ההישגים הקוסמטיים של טומי

בסופו של דבר, לשינוי לא היתה ברירה. טומי לפיד זוכר ודאי היטב את הלקח של ד"ש, מפלגה שהמריאה על גליה של המחאה הלבנה עד כדי 15 מנדטים, ובבחירות שלאחר מכן לא היתה עוד. גם הוא יודע שההצלחה בבחירות הכניסה את מפלגתו למלכוד: הבוחרים כבר לא יסתפקו בישיבה בכנסת והכנסות קטנות וממזריות בתקשורת למרצ ולעבודה. עם 15 מנדטים אתה צריך לתת תוצרת, ולשינוי אין כל כך מה לתת.
הרי גם מי שהצביע שינוי לא ידע עליה הרבה. הנימוק הפופולרי ביותר להצבעה הזו היה "ממילא הבחירות האלה לא חשובות, ולפחות הם יעמדו נגד החרדים". קריסתה של העבודה כאלטרנטיבה שלטונית אפשרה לישראל הראשונה להביע את מחאתה, לגייס את השריד האחרון של זהות שנשאר לה - השנאה לדוסים. זה מספיק להישג אלקטורלי, אבל אותו רגש ממש יופנה נגד שינוי בבחירות הבאות. הרי אף אחד לא ידרוס באמת את הדוסים, כי אי אפשר וכי קרע פנימי כזה הוא אסון. ואף אחד לא יתקן את מצבו של מעמד הביניים, שלפיד התלבש היטב על מצוקתו.
אז לטומי אין ברירה, אלא להפוך את הז'יטונים לכסף בזמן שהבנק של הקזינו עוד פתוח. אריק שרון ידע את זה, ורשימת הפיתויים הוכנה ב-24 השעות הראשונות שאחרי הבחירות. בעיקרה מדובר ברשימה קוסמטית, ואין דבר שמוכיח את זה טוב יותר מביטולו של חוק טל. הדרישה הזו - שלפיד עמד עליה בתוקף מהרגע הראשון - רק מראה כמה הציבור החילוני שהצביע עבורו מעדיף את השנאה על השכל הישר, ויותר טוב לו להוציא לעצמו עין בתקווה שלצד השני ייצאו שתיים, אפילו שהוא יודע שזה לא יקרה.
התחליף לחוק טל לא יהיה גיוס המוני של חרדים - דבר שאף אחד, כולל צה"ל, אינו רוצה בו - ובוודאי לא חוק נאור וחכם של שירות אזרחי חליפי. התחליף תהיה ועדה ועוד ועדה, ובסופו של דבר החרדים לא ישרתו וכניסתם לחיי העבודה, הדבר החשוב באמת, תידחה בעוד זמן. אבל שינוי ומצביעיה מעדיפים כנראה שקר מוסכם ומזיק על פשרה הגיונית. לחלק מהם יספיק גם כנראה שש"ס השנואה נשארת בחוץ. זה הרי מה שצעק ההמון לאהוד ברק בכיכר רבין ב-1999 - 'רק לא ש"ס'. מאות אלפי מצביעים עם השקפה שמאלית נתנו את קולם, בסופו של חשבון, לממשלה של אפי איתם וכנראה ליברמן, אבל העיקר שש"ס בחוץ.
ללפיד לא היתה ברירה, כאמור, ועכשיו לשרון יש ממשלה. אבל השאלה הגדולה - מה באמת הוא רוצה - נשארה פתוחה. במהלך המו"מ הדליפו אנשיו, שמרוב ספינים ספק אם גם הם יודעים מה המטרה האמיתית, שראש הממשלה מכיר בחומרת המצב הכלכלי ומוכן למה שנדרש כדי לתקנו - מהרכב מתון יותר של הממשלה ועד למהלכים מדיניים. בפועל, זו ממשלת שבה שרון כבול מימין, וכנראה שזה מה שהוא רוצה. איך זה יעלה בקנה אחד עם השינוי ההכרחי במצב, שבלעדיו אנחנו צפויים לסכנה כלכלית קשה כבר השנה, רק ראש הממשלה יודע - או שלא.