזור. כמו הליכוד".
לימור מזרחי, שזכתה עם חולון באליפות וגביע: "חולון הייתה מעצמה, משהו כמו מכבי ת"א. זה כואב".

לבן בחלום שחור

באליצור מאמינים כי החזרתה למרכז הבמה לא תהיה מהירה. מדברים שם על שלוש עד ארבע שנים, עד שיקטפו את פירות ההשקעה בדור העתיד – ליאל אוחנון, לין גולן, יעל פלג, שני גמבש, חן סגל ואור צור. מדובר בשחקניות בנות 15-16, ששולטות ללא עוררין בליגת הנערות ומוליכות את קבוצת הבת של המועדון, קרית שרת חולון, לעלייה לליגה הארצית לבוגרות. המעגל הרחב יותר כולל את הצעירות המוכשרות בנות ה-17 שיצטרכו לסחוב את העגלה ששקעה טל מילצ'ן, נועה גנור, ענת בורקוביץ' ורויטל כרמון. בסך הכל יש לאליצור נציגות מכובדת בנבחרת הנערות (ארבע שחקניות) ובנבחרת הקאדטיות (שתיים), אבל בקצב הזה לא מן הנמנע שקבוצות אחרות "יחטפו" את הפוטנציאל החולוני הזה, ויטביעו את אליצור סופית.
עדני דגן, בעבר מאמן הקבוצה ומאמן תלמידות תיכון קרית שרת, מסביר: "פעם הבנות היו באות צעירות לאליצור ואחר כך נרשמות ללמוד במגמת הכדורסל בתיכון קריית שרת. היום התיכון מספק שחקניות לאליצור, ובהחלט יש שם עתיד.
"מילצ'ן למשל באה מרחובות ללמוד בחלון ועברה לשחק באליצור. גנור באה מראשל"צ ללמוד בתיכון, ואליצור קלטה אותה. בעצם זה צריך להיות הפוך. אותו דבר אמור לגבי בורקוביץ' מלוד או כרמון. מה שקורה היום בכדורסל של אליצור הוא בעל השפעה ישירה על העתיד של העיר, העתיד של בית הספר".
עדני, קיים דמיון בין ההתרסקות של אליצור לזו של הפועל חולון?
"יכול להיות שזה קשור לכל הספורט בחולון. כדורסל הגברים היה פעם שם דבר בליגה הראשונה, והיום הוא בליגה השלישית. תראה את הכדורגל בחולון שכבר ירד לליגה השלישית, ואיכשהו חזר ליגה השנייה. כל הספורט בחולון על הפנים".
זה בטוח לא מיקרי. מה ההסבר שלך?
"עם כל הכבוד לעירייה, זה לא מספיק כשאתה גורר שנה אחרי שנה חובות עבר. כואב לי. הובלתי את הקבוצה לארבע אליפויות, זכיתי איתה בחמישה גביעים. נדמה לי שאני מזוהה איתה יותר מכל מאמן אחר בארץ. זה ממש לא עושה לי טוב".